״
אנונימי״ אמר/ה...
לפני כחודש הורדנו לבננו ,בן השלוש וחצי, את החיתול בלילה. היה לו מאוד חשוב. הוא ממש התחנן.("איכס, החיתול מגעיל אותי"). שמנו לב שיכולת האיפוק שלו ביום גבוהה.
בהתחלה היה מאוד טוב. הערנו אותו פעם בלילה לשירותים והוא קם יבש. בפעמים הבודדות שקם רטוב הוא שילב את זה בחלום. ("הייתי באוניה! ", "אני דג!" - אחרי שעשינו שיט בחופש).
בשבוע האחרון הוא מרטיב כל לילה ,למרות שאנחנו לוקחים אותו לשירותים. לפעמים מבריז לו עוד קודם ולפעמים - אם לקחנו אותו מוקדם- אחר כך. למה זה קורה? מה לעשות? מה פשר החלומות?
״
ילדים זה לא צחוק״ אמר/ה...
ל"מבריזים"(בן 3.5 שפותח את הברז בלילה).
לפני כחודש המוטיבציה של בנכם הייתה בשיאה. שיא המוטיבציה פרושו שבמוח שלנו מסתובבים שליחים כימיים שמאותתים לכל האזורים שקשורים למשימה להיות בערנות, לקלוט כל סימן גופני הקל שבקלים כחשוב ולהגיב בהתאם.
לאחר חודש בנכם הבין את השיעור ונרגע. יש! הוא נפטר מן החיתול ויודע מה זה לא להרטיב במיטה! עכשיו מתחיל שלב ההפנמה, התרגול וההטמעה. זהו שלב הרבה יותר ארוך ומשעמם, והמוטיבציה לא כל הזמן בשיאה. במיוחד כאשר היא מופנית למשימות חשובות לא פחות כמו הסתגלות לגן. כאשר עייפים מיום ארוך יותר קשה להפנות קשב תוך כדי שינה לתחושות הגוף . השינה יותר עמוקה והוא שוכח שהוא בלי חיתול.
לגבי החלום, מה שקורה לו הוא טבעי לחלוטין ונובע ממוח נבון ומחווט היטב. המוח קולט גירויים מהסביבה תוך כדי שינה ומחבר אותם לחלום. גם אם אתם תריחו תוך כדי שינה עשן, אתם עשויים לחלום על שריפה. אם תשמעו מים זורמים אולי תחלמו על גשם. כשהוא חש תוך כדי שינה ברטיבות הוא חולם על ים. תתברכו בזה שהוא יודע לספר את החלום. זה לא מובן מאליו.
בעבר כתבנו פוסט שלם על הרטבת לילה ("פיפי קקי -ברח לי"). חזרו וקראו בו. בחרו בתכנית שמתאימה לכם ולו והתמידו בה. המשיכו לאמן אותו לצמצם שתיה לפני השינה, להתעורר ולהתפנות באמצע הלילה. (שימו לב! אם הוא מתפנה תוך כדי שהוא ישן הוא ילמד לחלום שהוא מתפנה ויעשה במיטה). כדאי גם לשנן במשך היום ולחזק את המודעות ("מיום ליום אתה לומד להתאפק בלילה", "פיפי עושים רק בבית שימוש"). אם הוא כזה נבון אתם יכולים להסביר לו על חלומות (זהו סיפור, כאילו, כמו סרט, שרואים בלילה. "חלומוביזיה".) ואולי לחזק את המוטיבציה על ידי חיזוק קטן בבוקר.
שתהיה לכולנו שנה עם הרבה רטיבות משמים ומעט רטיבות במיטה.
״
אנונימי/ת״ אמר/ה...
איזה יופי! האיורים מקסימים והעצות וההסברים קולחים ופשוטים. פתאום הבעיות מובנות יותר ונראות פשוטות יותר. אשמח אם תעזרו לי:
הבן שלי, בן 11, ילד חברותי, עצמאי וחכם. עם זאת הוא מפחד להיות לבד בשירותים או באמבטיה ונוטה להשאיר את הדלת קצת פתוחה. אני לא יודעת האם זה קשור אך מידי פעם אני מוצאת קצת צואה בתחתונים שלו, בעיקר בתקופות בהן הוא יותר פוחד, נסער ומרוגש. יש תקופות שזה בכלל לא קורה ויש שזה קורה המון.
דיברנו אתו על הפחדים שלו, מבלי לפגוע או להאשים. הסברנו לו מדוע בכל זאת חשוב לנו שיסגור את הדלת בשירותים ושזה חלק מהדרך להתגבר על הפחד. כמו כן ביקשנו ממנו לקחת אחריות לכך שתחתוניו מתלכלכים ולהכניסם לתוך שקית ריחנית לפני שהוא מכניס אותם לארון הכביסה. האם נהגנו נכון? איך אפשר לעזור?
״
ילדים זה לא צחוק״ אמר/ה ...
ל"קצת" (בן 11 ש"קצת" מלכלך בתחתונים). תודה על שאלה חשובה שמרחיבה את היריעה.
אם לבנך פחדים שגורמים לו להירתע מללכת לשירותים, חשוב להבין מהם אותם פחדים ולטפל בהם. בין לדחוף קדימה לבין לטפל במה שמעכב התקדמות כדאי תמיד להתחיל במה שמעכב. נסו לברר אתו מדי פעם מה הפחיד והסעיר אותו היום. אולי בהתחלה לא תהיינה לו תשובות אבל הוא ילמד להבין ולהבהיר את עצמו(האם הוא צופה בתכנים מפחידים בטלוויזיה או במחשב? האם הוא חשוף למתח בבית או להצקות בבית הספר?).חשוב , כמובן, לתת מענה ולהרגיע את הפחדים והסערות. שירותים הם לפעמים המקום היחיד שבו אנחנו לגמרי לבד. סגורים במקום קטן, ללא משימה להתמקד עליה. כמו לפני השינה, בהעדר גירוי חיצוני יש עליה של עולם פנימי ודמיונות. כניסה של פורצים או נחיתה של חייזרים ישר באמבטיה נדמית לפתע אפשרית. (קראו פוסטים קודמים בנושא פחדים ומחשבות נודדות). עיסוק עודף בדמיון מגביר פחדים ומטשטש מודעות לגוף.
לגבי החינוך לניקיון- מה שעשיתם, יפה עשיתם. המשיכו לדבר עמו על הפחדים ולעודד התנהגות בוגרת. בנוסף כוונו אותו לשבת ולנסות לעשות את צרכיו בזמנים קבועים ביום (בבוקר, בערב) כשאתם בקרבת מקום, כדי שלא יצטרך בזמנים אחרים או במקומות אחרים כשהוא לבדו וחושש. הציעו לו לקחת אתו משהו לעסוק בו שיסיח את דעתו מהפחדים.
זוהי רק תשובה חלקית שאינה מחליפה ייעוץ, במידה והדברים לא יפתרו.
כל הפוסטים בנושא גמילה והרטבות קיראו:
רשומות
