קיטנה זה לא פיקניק

איך לנצל את החופש בתבונה? איך לבחור קייטנה? החופש קרב וההתלבטות שלנו בעיצומה. הבן שלנו משוכנע ש"קייטנה זה לקטנים". כבר בשנה שעברה הוא הרבה להתלונן. לקום מוקדם בבוקר ולהיות שעות מחוץ לבית זה לא מה שהוא רצה. בערבים התקשה ללכת לישון, כאילו סבל מיעפת ובבוקר קם בכבדות כמו מהנגאובר. אבל, בסיכומו של יום הוא צבר חוויות חדשות והיה די מבסוט.

למרות מחאותיו אין לנו כוונה להשאיר אותו בבית בחוסר מעש, שרוע לבדו מול הטלוויזיה והמחשב, ללא פיקוח למה הוא נחשף. המחשבה על טלפונים תכופים ואזעקות "משעמם לי!" גם מרתיעה אותנו. איך מגשרים על הפער בינינו? 

   

כשילדים מתכוננים לחופש הם מפנטזים שלא ידרשו לעשות כלום ויהיה להם חופש שלם בשביל זה. שנה ארוכה הם למדו בבית הספר רק בשביל הפרס הגדול שבסוף. לכן, הדבר היחיד שהם מתכוונים לשנן בחופש הוא ש"בחופש לא לומדים!" .

הורים, לעומתם, רואים בחופש הזדמנות להשלים את כל מה שלא הושג במהלך השנה: הזדמנות להיפתח לתחומי עניין חדשים, לטפח כישרונות חבויים, לסגור פערים בלימודים, לקרוא ספרים, ללמוד דברים "שימושיים" (סדנאות בישול או נגרות המסתכמות בלקצוץ כמה שיותר קצוץ, לערבב כמה שיותר מעורבב ולשייף כמה שיותר משויף...). הם מוכנים לעשות הכל כדי למנוע התחברות של הילד לטכנולוגיה עכשווית מחשש שבסוף החופש יישאר המון מידע במחשב ומעט מאוד בראש של הילד.

הם בוחרים קייטנה כאילו הייתה עוד מוצר צריכה. בודקים מהם התכנים החינוכיים? האם יש מספיק כוח אדם? מה איכות המדריכים? המזון? רמת הבטיחות? האם המחירים הוגנים? ומה הנוהל במקרה של הפסקת השתתפות או ביטול?

בחירת קייטנה דומה לבחירת מסגרת חינוכית. אמנם זוהי מסגרת לזמן קצר, אבל דווקא למשהו קצר ולא ידוע יכולה להיות השפעה כואבת ולא רצויה. בקייטנה שמתקיימת במקום לא מוכר, עם אנשים לא מוכרים, ועוסקת בתכנים לא מוכרים יש פוטנציאל ללחץ ומתח לא בריאים (ראה: "לקראת השנה הבאה").

בקייטנה הזמן קצר מכדי לבסס יחסי אמון כלפי מדריכים וחברים. קשרים חדשים וזמניים מציתים מאבקי כוח ומעוררים חששות. ילדים מנסים להרשים ולתפוס מקום בדרכים שמאפיינות גילאים יותר צעירים. הנכונות לקבל מרות של מדריך זר קלושה ובעיות משמעת וגילויי תוקפנות צפים ועולים. לכן חשוב לבדוק גם האם יש אפשרות לדבר עם המדריכים המקרה שתתעורר בעיה ובאיזה אופן הם מתכוונים להתמודד עם בעיות התנהגות והצקות.

על מנת שהסירוב של בנכם לא יהיה עז יותר מהרצון שלכם שילך לקייטנה, שתפו אותו בשיקולים ובהתלבטויות שלכם. הבינו אותו כדי שהוא יוכל להבין אתכם. חפשו קייטנה בגודל סביר, במחיר ובמרחק סביר. קייטנה אינטימית עם ילדים שהוא מכיר ותכנים שהוא אוהב עדיפה. בררו אם התכנית ידועה מראש, מגוונת ושפויה. כזו שלא מריצה את הקייטנים ממקום למקום ללא הרף וללא שגרה. אחרי הכל, רוב הילדים לא מבינים מה הטעם להתרוצץ בחוץ כל היום ובסוף לגלות שהרגעים הכי מוצלחים בחופש היו לחזור לחדר, למיטה, ולמשחקים שלהם. רק שם הם הרגישו ממש בבית.

מי שמנצל כל דקה ודקה בחופש זוכה לחופש הכי גרוע שיכול להיות. תנו לו גם לגלות את ההנאה שבאיטיות, לחקור את הפנאי, למצוא עניין בבטלה, להתרפק על חוסר המעש.

מתי ואיך מתאים להשאיר ילדים בבית, קראו: "הלו אמא"
מה עושים כשמשעמם, קראו: "משעמם לי"
איך מלמדים ילדים להעסיק את עצמם, קראו: "מי ישחק איתי"
על הסתגלות לשינויים ופרידות בקיץ, קראו: "שינויים ופרידות"

19 תגובות

"משעמם לי!"

מעולם לא הייתי חסרת עניין כמו הבן שלי. במשך השנה, ובחופש במיוחד, הוא מתקשה להתלהב ממשהו. כשמשעמם לו הוא נעשה נודניק: "מה אני אעשה?", "אין לי במה לשחק"... למרות שהבית מלא משחקים וספרים, מה שהוא רוצה זה טלוויזיה. נמאס לי לשמוע אותו מיילל "משעמם לי" ולהציע לו כל הזמן פעילויות.

מה אפשר לעשות שהוא לא ישתעמם?

השעמום הוא רגש טבעי העולה כאשר בנך אינו יכול לעשות בזמן נתון את מה שמתחשק לו.
אם הוא רוצה חברים – הספר הכי מעניין ישעמם אותו. 

אם הוא זקוק לפעילות – כל עיסוק שקט יהיה לו לטורח.
אם הוא מתגעגע לחברתך – כל הצעה שאיננה כוללת אותך לא תתקבל בברכה.

בתחילה, עולה תחושה של שיממון ורעב להנאה ועניין, בהמשך היא מתורגמת למגוון של פתרונות ובדיקה מה ניתן לעשות (כל שלב כזה מפעיל ,מבחינה אנטומית, רשתות שונות במוח). קיים פער בין הזיהוי הרגשי ("משעמם לי") לזיהוי השכלי ("מהן האפשרויות"). כדי לגשר על הפער, חייבים להשתהות על הרגש, לא נעים ככל שיהיה, ולחפש רעיונות שיענו עליו.

אם אנחנו לא נותנים לילד להרגיש את השעמום וממהרים להציל ולהפעיל- הילד לא ילמד להפעיל את עצמו ויתקשה להבין ששעמום הוא רגש זמני. אם כל פעם לוקחים אחריות על השעמום שלו הוא רואה בהורים חברת הפקות עם תקציב ענק ורעיונות שוברי קופות. בבתים בהם הטלוויזיה, המחשב או המקרר הם פתרון זמין, הוא ילמד לברוח אליהם במקום לפנות פנימה, להרהר ולחפש פתרונות אמיתיים שיתנו לו עניין ואתגר אמיתי. אחרי שעות של צפייה במסך הוא יתמתח, יפהק ויכריז: "משעמם לי". רק כדי לחזור וללחוץ שוב על השלט.
אם תביני ששעמום הוא רגש ככל הרגשות, ושאין זה מיכולתך או מאחריותך למונעו, תוכלי, בסבלנות, להשפיע: הכינו יחד רשימה של עיסוקים לשעות הפנאי. קבלי את התלונה בהבנה ("כשרוצים משהו מסוים קשה למצוא עניין במשהו אחר"). עזרי לו לברר מה הוא היה רוצה לעשות (גם אם אי אפשר ללכת לחבר, חשוב שילמד לזהות שזהו רצונו). הציעי או השאירי לו למצוא פתרונות יצירתיים (אפשר להתקשר לחבר ולקבוע איתו למחר. אפשר להתאמן לקראת משחק שישחק עם החבר). מדי פעם הרגיעי ועודדי. לעיתים ההכרה ברצון שלו תרגיע ותאפשר לו להתפנות לעיסוקים אחרים. לפעמים הוא ילמד להתמודד עם התסכול וימשיך הלאה. מה שברור זה שאי אפשר ולא כדאי לעשות את זה במקומו.

כולנו יודעים שתחושת רעב לא כדאי לסתום מיד בפתרונות- זבל. זה מביא להשמנת יתר. כך גם לגבי שעמום. זה רק מוביל למֶגה- שעמום.

איך מלמדים ילדים להעסיק את עצמם - קראו "מי ישחק איתי"

על הקשר בין פנאי, גלישה עודפת לדמיון וחולמנות קראו "חלומות בהקיץ/ מחשבות נודדות", "מחשבות נודדות וחלומות בהקיץ- המשך"

איך לנצל את החופש בתבונה קראו "קיטנה זה לא פיקניק"

איך הופכים את השגרה היום יומית לתרגול קשבי ולא לנזק קשבי קראו "קשב וריכוז- ילד שלי מוצלח", אתה לא מקשיב לי", "אוכל זה לא משחק", "הורים כמו GPS

14 תגובות