עברנו! לחצו כאן לאתר החדש
‏הצגת רשומות עם תוויות מצפון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מצפון. הצג את כל הרשומות

25.5.2016

הדפסלהדפסת הפוסט

גנב טוב, גנב רע.

הבן שלנו מרבה לשחק משחקי דמיון עם דמויות של גיבורים טובים ורעים. הוא אוהב שאנחנו משחקים איתו יחד, אבל במשחק המשותף הוא בוחר להיות הפושע או הגנב שמתגבר על השוטר: "כאילו אני הרע", "עכשיו אני כולא אותך".

אנחנו רוצים לשחק איתו אבל לא אוהבים את חלוקת התפקידים הזו. האם ישנה סיבה שההצגה הזו חייבת להמשך?
ילדים בוחרים למלא את תפקיד הגיבור הרע במשחק כי זוהי דרך מעודנת לתת מוצא לדחפים תוקפניים (ילד: "יותר כיף להיות הגנב במשחק. גנב יכול לעשות הרבה דברים שלשוטר אסור"). לפעמים הם רוצים להיות הגנב ולהרגיש קשוחים וחזקים, לפרוק את הכעס שלהם על ריבוי הכללים ולברר לעצמם את עמדתם כלפי דרישות וגבולות.

עצם העובדה שבנכם מזמין אתכם למשחק משותף, ושאתם נענים לו, משמחת ומעודדת. ככל שהורים נותנים לילד להוביל במשחק, אחר כך, במציאות - הוא מוכן לתת להם להוביל. דרך המשחק עימכם הוא נותן ביטוי לרגשות מנוגדים: לפעמים הוא רוצה להקטין אתכם ולבטל את הגזירות שלכם. לפעמים הוא קורא לכם להשמיע את הקול הסמכותי שלכם בצורה יותר ברורה ולעזור לו להשכין שלום בין המשאלות לגנוב לבין המשאלות להיות ילד טוב.

במשחק, הוא חושף את משאלותיו הכמוסות וגם מבין שאין הן יכולות להתממש. וטוב שכך! הוא יכול להירגע! אתם עדיין חזקים ממנו ויכולים לתת לו את השמירה וההגנה לה הוא זקוק.

המאפיין העיקרי של משחקי דמיון הוא המילה "כאילו". אם אתם מרגישים לא נוח במשחק ייתכן שהוא מרגיש לכם אמיתי מדי: בנכם מנסה באמת לפגוע, אתם מרגישים "שוטרים רעים" או חוששים לתפיסה המוסרית של בנכם.
ברגעים שכאלה זכרו והזכירו שזה "רק משחק". הסבירו לו שלפעמים אנחנו מקנאים ורוצים לגנוב ולפעמים מישהו אחר מקנא בנו ורצה לגנוב לנו. "לרצות מותר – לעשות אסור". לכן יש צורך בשוטרים.הציעו לבנכם להחליף תפקידים... לחשוב על סוף אחר...
אבל גם במשחק יש גבולות. הפסקת המשחק כשאתם מרגישים לא בנוח וסירוב לשחק באותם תפקידים שוב ושוב מגינה על בנכם וגם עליכם. העיזו להיות השוטר הטוב באמת.

אל דאגה! מה הסיכוי שבנכם ירצה להיות גנב אחרי שעשרות פעמים, באופן סיזיפי, הוא השליך את השוטרים לכלא וכל פעם הם צצו מחדש ודרשו ממנו לצחצח שיניים וללבוש פיג'מה?!

לקריאה נוספת בנושא:
על התמודדות עם פחדים -"הצילו זבוב"
על הדמיון ותעתועיו - "פחד ממפלצות"
על פחדים לא רציונליים וכיצד לדבר אל הרגש והשכל יחד - "אש ותמרות עשן", "פחד בבית השימוש", "עוברים דירה", "ראיתי את פרעה"

10.9.2013

הדפסלהדפסת הפוסט

שקרים לייק- שקרים של קטנים


הילד שלנו למד להמציא סיפורים. הוא מביא צעצועים מהגן בטענה שהחבר נתן לו, מספר לחברים שהוא יודע או שיש לו דברים שבכלל אין לו. הוא מסתיר דברים שקלקל או עשה בניגוד להסכמתנו ומשקר כדי להתחמק מדברים שאיננו חפץ לעשות. כשאנחנו מנסים לברר מה קרה הוא מתפתל ומוסיף שקר על שקר. לא נוח לנו לחשוד בו ואיננו רוצים שהוא יחשוב שרואים בו שקרן.
חשוב לנו שזה יפסק. האם להתעלם? האם להעניש? מה עושים?

הדרך לאמירת אמת רצופה שקרים קטנים. אם ילד לא ישקר מדי פעם איך הוא ידע מה ההבדל בין אמת לשקר?
ילדים קטנים מרבים לשקר כי אינם יודעים עדיין מהו שקר. כשאבא נותן לנצח במשחק האם הוא משקר? כשאמא מבטיחה שכוס חלב תעשה אותו גיבור היא דוברת אמת? האם כשמבטיחים ולא מקיימים או כשאומרים "רק רגע" ועוברת שעה, זה שקר?
בגילאי טרום בית ספר התפיסה המוסרית, ההבנה של מושגים כמו "יושר", "צדק", “אמת" לא מפותחת דיה. ילדים אינם מבחינים מתי עיוות המציאות לגיטימי ומתי לא, מה ניתן להעלים ומה צריך לגלות. בחוויה שלהם הם הופכים לשקרנים רק אם לשקר יש עדים. שקר שחוזרים עליו הרבה פעמים או שקר שהצליח איננו שקר. אם אבא ואמא מאמינים זו בוודאי האמת, הרי הם אף פעם לא טועים.

הופעה של שקרים קטנים, בדרך כלל סביב גיל ארבע, נובעת מהתפתחות תקינה יותר מאשר מאופי שלילי. בגיל הזה ילדים מתחילים לקלוט שמה שהם מבינים שונה ממה שהשני מבין ומה שהשני אינו רואה הוא לא יכול לדעת. ההסתרה בגיל הזה איננה מתוכננת ואין בה זדוןעל ידי המעשיות שהם מספרים ילדים בוחנים מציאויות שונות. (איך הוא ירגיש עם אבא שוטרומה יהיה אם הוא יטוס לירח). סילוף המציאות עוזר להתגונן מפני תקלות וכישלונות, להמשיך להרגיש כל-יודע וכל-יכול גם לנוכח אי הצלחה.


ילדים לומדים להבחין בין מציאות לשקר רק בנוכחות מישהו אחר המאמין שעדיף לומר רק את האמת לאמיתה (למרות שהחיים יכולים להיות מיגעים אם אי אפשר מדי פעם לשקר).
כאשר הורים מבינים את הסיבה לשקרים הקטנים, תום הלב שעומד מאחריהם והאוניברסליות שלהם קל להם להגיב בצורה מידתית; להציב גבולות מתאימים מבלי לראות בילד רמאי פוטנציאלי. אולי הוא שיקר אבל הוא אינו שקרן. הילד ילד טוב, רק המעשה שלו איננו טוב.

כאשר בנכם מסתיר את האמת או מסלף אותה אל תתעלמו. אמרו בברור: “אני לא חושב שזה נכון”, “חשוב לי שתספר מה באמת קרה". עודדו והעריכו אמירת אמת: “אני שמח שסיפרת את האמת. כל הכבוד!”, “האמת שווה הרבה יותר מהמשחק שנישבר". מתנו רגשות שלילים וחזקו חיוביים: “לא נורא, זה קורה!” “מיום ליום תלמד לא לקלקל...., לומר רק אמת".
במקום להעניש בחומרה (זה רק דוחף להיות שקרן יותר טוב) שתפו אותו בתיקון הנזק, ביישור ההדורים, בהחזרת כל דבר למקומו ולבעליו.

אל תדאגו, העתיד עוד לא כאן.
רובנו מעדיפים לומר אמת כי זה הרבה יותר קל. האמת קיימת ופשוטה בעוד ששקרים צריך להמציא, להסביר, לשכנע ולזכור.
אם לא תתעלמו מהשקר הוא יעדיף לומר אמת.

עוד על מושג הסליחה ומה עושים כשהקטנים מסרבים לומר "סליחה" או אומרים בעודף וללא כוונה, קראו...  " מה משמעות הסליחה ואיך מבקשים סליחה"