עברנו! לחצו כאן לאתר החדש

7.6.2015

הדפסלהדפסת הפוסט

גמילה מחיתולים/ פחד בבית השימוש

כניסה למסגרת חדשה, תחת עינם הפקוחה והביקורתית של דמויות סמכותיות חדשות והשוואה בלתי נמנעת לילדים חדשים, היא מקור לחץ לילדים והורים. אצל הילד זה עלול להביא לנסיגה (זמנית בלבד!). את המבוגר הלחץ עלול לדחוף לטפל בבעיות שהוזנחו עד כה. אבל לא משנה כמה אנחנו לחוצים לדחוף קדימה - לפני שמניעים כדאי לשחרר את בלם היד, להחליף גלגל, לחלץ את האוטו מחול טובעני. אחרת המנוע יתלהט והתקיעות תישאר בעינה.
לפניכם שאלות ותשובות שפורסמו כתגובות בפוסטים קודמים ומדגימות כיצד ניתן לטפל קודם במה שעוצר ואחר כך לדחוף קדימה, כדי לצמצם את הקונפליקט של הילד.
"אנונימי" אמר/ה:

רציתי לשאול בנושא הגמילה: יש לי ילדה בת שלוש שנים, גמולה כשמונה חד'. יש לציין שהגמילה עברה בהצלחה ב"ה וללא בעיות, אך משום מה עדיין יש לה פחד מקקי. אמנם היא לא מפספסת אבל מתלוננת הרבה על כאבי בטן, עד שמשתחררת. אנחנו מנסים להסביר לה שכדאי ללכת להתפנות כי קקי שנשאר בבטן מכאיב, אך זה לא מועיל. היא מבקשת מס' פעמים לשירותים, מתיישבת, מתחרטת וחוזר חלילה עד שלבסוף תופסת אומץ. יש לציין שגם אז היא ממש אחוזת פחד ומבקשת שנשמור עליה: ניתן לה יד, נחזיק לה את הבגדים את השערות וכדומה - שלא יתלכלך...

מה דעתך בעניין? מה לעשות?תודה רבה מראש


"ילדים זה לא צחוק" אמר/ה:
בגיל שלוש החשיבה ההגיונית עדיין לא מדויקת. ילדים חכמים מחברים אחד ועוד אחד ויוצא להם עשר. לכן הם נבהלים. אם הקקי נופל לשירותים. והיא יושבת על השירותים - מסקנה: גם היא יכולה ליפול לשרותים. אם קקי שנישאר בבטן מכאיב והיא עושה קקי שנשאר בבטן - מסקנה: זה יכאב לה. אם קקי מלכלך והיא עושה עכשיו קקי - מסקנה: כשהיא תעשה קקי היא תתלכלך.
ילדים לא זקוקים לסיבות והסברים עודפים כדי לעשות בשירותים. הם זקוקים לעידוד והרגעה וקישור של יציאות והפרשות עם משהו טוב. בכלל, כאשר ילדים בקונפליקט - לעשות או לא לעשות - במקום לחזק את הכוחות הדוחפים ( למה כדאי לעשות) עדיף קודם כל, להחליש את הכוחות המעכבים (מה מונע ממנה לעשות). 

במקום להאיץ ולהלחיץ ("זה לא בריא", "אחרת יכאב לך") כדאי להרגיע ("אל תדאגי, גם אם טיפ טיפה יכאב זה יעבור"). ככה זה גם עם מבוגרים.

שחקי איתה בבובה שהולכת לשירותים. הרבי להחמיא ולהרגיע: "אף אחד לא נופל לשירותים וגם לא השמלה או המחרוזת". "הקקי לא מלכלך והריח תמיד עובר", "אימא תמיד אוהבת ועוזרת". בסוף היא בטוח תעשה קקי. התייעצו עם רופא במידה ויש לה עצירות או שאלה רפואית כלשהיא. והעיקר, הירגעו והתעודדו כדי שתוכלו להרגיע ולעודד. זו תופעה שתואמת את גילה. חינוך זה לא צניחה חופשית ולא חייבים להצליח בפעם הראשונה (כבר אמרנו?!)
"אנונימי" אמר/ה:

תודה על הבלוג המיוחד שאני קוראת בו בקביעות, ונעזרת המון.עכשיו אנחנו בעניין גמילה של הילד שלי שבעוד מספר שבועות יהיה בן 3.חלק מחבריו בגן כבר נגמלו. הוא מדבר על כך ולכן חשבתי שהוא מוכן. קנינו סיר וספרנו את הספר "סיר הסירים", אבל כשזה מגיע למעשה הוא לא מסכים בשום אופן לשבת על הסיר. רק עם מכנסיים. אבל להוריד את הטיטול - אין על מה לדבר. פעם אחת ניסיתי והוא בכה מאד. אני לא רוצה להלחיץ או להפחיד אותו ולכן הפסקתי מיד. אציין כי עוד לא שמתי לו תחתונים אף פעם, חשבתי שהוא צריך להכיר את הסיר קודם ולנסות לשבת עליו. מה לעשות? לחכות? לנסות? בכל זאת לשכנע אותו? מה את חושבת?

"ילדים זה לא צחוק" אמר/ה:

"חשבתי" יקרה
אם מישהו היה מזמין אותך לאכול מאכל שאת לא מכירה, מנסה לשכנע אותך במילים שזה טעים ובאותו זמן מעווה את הפרצוף כאילו הוא ניגעל מהטעם - למה היית מאמינה? למה שהוא אומר או למה שהוא לא אומר? היית טועמת או מסרבת?

בגיל 3 הוא לפחות חצי שנה כבר בשל לגמילה. כדי שיאמין שמשהו שהוא אינו מכיר הוא לטובתו הוא צריך לראות שאת בטוחה, מחייכת ולא נרתעת. יש סיכוי שאת חוששת להלחיץ אותו והוא מפרש שאת חוששת מהסיר, ממש כמוהו. שימי את הסיר בין המשחקים, הושיבי עליו, תוך כדי משחק, את הבובה, את הילד, את אחד האחים. אחר כך בשירותים נסי להושיב את בנך בלי מכנסיים ובלי חיתול כמו שהיית מנסה לשכנע אותו לשחק במשחק חדש. בלי חשש. מתוך שכנוע פנימי מלא. חזרי על כך כל פעם שאת רוצה להחליף לו. תראי שלאחר כמה פעמים הוא יהיה מוכן. הוא ידבק בשכנוע שלך ולא בחשש שלך.

את יודעת מה אני חושבת? אני חושבת שמה שחסר לך זה ביטחון לעשות את מה שאת יודעת ולא ידע מה כדאי לעשות. הרשי לעצמך לעשות את זה צעד צעד.וזכרי: זה לא "או שמצליחים מיד, או שנכשלים לעד" אלא "מנסים, מנסים ובסוף מצליחים".

כל הפוסטים בנושא גמילה והרטבות קיראו:

על נסיגה בהרגלי הנקיון - "הפיפי חזר", "ברח לי"
על פחדים וקשיים ברכישת הרגלי ניקיון - "גמילה מחיתולים - פחד בבית השימוש", ״פיפי קקי- גמילה מחיתולים״
על רכישת הרגלים - "הרגל זה הרגל", "הויכוח פורח ההרגל בורח"
על הרטבת לילה- ״הרגלי נקיון- פיפי במיטה וקקי בתחתון״
והקישור למשחק "פיפי קקי"

45 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

היי גוני,
יש לי ילד בן שנתיים וארבעה. הוא התחיל עכשיו מעון חדש [עד הצהריים]. יש הרבה ילדים- 30!! עם 3 או 4 גננות.
בפתיחה היה נראה לי שהוא המום ובולע אינפומציה. עומס. אבל בבית התחיל לספר על הגן ולשחק עם הפליימוביל גן. הוא חוזר על דברי הגננת. כשרואה ילדים בגינה קורא להם למתקנים [נו, אלי, בוא לרכבת. אין לנו זמן!].
היום בצהריים הגננת שואלת אותי האם הוא מדבר הרבה. בגן הוא בקושי מדבר. נבהלתי מאוד! ממש ברמה של כאבי בטן. האם הוא אבוד שם?
זה מאוד לא מתאים לילד. הוא מילולי ותקשורתי בצורה יוצאת דופן. אנשים ששומעים אותו בכל מיני סיטואציות לא מאמינים לגילו. חשוב לי שתביני את הנורה שנדלקה לי. [רק אתמול כשחזרנו מהגן אמר לי את המשפט המורכב הבא: אני לא מרגיש טוב, יש לי פצעים בפה אז תביאי לי לבן שוקולד].
אחרי עוד קצת עם הגננת הבנתי ממנה שבחצר הוא כן מדבר עם הילדים, זה היה נראה לה החריג.
בינתיים ביקשתי ממנה לנסות להקדיש לו קצת זמן של התעניינות והקשבה. אבל אני עדיין מוטרדת. האם זו רק הסתגלות או קושי גדול יותר.

עוד נקודה: בבית הוא ממשיך לדבר הרבה לספר ולגלגל את כולם מצחוק. אבל אני מזהה שששמתי לב בשבוע האחרון [מאז שהגן התחיל] שהוא הרבה חוזר על שאלות ששואלים אותו. [במקום לענות]. אולי הוא גם מוצף מילולית בגן? או משהו אחר שאנחנו מפספסים?

אשמח מאוד לתשובתך.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"המומה"
(ילד בן שנתיים פלוס שממעט לדבר בגן החדש).
לפני שאני עונה לך נסי להשען אחורה, לנשום, להרגע ולשאול את עצמך איזה עוד הסברים יכולים להיות לכך שבנך ממעט לדבר בגן וחוזר בבית על דברי הגננת ועל שאלות ששואלים אותו. ההסברים שהוא המום, אבוד ומוצף הם יותר דאגות מאשר הסברים. נראה לי שאת עצמך מבינה שזהו חלק מהסתגלות אבל חוששת שאולי זה יותר מזה.
האם במשחק הפליימוביל הוא מבטא תכנים מדאיגים או רק משחזר ומשנן מה שקרה בגן?
האם הוא הולך לגן ברצון וגם שמח לקראתכם כשהוא חוזר הביתה? או שהוא בוכה יותר בקלות על דברים פעוטים?
האם בסופו של יום הוא הולך לישון עייף אך מרוצה?

האם יתכן שבנך מאותגר מעומס הגירויים והמילים בגן, הוא מנסה לחזור על מה שהוא שומע, להדהד ולשנן ולכן פחות מדבר? בגילו קשה לו, עדיין, גם להקשיב וגם לפענח וגם לדבר ולענות - הכל באותו זמן.
האם יתכן שהוא חוזר על השאלות כדי לוודא שהוא הבין היטב? מין שינון קולי שאחר כך הופך לשינון תת-קולי שעוזר לנו ללמוד את השפה.

אם מצב הרוח שלו טוב והוא ממשיך לשחק, להיות חקרן וסקרן, לנסות להבין ולנהל את הסובבים אותו קרוב לודאי שאין סיבה לדאגה.
כפי שהצעתי בהתחלה, השעני אחורה, קחי נשימה ארוכה (תרתי משמע) ונסי להפריד בין מה שאת חושבת ויודעת למה שאת פוחדת...
ספרי לנו מה המסקנה.

אנונימי אמר/ה...

קודם כל תודה.
נראה לי שאפילו 'הרשות' לנשום עמוק מאזנת קצת את מה שהדאגה לא מרשה לעשות- לקחת אוויר.
בפלימוביל הוא משחק בהנאה ובריכוז מה שקורה בגן. גם לנו הוא מציע לרקוד איתו כמו הגננת.
בבוקר הוא תמיד מעדיף לשחק אבל כשרואה את כולם מתארגנים ללכת הולך בשמחה לגן. רץ במדרגות המבוא לגן. אומר שלום מיד ושמח לקראתינו בצהריים.
הוא בהחלט בוכה יותר. ברור שהשבוע היה לו עם עומס. הוא היה הרבה יותר עצבני. [וזה היה נראה לי טבעי] הוא גם הפסיק לישון בבוקר מתוך המציאות ולא נרדם אחר כך. זה עוד שינוי של הגוף שגובה אנרגיה וסבלנות.
היו לו יומיים שלא הרגיש טוב בסוף השבוע. [הגוף אומר את שלו?]
הוא הולך לישון עייף במיוחד אבל רגוע. [בלילה השני אפילו הזכיר את הגננת בחלום]
מה שאת אומרת על השינון מעניין מאוד. כבר שמתי לב שבכל סיפור שמספרים לו או שיחה שהוא שומע הוא חוזר לעצמו בשקט על המילים החדשות. אולי משם באמת באה השפה הגבוה השלו. [כשהתיישב על המדרכה בחזור ושיחק רכבת הוא אומר לי: אני הגזמתי].
הדאגה מוגזמת? הלוואי.
אשמח בקרוב לספר לכם שהילד הסתגל.

הרבה מאוד תודה.

אנונימי אמר/ה...

שוב שלום גוני,
אני חוזרת בשביל לספר כמה הכל היה ענין של הסתגלות.
הילד שהולך שמח מאוד מדבר הרבה בגן. משתף. ואפילו פונה אל הגננת לבקש התפעלות מציוריו ויצירותיו.

תודה רבה על ההרגעה וגיוס הסבלנות.
שוב ושוב אני רואה שאנחנו [ההורים] צריכים לעבור את ההסתגלות אל פחות מהם [הילדים].

לימודי פסיכולוגיה אמר/ה...

נהניתי לגמוע כל מילה כתובה כאן.
המשיכי כך!

אנונימי אמר/ה...

שלום רב,
רציתי לשאול האם יש גיל מינימאלי שבו מתחילים גמילה מטיטולים? ואם כן מהו, מאחר שביתי בת השנה וחצי, רואה אותנו נגשים לשירותים והיא רוצה גם, יתרה מכך יש לה סיר משלה והיא יושבת עליו עם הבגדים.... ואומרת פיפי-קקי...
האם אפשר ל"נצל" זאת ללימוד הגמילה?

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"מינימלית"
(מהו הגיל המינימלי לגמילה מחיתול)
לכי על זה!!!
בעבר היו מתחילים לגמול ילדים בגיל שנה. גם היום יש שיטות שמרגילות את הילד להתפנות מגיל מאוד צעיר. כמו כן יש ילדים שמודעות הגוף שלהם גבוהה והנטייה שלהם להיכנס לסדר והרגלים גבוהה שמוכנים לכך מגיל צעיר.
כל ההכוונה להתחיל ללמד הרגלי ניקיון מגיל שנתיים באה להבהיר שרק מגיל זה הם לומדים מתוך מודעות וכוונה. לפני כן זה יותר הרגל וחיקוי.
אם את עושה זאת רק מתוך רצון ללכת עם הילדה ולא מתוך לחץ או צורך אישי שלך שהיא תשיג את כולם ותפתיע; אם את מוכנה לכך שאולי היא לא תרצה לשבת על הסיר, בהמשך, או שיהיו פספוסים ונסיגות - בקיצור, אם תקבלי ברוח טובה את מה שיקרה, לכי על זה!!
שיהיה בהצלחה.

אנונימי אמר/ה...

שלום גוני
הבן שלי בן3.5 כבר גמול למעלה מחצי שנה אבל מאוד חושש לעשות קקי בשירותים
הוא מתאפק המון ובגן אף פעם לא עשה
(שלוש פעמים מתחילת השנה יצא לו בתחתונים...)
גם בבית הוא יכול לשבת חצי שעה על האסלה ולא מצליח לשחרר
מה גם שהוא מתבטא:מסוכן לזה ליפול לאסלה וכו'
יש לי תחושה שזה יושב על מקום של חוסר גמישות ופחד משינויים
אשמח אם תוכלי לתת לי כיוון לשחרר אותו וללמד אותו לזרום
תודה מראש

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"מתאפקת"
(בן 3.5 שמתאפק ופוחד לעשות קקי בשרותים).
תאמיני לבן שלך! זה לא חוסר גמישות וזה לא פחד משינויים. זה פחד ליפול לבית שימוש! וכשהוא פוחד הוא מאמין יותר למה שהוא מרגיש מאשר למה שאתם מסבירים לו. עובדה שהוא פוחד. זו ההוכחה הכי טובה לסכנה.
אולי הוא פוחד ליפול כי הוא מרגיש לא מספיק נוח ויציב על האסלה. אולי הוא פוחד ליפול כי הוא ראה את הקקי נופל ונבלע ואין לו עדיין הבנה שהגודל שלו לא מאפשר ליפול פנימה. אולי הפחד נובע ממשהו ששמע או ראה בסרטי קומיקס וכו.
הכירו בפחד שלו."אתה באמת פוחד, אבל באמת אי אפשר ליפול". חשבו כיצד לעזור לו לא לפחד. אימא אחת לקחה בובה והדגימה לילד את יחסי הגודל וכיצד הבובה לא יכולה ליפול. היא לקחה כל מיני חפצים והראתה לילד שכל מה שגדול מהשרותים או מהחור שבתחתיתם לא יכול ליפול. הדיבור הישיר, ההומור, החיוך על פני האם וגם השכנוע שלה ("אל תדאג, מיום ליום תרגע ותבין שאי אפשר ליפול לשרותים, כי אתה ילד חכם כל כך") עזרו לילד להבין שהדבר היחיד שיפול לשרותים זה הקקי ("הגדולים") ולא הוא.
קראו גם מה שכתבנו על פחדים.
נסו, התמידו ואל תיפלו (ברוחכם).....
ותצליחו.

אנונימי אמר/ה...

הי,
ילדה בת שלוש שמתעקשת לעשות פיפי מתי ואיפה שבא לה למרות שכשהיא רוצה היא יודעת ללכת לשרותיים. ניסו פרסים והבטחות אין קץ.מה עושים??

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"ניסו"
(בת 3 שמתעקשת לעשות פיפי מתי ואיפה שבא לה)
ילדים לא חייבים להבין מה שהם עושים. אנחנו כן. חסרים המון פרטים בשאלתכם: מה לדעתכם הסיבה שהיא נמנעת מללכת לשרותים? האם רק בגלל שלא בא לה? אולי היא פוחדת? אולי מסיבה אחרת?
מי זה "ניסו"? בגיל 3 אם הרבה אנשים מתערבים בעניין וכל אחד בדרך אחרת השיעור משתבש. האם יש דיפוזיה של אחריות וכולם חוששים לתסכל אותה ולהיות חד משמעיים? האם כולם אומרים לה בצורה אסרטיבית ועקבית: "עכשיו הולכים לעשות פיפי. יש או אין , זה לא משנה. מנסים ורואים. קודם פיפי ואחר כך משחקים. כל הכבוד! מי חמודה. מי הולכת לשרותים יפה!"
מה זה "פרסים והבטחות"?בגיל 3 הפרס/ ההבטחה הכי מתאים הוא חיזוק מידי,ראשוני וקטן ("תשבי בשרותים ותקבלי צימוק". "קודם בית שימוש ואחר כך סיפור").בגיל הזה ההבטחה לא מייתרת את הדרישה העקבית והחד משמעית והפסקה של כל משחק עד לביצוע הדרישה.
מי יותר עקשן - אתם או היא?
אם אתם תתעקשו שהיא תעשה פיפי מתי ואיפה שצריך היא תלמד ש"בא לי"או "צריך" - "צריך" קובע!
מה לעשות שככה זה בחיים, גם אם היינו רוצים שיהיה ההפך.
עשו (פיפי) והצליחו! וספרו לנו.

אנונימי אמר/ה...

הבן שלי בן 3 ו9 חודשים הוא התחיל הכל מאוחר כי רק בגיל שנתיים גילינו שהוא לא שמע ובגיל שנתיים וחצי עבר ניתוח בהצלחה ומאז רק התחיל לדבר הימים אילו התחיל גן עירייה שאנחנו כבר בתקופת גמילה מגיל 3.4 ח' הילד הולך לשירותים ועושה פיפי הוא קצת מפחד לבד אז באים איתו אבל קקי בורח באופן קבוע מפחד לשירותים מה ניתן לעשות כדי לשחרר אותו מהפחד כי בגן מאוד כועסים שהוא עדין לר גמול כמו שאר הילדים בגילו... אשמח לתשובה

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"משחררת"
( בן 3 פלוס שמפחד מהשרותים)
אמא יקרה.
כבר עברתם ניתוח בהצלחה והסתגלות לגן בהצלחה. מדוע את חוששת שהגמילה לא תעבור בהצלחה? אולי ייקח יותר זמן, אבל בסוף זה יצליח. איך אומר הפתגם: "אל תפחד מהתקדמות אטית. פחד רק מעמידה במקום".

כתבת לנו מה הבעיה אבל לא מה כבר עשיתם. האם עשית מה שכתבנו והצענו בבלוג ובתגובות?. ראי גם פוסטים נוספים בנושא, על פי התוויות.
במקום להילחץ ולהלחיץ את הילד אולי כדאי לדבר עם הגננת ולהסביר לה שאתם עושים כמיטב יכולתכם. בגלל הניתוח וההסתגלות לגן חדש הפחדים גוברים והגמילה מתעכבת. כעס של הגננת רק ירתיע ויפחיד את הילד עוד יותר. יש הורים שמציעים לגננת לטלפן אליהם והם באים להחליף לילד. אחרים נשארים יום יומיים בגן או בסמוך אליו כדי להיות זמינים ולעזור לילד להסתגל לגן ולשירותים החדשים. שמעתי על הורים שדיברו עם מישהו מהצוות שייקח את הילד כל כמה זמן לשרותים, ברוח טובה. ואף היו נכונים לתת לו בונוס כספי, ברוח טובה.
ברוח טובה ומבינה, אם זה נמשך יותר מידי זמן, כדאי לפנות לייעוץ. בגלל הפחדים ולא בגלל הגמילה שמתעכבת. ילד שעד גיל שנתיים לא שמע והספיק כבר לעבור ניתוח זקוק, לפעמים, לעצה שמביאה בחשבון את החוויות הקשות שעבר.

חזרי ועדכני אותנו. מה עשיתם ומה קרה.

אנונימי אמר/ה...

תודה גדולה על העצות שעוזרות לי המון, ונותנות לי כח!
אני נהנית מהחכמה, מהבהירות, ומהניסוח השנון...
הבן שלנו בן 2.9 והתחלנו תהליך גמילה לפני כשבועיים,הוא שמח מאוד על הורדת הטיטול, ונראה שהוא בשל מבחינה פיזיולוגית.
בתחילה הוא שמח מאוד לשבת בסיר וגם הצליח לעשות פיפי. כשיצא לו קקי בסיר הוא נבהל ואמר איכסה, בפעם הבאה שהיה צריך קקי הוא לא רצה לשבת בסיר ועשה על הרצפה.
מאז הוא התחיל לפתח פחד סביב הקקי בעיקר, וגם אינו רוצה לשבת בסיר(גם לפיפי)
עם ממתק גדול+ סיפור הוא מסכים לשבת לפיפי.
בימים האחרונים הוא מבקש טיטול בזמן שהוא מרגיש צורך לעשות קקי, הוא ממש בוכה באופן מעורר רחמים ומתחנן לטיטול("אני מפחד...")
חשוב לציין שאנחנו לא מלחיצים אותו עם הלכלוך של הקקי על הרצפה, הדגמנו מספר פעמים עם בובה שיוצא לה קקי על הרצפה,אנחנו מנסים להרגיע כשהוא מפחד:"אל תדאג, אנחנו ננקה ביחד..", כולםעושים קקי,"
אמא שומרת ועוזרת," ספרנו פעמים רבות את סיר הסירים , וניסינו להרשות לעשות פפי וקקי על הרצפה בלי לבקש לשבת בסיר.
שאלתינו: האם נכון להסכים לשים לו טיטול רק לפני קקי? ובאופן כללי מה את חושבת שיכול לעזור לו?
נשמח מאוד מאוד אם תתיחסי לשאלתינו!

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"שומרת ועוזרת" (בן 3 שמהסס עם הגמילה מהקקי)
אתם נהדרים! הרגישות, הסבלנות והאינטואיציה ההורית במיטבה.

תארי לך שאחרי הרבה שנים שהתרגלת לקנח את האף ולהתעטש לתוך ממחטה אומרים לך שעכשיו את כבר גדולה ובמקום זה את צריכה לגרוף את הנזלת או להתעטש מעל לכיור. דמייני שבאופן מפתיע וללא הכנה , פתאום, כשאת מתעטשת יוצא ממך מטח של משהו שנראה כמו זפת וגם מריח לא משהו.. איכסה.. האם לא היית נבהלת?
זה מה שקרה לילד המתוק והבשל שלך. רק טבעי שהוא נבהל. בגילו הפחד והרגש חזקים הרבה יותר מההיגיון וגם זריזים ממנו. לכן הוא לא מצליח להביא בחשבון את כל ההסברים, ההרגעות, וההדגמות שלכם. המשיכו במה שאתם עושים: להדגים במשחק בובה, לספר, לתת הכרה לפחד, להרגיע, לעודד. בהתחלה הוא יהיה טוב בתיאוריה וייכשל בטסט. לאט לאט הוא יצליח גם בטסט.

מבחינתו, פיקוח נפש דוחה ישיבה על סיר. נסו להתנהל באופן חוזר על עצמו: הציעו סיר, אמרו "אתה פוחד אבל אמא שומרת, אמא עוזרת..", מי חמוד ולומד להיות גיבור על הפחד/ הקקי". הציעו ממתק קטן אם הוא מוכן לנסות לשבת. אל תלחצו יותר מדי. אחרי מספר הצעות שנדחו על ידו תנו לו חיתול. הרגיעו אותו ואת עצמכם : ,לא נורא! מיום ליום תלמד לעשות בסיר. כל הכבודי!". תראו שהיום הזה יבוא.
הכרתי ילדים שלבסוף התרצו והסכימו לשבת על האסלה. איכשהו בבית השימוש הקקי רחוק יותר ונראה פחות מאיים.

בטוח שתצליחו. עכשיו גם אנחנו מתוחים. חיזרו וספרו לנו איך הולך.

אנונימי אמר/ה...

גוני,
תודה על ההתיחסות המהירה ועל התשובה המפורטת והמקיפה!
הרגעת אותנו ועזרת לנו מאוד,
עכשיו גם אנחנו יותר בטוחים שנצליח, בעזרת השם...
תבורכי.

Lola li אמר/ה...

ודה על פרסום זה! אני רק רציתי להגיד שאני חושב שזה פוסט כנה להפליא ומודה לך על שיתוף הסיפור שלך. זה מהדהד איתי בדרכים שונות. אתה נראה כמו בן אדם מאוד נחמד עם לב גדול ואני מתרגש להיות תגלית של הבלוג שלך.

אנונימי אמר/ה...

שלום,
אני אמא לילדה בת 2.5 שגמולה מעל חצי שנה. הגמילה עברה כראוי והיא אף הייתה יושבת בהנאה רבה בשירותים.
לאחרונה ביום אחד קיבלה סוג של פחד והרתעה מהשירותים ויש לציין שגם ממקלחת. והיא פשוט עצרה את עצמה ולא עושה קקי במשך ימים וזה מלווה בכאבי בטן נוראיים שהובילו אותנו כבר פעמיים לבית חולים.. היא ממש באה לעשות ומבקשת וכאילו מרגישה שיוצא ואז בשום אופן לא רוצה לשבת בשירותים ונכנסת ממש להיסטריה ופחד. אנחנו עם טיפול של אבקה שמרככת את הצואה ומאוד משתדלים בתזונה נכונה ועדיין פתאום זה ככה. והילדה הייתה עושה קקי ישר אחרי כל ארוחה 3 פעמים ביום ללא כל פחד.
יש לציין שאנחנו בשיתוף פעולה מלא עם הגננת וכולנו מאוד מודאגים.
אני לא יודעת אם זה קשור אבל אני ובעלי היינו בחו"ל שבועיים בלעדיה ושחזרנו הכל היה בסדר. רק לאחרונה זה התחיל.
אנחנו מאוד מודאגים ומנסים להיות הכי חיוביים ושמחים ולהתנהג בסבלנות ובלי לחץ אבל ממש מודאגים.
אשמח לתגובה מה עוד עלינו לעשות?
תודה רבה.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"חיוביים"
(בת 2.5 עם פחד פתאומי משרותים)
אם הגעתם לפוסט שלנו על פחד בשרותים סימן שאתם יודעים להגדיר מה הבעיה/ השאלה ולחפש את התשובה.
נסו לענות על השאלה הבאה:"מה הבהיל אותה? ממה היא יכולה פתאום לפחד?"
כפי שכתבנו בפוסט החשיבה ההגיונית של בתכם כנראה שמכשילה אותה, בגילה. אולי היא פוחדת מכל אותם דברים עליהם כתבנו בפוסט? אולי היא ראתה חיה או חרק כלשהו בשרותים? אולי היא שמעה איזה רעש פתאומי כשהייתה שם? אולי היא שמעה משהו ופירשה את המידע לא נכון? אולי איזה ילד הפחיד אותה?
נסו להיזכר בכל מיני דברים שקרו בסמוך לפרוץ הבעיה ולראות אם יכול להיות קשר.
שחקו אתה בבובה שצריכה ללכת לשירותים ופוחדת/ לא רוצה.. ותראו אם היא נותנת לכם רמז כלשהו. סיימו את המשחק בסוף טוב. הציעו פתרונות מה יכול לעזור לילדה (אמא ישבה לידה וסיפרה לה סיפור/ היא ראתה חברה שעשתה בשירותים..). חיזרו על המשחק הזה מידי יום.
המשיכו בסבלנות ובלי לחץ.
אם אינכם רואים שיפור כדאי לפנות לייעוץ.
נשמח אם תעדכנו אותנו מה קרה. ככה כולנו מרוויחים מהתבונה ומהניסיון שלכם . ולא רק הבת שלכם.

אנונימי אמר/ה...

שלום,
בתי בת שנתיים. התחלנו גמילה לפני כשבוע וחצי לאחר שהראתה התעניינות- מורידה ולובשת מכנסיים, עושה פיפי/קקי בסיר/שירותים, מתעוררת עם טיטול יבש משנת צהריים ולילה. לאחר מספר ימים שהורדנו טיטול אחה"צ, באחד הבקרים היא התנגדה לשים טיטול ומאז אותו בוקר (שבוע עבר מאז) היא עם טיטול רק בשינה. היא משתתפת יפה בתהליך, עושה פיפי וקקי בסיר או בשירותים כשלוקחים אותה. הבעיה היא שהיא לא מבקשת. אם לא לוקחים אותה בזמן, היא מפספסת. כבר שבוע וחצי עבר והיא פשוט לא מבקשת. היא מודיעה לי "פיפי" מיד כשמתחילה לעשות ועושה הכל בתחתונים, אך לא מודיעה לפני. מה את מציעה לעשות בכדי ללמד אותה לבקש? אני מדברת איתה על זה הרבה ומסבירה לה שאומרים פיפי אם יש פיפי.
תודה רבה

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"מבקשת"
(בת שנתיים, גמולה שעוד לא מבקשת/ מודיעה מראש שצריכה)

אמא יקרה. אם קראת את הפוסטים שלנו בנושא פיפי את כבר מבינה שבורכת: בורכת בילדה עם מודעות גופנית גבוהה שערה לתחושת הפיפי שמגיח. ילדה שמערכת החיקוי שלה במוח מעולה והיא רוצה להיות כמו גדולה. לילדה שההתקשרות שלה עמכם טובה והיא פנויה למשימות של גדילה והתפתחות.
מה לעשות שהיכולת לזהות שהפיפי מגיח וצריך לרוץ לשרותים איננה זהה ליכולת לזהות את תחושת המלאות שקודמת לה וההבנה שיש צורך לאותת. אל תדאגי. קצת סבלנות ותרגול וזה יבוא.
גם כשאנחנו לומדים נהיגה, הידיעה שמעל מהירות מסוימת צריך ללחוץ על דוושת הברקס אינה זהה להבנה שמתחילה ירידה או שהכביש רטוב וישנם תנאים שיגרמו לאוטו להאיץ, ולכן צריך מראש ללחוץ בעדינות על הברקס וגם לאותת לסובבים.
כדי לקצר את הדרך להבנה הזו, במקום להסביר הדגימי. במקום להרבות במילים שחקי איתה.
קחי בובה. שבי איתה על הריצפה. הציגי לה בובה שמשחקת. פתאום היא מרגישה שהבטן אומרת לה "עוד מאט יהיה לי פיפי". הבובה קוראת לאימא שתקח אותה לשרותים.. משהו בסיגנון הזה. העיקר שגם את תהני מהמשחק ושהוא לא יהיה רק למטרות דידקטיות.
בזמן שאת לוקחת אותה לשרותים הדגימי בקצרה. "מה אומרים? אמא יש לי פיפי! בואי נלך לעשות". "יופי כל הכבוד. מיום ליום את לומדת להודיע שיש לך פיפי".

בטוח שתצליחו.

אנונימי אמר/ה...

תודה רבה על תשובתך. אנחנו שלושה שבועות אחרי ועדיין אין שינוי. בבית היא כמעט ולא מפספסת, בגן 3-4 פספוסים ביום. היא עדיין לא מבקשת. אני משוחחת איתה על זה, מזכירה לה שצריך לומר פיפי לפני. אהבתי את הרעיון של משחק עם הבובה. איישם אותו ונמשיך לדבר על זה.
שוב תודה גם על התשובה וגם על הבלוג המקסים.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"מבבקשת"
תודה על התודה, ועל זה שחזרת ועדכנת.
בעידן האינטרנט אנשים לא תמיד מצליחים לזכור שמאחרי התשובות בבלוג יש מישהו שבאמת אכפת ובאמת מתעניין בהם.

האם ברור לך ההבדל בין הגן לבית?
כדי לשים לב לתחושות שמבשרות את בוא הרטיבות צריך שהקשב יהיה פנוי ולא מוסח להרבה גירויים אחרים, בולטים יותר. גם ככל שיותר מרוגשים או כמה שמרגישים בטוח משפיע על הפניות ללמוד את השיעור החשוב הזה.
העיקר שבסוף לומדים.

ravit ben moshe אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
אנונימי אמר/ה...

שלום רב,
אני זקוקה לעזרתכם בבקשה,
יש לי ילד בן כמעט 3, התחיל גמילה לפני כשלושה חודשים. בהתחלה היה בסדר היו קצת פספוסים בעיקר של קקי אבל יחסית היה בסדר. לפני כחודש הילד פשוט הפסיק לעשות קקי בסיר/בשירותים ועושה רק בתחתונים - בהתחלה זה היה גם בגן וגם בבית, בשבועיים האחרונים זה רק בבית.
אני חושבת שניסינו הכל; הפתעות "קקי פרס", קניית "אביזרי עזר" לשירותים, שכנוע מהאח הגדול, ספרים, שינקה לבד את הקקי, כעס עצבים עידוד. באמת שאנחנו כבר אבודים. הגננת אמרה כי זה לוקח זמן, אבל זה נראה שזה ממש לא מפריע לו, אחרי שהוא עושה הוא פשוט אומר עשיתי וזה לא איכפת לי אני אשאר עם הקקי. במקרים בודדים הוא נרתע וביקש להחליף מיד.
אני די חוששת מהמעבר לגן עירייה בצורה הזו, אבל יותר מודאגת מהמשך הטיפול. בבקשה עזרו לי...מה עושים?!

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"זקוקה"
(בן 3 שהפסיק לעשות בשרותים)
כפי שכתבנו בפוסט, לפני שדוחפים קדימה חשוב להבין למה הוא הפסיק ללכת לשרותים:
אולי הוא נבהל ממשהו? ממה?
אולי כאב לו?
אולי הוא לא הצליח לתת קקי והחליט שזה לא בשבילו?
אולי הוא הרגיש לבד ומפוחד בשירותים?
אולי כעסתם והתעצבנתם והוא מקשר קקי עם כעס?
אולי אחיו לקח לו צעצוע אהוב בזמן שהוא היה בשרותים והוא מעדיף לעשות במכנסים מאשר להפסיד בתחרות בין האחים?
אולי מישהו צחק עליו?
אולי יותר מדי מהר קבלתם כמובן מאליו שהוא מסתדר שם ולא הייתם מספיק איתו?
אולי הוא שם לב להבעת הפנים הלחוצה שלך והוא מעדיף להכחיש ולהתרחק ממה שגורם לה- השירותים?

האמת שזה לא כל כך נעים לעשות קקי. לכן גם הרבה מבוגרים דוחים, מתאפקים ומפתחים עצירות. אם את מצליחה להירגע, להתמלא בסבלנות ואתגר ולמצוא כוח וזמן לטפל בזה בנחת, מבלי לצפות להצלחה מידית ,אולי העצות שלנו יעזרו. אם לא, כדאי לך לפנות לייעוץ.
נסי לברר עם בנך ועם בעלך מה יכולה להיות הסיבה. עודדי את בנך והרגיעי אותו "מי חמוד! אין מה לדאוג! מיום ליום אתה תלמד ותצליח לעשות בשירותים! כל הכבוד!". כן, אנחנו מרבים לשבח עוד לפני שהוא עשה כדי לשדר בטחון בו ובכוחותיו. שנני גם לאורך היום ולא רק כשהעניין עולה והמכנסים מתמלאות.
פעמיים ביום , בשעות קבועות בהן יש סיכוי שיהיה לו קקי, גשי אתו לשירותים. "עכשיו. צריך". ממש כמו שאת לא מוותרת על צחצוח שיניים. שבי אתו בשירותים חמש דקות. ספרי לו סיפור. הבטיחי לו שאף אחד לא ייקח לו ולא יגע לו במשחק. אם הוא עשה - יופי!. אם לא, "לא נורא. בפעם אחרת. מיום ליום תלמד".
כל יום לפני השינה ספרי לו סיפור על ילד שלא הלך לשירותים מכל מיני סיבות, כמו שמנינו למעלה, ובסוף מצא פתרון וזה הסתדר..

התאזרי בהרבה סבלנות והרבה אהבה ותראי שגם אצלכם זה יסתדר. העובדה שבגן לא בורח לו יכולה להרגיע את דאגתך ממה שיקרה בגן עיריה. ואולי הגננת שם כל כך טובה שהיא אפילו תעזור לכם.
למה לראות את העתיד לרעה??
בטוח שזה יסתדר.

יוני אמר/ה...

אנשים עם טיטולים למבוגרים אי אפשר לגמול

אנונימי אמר/ה...

שלום
הבן שלי בן שנה ו9. אני ובעלי החלטנו לגמול אותו. מהסיבה שכל פעם לפני שהיה עושה קקי בטיטול היה מתריע. כנ"ל לגבי פיפי. אנחנו כבר 4 ימים בתהליך הגמילה והוא לא מוכן לשבת בסיר או בשירותים ורק עושה את צרכיו בתחתונים. נראה שהוא ממש מפחד לשבת בשירותים. ובסיר הוא לא מוכן לשבת. הוא אומר קקי אבל לא מוכן לשבת ואז עושה על עצמו. אני מנסה המון להןשיב אותו. יושבת לידו שרה לו שירים משחקת איתות אחיו בן ה5.5 גם מראה לו איך לשבת. גם כשאחיו או אחד מבני המשפחה נכנס לשירותים אני מסבירה לו.
מה לעשות? יש נקודת אור?

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"נקודת אור"
(בן שנה ו9 חודשים שנרתע משירותים)
שנה ותשעה חודשים זה קצת מוקדם. זה שבנכם מזהה שיש לו קקי ופיפי עדיין לא מבטיח שהוא מוכן ובשל לכל שרשרת הפעולות שזה מחייב. (כמו שזה שאנחנו מזהים שאנחנו רעבים לא מבטיח שנהיה מוכנים לעמוד ולהכין אוכל בריא).
לא בטוח שהוא פוחד מהשירותים. סביר יותר שהוא לא מכיר, זה לא נוח לו.
טוב את עושה שאת מסבירה לו, שרה לו, מראה לו על אחיו.
המשיכי ככה, רק בסבלנות ובלי לחץ.
כשהוא מודיע שיש לו פיפי/ קקי הציעי לו לשבת בסיר (מי חמוד! מי לומד לשבת בסיר! בוא נשב טיפ טיפה. אמא יחד איתך. כל הכבודי!). אחרי זמן קצר הציעי לו לשים חיתול ולשחרר את מה שיש לו לחיתול. (לא נורא! בפעם הבאה ננסה שוב. בטוח שבסוף תצליח!).
את יכולה גם להחזיר לו את החיתול ולנסות לגמול אותו בעוד כמה חודשים.

יש המון נקודות אור.
יש לך ילד עם מודעות גופנית גבוהה.
יש לך ילד זהיר שלא ממהר לשבת על משהו שהוא לא מכיר.
יש לו אבא ואמא שרוצים בטובתו ומקבלים יחד החלטות.
יש לו אח גדול ממנו שלמד לעשות את צרכיו.
אין שום סיבה לדאגה.
הכל יגיע בזמן.

Unknown אמר/ה...

די מתחברת לשאלתכם ואשמח גם לעצה נכונה,הורדתי טיטול לילדתי בת ה2.5 לפני שבוע אחרי הכנה מוקדמת,והילדה מתאפקת בגן חצי מהיום ברוב המיקרים עד השנת צהריים ששמים לה תחתון שינה,וככה גם בבית,מתיישבת לזמן קצוב בשירותים)חסרת סבלנות(שרים לה וקוראים סיפורים(וברוב המיקרים או מפספסת או מתאפקת עד הטיטול של הלילה?אך להמשיך?או לעצור תהליך ולהחזיר טיטול,

yael levi אמר/ה...

די מתחברת לשאלתכם ואשמח גם לעצה נכונה,הורדתי טיטול לילדתי בת ה2.5 לפני שבוע אחרי הכנה מוקדמת,והילדה מתאפקת בגן חצי מהיום ברוב המיקרים עד השנת צהריים ששמים לה תחתון שינה,וככה גם בבית,מתיישבת לזמן קצוב בשירותים)חסרת סבלנות(שרים לה וקוראים סיפורים(וברוב המיקרים או מפספסת או מתאפקת עד הטיטול של הלילה?אך להמשיך?או לעצור תהליך ולהחזיר טיטול,

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"מתחברת"
(בת 2.5 בתחילת תהליך גמילה)
הכול בסדר. הכול נורמלי. המשיכי הלאה באותה דרך.
קראי גם את הפוסטים האחרים בנושא ובמיוחד "פיפי, קקי".
לוקח זמן עד שהיא תצליח גם ליישם את מה שהיא מבינה, לעצור את חוסר הסבלנות, להפנות את הקשב ממשחק לשירותים, לעצור את הנטייה הטבעית לקום מהשירותים, להרפות שרירים טבעתיים שנסגרים במצב חדש ולא מוכר...

לקח לי זמן לענות לך. אולי עד עכשיו הכול כבר הסתדר.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"מתחברת"
(בת 2.5 בתחילת תהליך גמילה)
הכול בסדר. הכול נורמלי. המשיכי הלאה באותה דרך.
קראי גם את הפוסטים האחרים בנושא ובמיוחד "פיפי, קקי".
לוקח זמן עד שהיא תצליח גם ליישם את מה שהיא מבינה, לעצור את חוסר הסבלנות, להפנות את הקשב ממשחק לשירותים, לעצור את הנטייה הטבעית לקום מהשירותים, להרפות שרירים טבעתיים שנסגרים במצב חדש ולא מוכר...

לקח לי זמן לענות לך. אולי עד עכשיו הכול כבר הסתדר.

אנונימי אמר/ה...

שלום,
הבן שלנו עוד מעט בן שלוש, מפותח מבחינה מוטורית ומבחינת הבנה חברתית, מדבר מבין מה עובר עליו וכו'.
אנחנו לא מצליחים עם הגמילה מחיתול ועכשיו הגענו לנקודת שפל חדשה מבחינתנו...
כבר לפני זמן רב קנינו סיר, סיפרנו סיפורים על סירים וקקי וכל זה, הסברנו, הראנו, שיחקנו, הדגמנו עם בובות (הוא מאוד אוהב לשחק עם הבובות ומבחינתו הן ממש אמיתיות). ככה לפני זמן רב כבר היה מודיע לנו שיש לו פיפי וקקי ומבקש שנחליף לו. אבל ככל שרמזנו יותר לכיוון של גמילה - כבר בשבועות האחרון קנינו תחתונים, מתנות, הצענו ניסנו, אבל הוא סרב - ומאז הוא פחות ופחות מספר לנו, יכול להישאר הרבה יותר זמן עם חיתול מלא מבלי לספר וכו'.
בחודשים האחרונים היינו כל פעם שמחליפים לו חיתול מעלים שוב את עניין הגמילה, מציעים שאולי ננסה בלי, שהוא כבר גדול וכל מיני אמירות כאלו.
משזה לא עזר קיבלנו עצה לקחת אותו לשיחה, להסביר לו שזה הקיי והפפי שלו, ושזה אחריות שלו עליהם, ומעכשיו לנו לא משנה, והוא זה שצריך להגיד לנו כשהוא רוצה שנחליף לו. הבטיחו לנו שתוך שבוע, כשהוא יבין כשאין מאבק כוחות איתנו אז הוא ירצה להיגמל.
זה לא קרה. ואנחנו כנראה צברנו עוד קצת תסכול וחוסר סבלנות, ואתמול הגענו למצב שהורדנו לו את החיתול ובנינו ישבנון לשירותים, ושמנו לו תחתונים, ובהתחלה הוא קצת בכה, אבל בסוף שמח על התחתונים. עד שהוא עשה קקי במכנסיים - ואנחנו הגבנו לא טוב - והוא רצה לחזור לחיתול.

זקוקים להכוונה...

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"הגבנו"
(בן כמעט 3 שמתקשה לוותר על החיתול)
בראבו!!
העזתם והורדתם חיתול. עכשיו מתחיל תהליך שלם.
אל תתבלבלו. גם לילד חכם כמו בנכם קשה להיגמל. יש פער בין הבנה שכלית לבין הבנה גופנית. כמו שילד פעם אמר לי: "אני רוצה לעשות קקי בבית שימוש, אבל הגוף שלי לא מסכים".
אם לא תצפו שזה יקרה מיד גם לא תתעצבנו ותגיבו לא טוב.
אם הוא רוצה לחזור לחיתול, זה לא סימן שהניסיון ניכשל. אולי גם הוא, כמוכם, חושב שאנחנו אמורים להצליח מיד. תנו הכרה לרגש שלו והסבירו לו ש"מנסים, מנסים, ובסוף מצליחים".

ועוד משהו. בגיל 3 הם עוד לא מבינים מה זה "אחריות", וגם עוד לא מנהלים מאבקי כוח.
פרושים שגויים על מה שמניע את הילד מביאים לציפיות והתערבויות שגויות.
היו סבלניים. בטוח שהוא ילמד. ואולי עד שתשובתי הגיע הוא כבר למד.
כל למידה - גדילה!
תהנו מהילד הגדל והמחכים שלכם.

ליאת אמר/ה...

גוני שלום,
הבן שלנו בן 4.5 (שלישי מתוך 6)התחלנו איתו תהליך גמילה קצת לפני גיל 3, אין מה לומר- היה קשה, לקח זמן די ארוך אבל איכשהו הוא "נגמל". בואי נגיד 80%... עדיין מדי פעם המכנסיים היו רטובות. אבל ללכלך- רק בטיטול. הרבה פעמים ניסינו לשבת איתו על הסיר, ובשרותים, קנינו מקטין אסלה, בד"כ הוא לא היה מסכים בכלל לשבת- ורק אחרי שכנועים,סיפור, פרסים וכו' הוא היה יושב- אבל לא היה יוצא לו. הוא פשוט היה מתאפק. לא היינו בלחץ, ייקח זמן- אבל בסוף יגיע. גם הבת הגדולה היתה כך, לקח לה שנה (!) שהיא עשתה רק בטיטול, היתה פשוט מבקשת טיטול, וביום בהיר אחד זה נגמר והיא התחילה לעשות בשרותים. חשבנו שגם כאן זה יהיה ככה, ולכן ניסינו שוב ושוב, בהרבה דרכים- שכנועים וכו', ניסינו גם למנוע ממנו טיטול, אבל שום דבר לא עזר. אבל זה היה בלי לחץ. אבל, בינתיים חלו עליות ומורדות בענין ההרטבה- היו שבועות ממש טובים- יבש כל היום, והיו שבועות שהוא היה רטוב רוב הזמן. אח"כ הוא התחיל את הגן של הגדולים- ומאז התקופות הרעות התארכו... יש ימים שאני מחליפה לו 3 פעמים ביום מכנסיים. כאן כבר לקחנו את העסק יותר ברצינות, התחלנו במבצעים- תגמול קטן ומיידי בכל יום שהוא חוזר יבש מהגן, בקשנו מהגננת להזכיר לו כל שעתיים, וגם בבית, ממש כמו בהתחלה, יש לציין שהוא כל הזמן מאד רוצה להיות יבש- הוא אומר בשמחה- הנה חזרתי יבש! היום אני יבש! מהיום אני עושה רק בשרותים ! וכו' וכו'אבל המצב נהיה רק יותר גרוע- הוא בד"כ רטוב כל הזמן. או רוב הזמן. ללכלך כמו שאמרתי- רק בטיטול. אולי 3 פעמים מאז שהוא התחיל להיגמל- הוא עשה בשרותים ! כמובן, עשינו מזה ספור גדול, וקיבל ממתק רציני, ותרועות וכו'מה לא ניסינו. מבצעים, איומים, שכנועים, בשלב מסוים נשבר לי והחזרתי לו את הטיטול לשלושה שבועות- שאני אירגע, שהוא יירגע, ונתחיל מהתחלה. זה רודף אותנו כל הזמן, או להחליף כל הזמן, או שהכל מסריח, ולא נעים מהגננת, והוא לא יכול לרדת למטה... ניסינו גם לאסור עליו את הטיטול- אולי הוא יהיה צריך כ"כ דחוף שהוא יהיה חייב להתפנות, ושכנענו אותו בינתיים לשבת בשרותים עם תעסוקה, הוא פשוט התאפק והתאפק- ובסוף היה עושה בתחתונים. כמובן שגם דיברנו על הפחד, הסברתי לו שהוא לא יכול ליפול, הדגמתי לו כמה הוא גדול, הבטחתי לו שאין אפשרות כזו, שאני שומרת עליו, שלא נורא שהוא לא הצליח לעשות- בטח מחר הוא יצליח. בקיצור- מה לא. ניסינו גם תקופה להתעלם מההרטבה, אולי זה איזה מקור לתשומת לב, כל מה שאפשר. עכשיו הוא בן 4.5 גדול וחכם מאד, מאד רוצה להיות יבש, מאושר מתי שהוא יבש- וגם מתבייש מאחותו הקטנה (2.5) שכבר יבשה יום ולילה ! אבל לא הולך לו. וגם להורים שלו נגמרת הסבלנות... אני מודאגת , הוא ממש גדול והכל נמשך פה מדי הרבה זמן.
מה עושים?
תודה רבה מראש

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"נגמרת"
(בן 4.5 שעדיין לא נגמל )
ממה שכתבת אני רואה שלמדתם את הנושא וניסיתם כל מיני דברים. אולי קצת יותר מדי ניסיונות ופחות מדי התמדה בדרך אחת. זה קורה כשאנחנו מצפים לתוצאה מידית ולא מבינים שתהליכים כאלה לוקחים זמן.
על כל פנים ניראה לי שכדאי שתפנו לייעוץ יותר אישי כדי לבדוק עוד כל מיני סיבות ואפשרויות לבעיה. בדרך כלל זה לא קורה רק בגלל חיפוש תשומת לב. (האם יש לך סיבה לחשוב שהוא לא מקבל תשומת לב ולא מרגיש שהוא אהוב?).
האם בדקתם מבחינה רפואית שאין בעיה של עצירות או נטייה ליציאות רכות מדי?

בינתיים, המשיכו בשיגרה הנוכחית, בלי איומים,שינויים, איסורים, התעלמויות.
הזכירו לו כל שעתיים ללכת ולהתפנות. לכו איתו לשרותים, והישארו איתו שם. "עכשיו! צריך! בטוח שבסוף תצליח!".
ודאו שהוא נותן פיפי. אחר כך יושב על השרותים 5 דקות ומנסה לתת קקי. ורק אחר כך קם.
לא משנה אם יצא או לא, שבחו אותו על הניסיון.
אם הוא מרגיש שיש לו קקי ורוצה טיטול, בקשו שישב קודם על האסלה וינסה (5 דקות), ורק אחר כך שימו את הטיטול.

אני מבינה שאתם על אדי דלק וסבלנות, אבל הורים טובים זקוקים להרבה סבלנות. אל תתמקחו - כמה זמן זה עוד ייקח או כמה סבלנות עוד צריך.
כמה שזה ייקח זה ייקח.
העיקר שזה בסוף יסתדר.

אובדת עיצות אמר/ה...

שלום גוני,
אני לומדת ממך המון.. תודה!!
הבת שלי חוגגת שלוש בעוד שבוע.
3 אחיה הגדולים נגמלו בקלות ובהצלחה אך אני לא מצליחה לעזור לה בתהליך. קראנו סיפורים, הבטחנו ממתקים, האחים הגדולים מעודדים ומתלהבים..
היא מסכימה לשבת על הסיר עם טיטול אך לא מוכנה להורידו בשום אופן.
פעם (לפני חודשים) היא היתה מדווחת מעט אחרי שעשתה קקי בטיטול אך הפסיקה. הרושם שלי הוא שהיא כן יודעת שהיא עשתה אך משום מה היא נמנעת מלדווח.
היא לא מדווחת שהיא צריכה לעשות/ עשתה ולא מראה התעניינות להגמל.
בספטמבר היא מתחילה גן בנות ושם נהוג ללבוש חצאיות (וכמובן צריך להיות גמולים מטיטולים). בעיקרון, היו לה כמה שמלות שלבשה בשמחה, אך מהרגע שדברנו על כך שילדות גדולות לובשות חצאיות/ שמלות היא מסרבת בתוקף ללבוש אותן באותה רמת התנגדות (חרדה?) שהיא מתנגדץ לשבת על הסיר בלי טיטול.יש לה שמלת שבת אחת שהיא לובשת כבר שנה והיא אוהבת אותה, אך היא מתנגדת לכל שמלה/ חצאית חדשה למרות שהן יפיפיות ונוחות.
כבר שבועיים שאנחנו מושיבים אותה כל יום על הסיר עם הטיטןל לקצת זמן-אבל בכל פעם שאנו מציעים/ מנסים להורידו, היא מתנגדת בכל תוקף.
אני אובדת עצות..

אובדת עיצות אמר/ה...

בינתיים... היא כבר לא מסכימה ללבוש אפילו את המכנסיים החדשאת לגיל 3..

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"אובדת עצות"
(בת 3 שמסרבת להוריד חיתול)
בין שאלות והתשובות של ההורים בבלוג ישנן כמה על ילדים שסירבו תהליך הגמילה. אני בטוחה שכיום הם כבר גמולים. זה בטוח קורה.
היום תהליך הגמילה מתארך ומסתבך מכמה סיבות: מתחילים אותו מאוחר והילד כבר התרגל ומעדיף לא לטרוח. הגנים לא לוקחים חלק בתהליך הגמילה והילדים רוב היום עם חיתול. ככה הם לומדים ומוחקים את הלמידה לסירוגין. חוסר עקביות מכביד על הלמידה. זה כמו ללמוד שפעם אחד ועוד אחד הם שתיים. ופעם זה 3. ילדים מסתובבים עם חיתולים סופגים ולא חשים בברור מתי הפיפי יוצא, או רטיבות ואי נוחיות בעקבות זה. ועוד, ועוד..
ובכל זאת, ממה שכתבת נידמה לי שאתם פוחדים ללחוץ עליה יותר ממה שהיא פוחדת לשבת על הסיר או על האסלה(בגיל 3 יכול להיות כבר לא נוח לשבת על סיר. עדיף ישבנון). שאתם מהססים עוד יותר ממה שהיא מהססת. כל עוד אתם מדברים, מסבירים, מציעים,מזמינים את קבוצת המעודדים, מנסים לפתות בשמלות וכל מיני דברים אחרים.. ברור לה שאתם לא תעשו שום דבר חד משמעי.
אמרי לה בערב שממחר, ברגע שהיא בבית אתם תורידו חיתול, תשימו תחתונים, וכל שעה-שעה וחצי תגידו לה ללכת לעשות בשירותים.("עכשיו! צריך!"). אתם תשמרו לה את המשחק שאף אחד לא ייקח לה,ועד שהיא לא תלך ותשב ותנסה לתת פיפי, היא לא תוכל להמשיך לשחק או לעשות מה שעשתה. למחרת, זה בדיוק מה שתעשו. כשיגיע הזמן תגידו לה דקה לפני. "עוד דקה את הולכת עם אמא לשירותים. צריך. תנסי, ובסוף תצליחי. בטוח!". אם היא מסרבת, את יכולה לומר בנחישות ובלי כעס "או עכשיו מיד, או עוד דקה -מה את בוחרת". וכשתעבור הדקה הפסיקי לה את המשחק. ועד שהיא לא הולכת לשירותים לא עושים שום דבר אחר. "צריך!". את יכולה לתת הכרה מינימלית להתנגדות שלה ("לא בא לך. את מעדיפה להישאר עם חיתול").את יכולה לצרף עידוד קל (מי חמודה. מי לומדת לעשות בשירותים כל הכבוד"). את יכולה להציע סוכריה צימוק על הניסיון וכמה צימוקים אם מצליחה. וזהו! בלי לוותר. בכל זאת את הגדולה והמחליטה. אם "בורח" לה, עושים אותו דבר. לא נורא. זה קורה. אבל זה סימן שיש לה פיפי וצריך ללכת לשירותים. ושוב, לא עושים שום דבר אחר עד שהיא יושבת. אם לא יוצא כלום מעודדים. "הכל בסדר. בפעם הבאה תצליחי העיקר שהצלחת לשבת בשרותים/ על הסיר".
כדי ללמוד שליטה עצמית היא צריכה אמא חזקה שתתן לה דוגמא איך אפשר להיות נחושים ואסרטיביים.
בטוח שגם את תצליחי.
ספרי לי מה קורה.

אובדת עיצות אמר/ה...

שלום גוני,
תודה רבה! אנחנו עדיין בתהליך. הילדה כבר שבועיים עושה פיפי בסיר. בתחילה פיספסה הרבה אבל עכשיו הולכת לבד ונשארת יבשה. את הקקי היא עדיין לא מצליחה לזהות ומפספסת קבוע ואני מנקה ואומרת "לא נורא, פעם הבאה נעשה בסיר". אני רגועה וגם היא. תודה על ההכוונה להיות אסרטיבית,חזקה ומאמינה שבסוף התהליך היא תצליח.

Unknown אמר/ה...

שלום גוני
הבת שלי בת 3.5 גמולה גם ביום וגם בלילה בערך חצי שנה
העניין הוא שהיא עושה את הצרכים רק בסיר, בסיר אין לה בעיה, הולכת לבד מתיישבת ועושה
אבל עכשיו שהיא בגן עיריה, אין סיר והגננת אמרה שזה לא טוב להביא סיר, היא לא מוכנה לעשות בשירותים וכל הזמן בורח לה.
השאלה איך גומלים מסיר ועוברים לשירותים?
הילדה אומרת לי שהיא לא רוצה לעשות בשירותים, יש לה ממש פחד מהשירותים, שאלתי אותה ממה היא מפחדת, והיא אמרה שהיא מפחדת ליפול
הסברתי לה שאי אפשר ליפול, הדגמתי לה איך אני יושבת, דיברתי איתה שכל הילדים בגן עושים והם לא נופלים, אבל זה לא עזר
גם כאשר היא יושבת על האסלה בעזרתי, לא יוצא לה כלום, לא פיפי ולא קקי, כניראה מהחרדה וברגע שאני מביאה סיר היא עושה מייד.
איך משכנעים ילדה בת 3.5 לעשות בשירותים, איך גורמים לה להתגבר על הפחד לא ליפול לתוך החור.
יש לציין שבגן הקודם שלה היו שירותים הרבה יותר קטנים מהגן הנוכחי והיא לפעמים כן עשתה שם, אבל בגן הנוכחי החדש השירותים גדולים יותר והיא צריכה לעלות עם כיסא והיא פשוט לא מוכנה ללכת גם כאשר הסייעת מנסה לסייע לה וגם כאשר אני מסייעת לה היא לא רוצה לעשות בסיר.
יש לה ישבנון ויש לה כיסא קטן מדרגה שקל מאוד לעלות עליו, נתתי לה לשחק עם הכיסא לעלות ולרדת, נתתי לה לשבת על האסלה עם בגדים רק לשם המשחק אז היא ישבה קצת בעזרתי אבל כשזה הגיע להוריד תחתונים ולעשות באמת היא לא הסכימה.
אודה לסיפורים, מילים, שכנועים שיעודדו את הילדה לעשות

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

לאמא מקסימה
(אמא לבת 3.5 שפוחדת ליפול לבית שימוש)
יותר ממה שיש לי ללמד אותך, אני יכולה ללמוד ממך. איזה סבלנות, יצירתיות, הבנה, התמקדות בעולם הפנימי של בתך ולא רק במטרה הסופית. חיזרו על התרגול לשבת על האסלה בבית, שוב ושוב. נסחי זאת באופן חיובי."מיום ליום את לומדת להיות גיבורה על האסלה. בטוח שתצליחי. צה צה צה - מי אמיצה! השתעשעו, הכניסי הומור. נסו להכניס כל מיני דברים לאסלה: בובה, כדור.. אולי דלי יכול ליפול לאסלה? מה פתאום! אולי צלחת? מה פתאום!! הומור, קשר עם אמא ומשחק משותף משחררים למוח חומרים שסותרים את החומרים שמתווכים פחד. ואחרי הכול "עכשיו צריך לשבת בשירותים. אני פה לידך." כמובן שצימוק או סוכריה קטנה יכולים להוות תמריץ קטן עם אפקט גדול.
כשאת מביאה אותה לגן קחי אותה לשבת על השירותים. נוכחותך תעשה את האסלה פחות מבהילה.
ראי בלמידה לשבת על האסלה הזדמנות זהב ללמד את ביתך לזהות שהיא אולי מרגישה סכנה, אבל הסכנה היא לא אמיתית.

אנונימי אמר/ה...

היי הילד שלי בן 4 וקשה לו לעשות קקי בגן. הוא מתאפק עד שמתלכלך לו התחתון לפעמים גם קצת פיספוס בבית הוא רץ ישר אין בעיות. בגן לא מסוגל אני לא יודעת מה לעשות כל יומיים חוזר עם קקי בתחתון

אנונימי אמר/ה...

היי, הילדה שלי בת שנתיים. לפני כמה חודשים היא נגמלה בצורה טובה, הלך לה ממש מעולה.
אפילו בנסיעות ארוכות הצליחה להתאפק לפיפי/קקי.
בחופש היו לה קצת יותר פספוסים אבל הצלחנו להשתלט על זה.
עכשיו היא חזרה לפעוטון, ורק מטפלת אחת השתנתה בצוות. הילדה מפספסת באופן קבוע ואפילו לא אומרת שעשתה, מתעלמת מזה.
מה עושים? יכול להיות שקרה משהו בגן?

הוסף רשומת תגובה

אתם מוזמנים להגיב ולשאול שאלות