מה לבחור?

ארון הבגדים הוא הממלכה הפרטית שלנו, והבגדים שבו מכתירים אותנו כל יום מחדש. בגדים הם אף פעם לא סתם בגדים. הם עוזרים לנו להגדיר מי אנחנו, להמציא את עצמינו כל יום מחדש. הם נותנים ביטוי למצב הרוח שלנו, למקום שלנו ביחס לאחרים, לרצון שלנו להשתייך ולהיות דומים או שונים.

אנונימי אמר/ה:
תודה על הבלוג המקסים. היה מעניין להבין את המשמעות של בגדים לילד. מאיזה גיל כדאי לתת לבחור את הבגדים? אם אני אתן לבן שלי להחליט מה הוא לובש אני אתבייש לצאת איתו לרחוב.
הוא בן 5 ולא יודע להתאים בגדים או להבחין מה נקי ומה לא.

"ילדים זה לא צחוק" אמר/ה:
ל"אני אתבייש"

כבר בשנה השנייה לחייהם ילדים מסוגלים לבחור בין שני דברים. הורים שואלים אותם במה הם רוצים לשחק, מה הם מעדיפים לאכול והילד מסמן בחזרה. ככה הוא מבסס תחושה שלרצון שלו יש השפעה. ככה הוא מפתח את היכולת לבחור. זה לא אומר שרק מה שהוא רוצה קובע (שוקולד כל היום!). באופן דומה מלמדים את הילד לבחור בגדים. בהתחלה הוא בוחר בין שני זוגות מכנסיים (נקיים ובגודל המתאים). אם הוא בוחר באימפולסיביות אפשר לעזור לו לעשות בחירה יותר מושכלת על ידי שמצביעים בפניו על יתרונות וחסרונות. אחר כך הוא בוחר באופן יותר חופשי אבל לא רק מה שרוצים קובע אלא גם מה שנהוג, מה שבריא, אפשרי, נקי.... ולפעמים כמו באו"ם - הווטו של ההורה קובע.

יש אנשים שגם בגיל מבוגר מתקשים מאוד לעשות בחירות (אולי יש בחירה יותר טובה?!). דווקא בחירות מגיל צעיר ובדברים לא כל כך עקרוניים מלמדות אותנו לקבל החלטות בלי יותר מדי התלבטות.
ואת הבושה זרקו לפח! החליפו אותה בגאווה על כך שאתם לא נותנתים ל"מה יגידו" לנהל לכם את החיים.

אנונימי אמר/ה:אם בקיץ אפשר היה לתת לבת שלנו לבחור את בגדיה, עכשיו, במזג האוויר החורפי זה לא מעשי. הטעם שהיא פיתחה מאוד מוגדר. כל מה שדק, מתעופף, לבן וקצר הוא IN. כל מה שמחמם, עבה, ארוך וחורפי הוא OUT. היא בררנית בלבוש, מוכנה ללבוש רק מספר מצומצם של בגדים שעונה על הקריטריונים הללו. נקי או מוכתם - זה לא משנה. הויכוחים בבוקר הם אינסופיים.

האם כשנותנים לילד לבחור הוא יכול להתבלבל עד כדי כך?
קר לי כשאני חושבת על איך היא לבושה.

"ילדים זה לא צחוק" אמר/ה:ל"אמא OUT"
לא כתבת לנו בת כמה ביתך. לפי הלבן והמתעופף אני משערת שמדובר בילדה בגיל הגן.
המשאלה או ההעדפה של דק והדוק, קליל ומינימאלי (הכי קרוב ללבוש חוה), או ארוך ולבן ומתנפנף (כמו מלכה או כלה) יכולה להמשך עד 120. כל עולם האופנה סובב סביב הרעיונות הללו.

בגיל הגן ילדות מגלות את הרצון שלהן להיות יפות, כל-יפות, רק יפות, ושום דבר פרט ליפות. זוהי כל האמת שלהן. בנים מגלים את הרצון להיות מרשימים, כל-מרשימים, ורק מרשימים. אפילו להיות בריא או שיהיה חם לא ישווה לרצון הזה. אחר כך, בגיל בית ספר ציפיות ונורמות חברתיות מצטרפות לרצון לבלוט. יש הבדל בין טעם אישי לבין הצורך להרשים. לפעמים התהליך הזה מרחיק אותם מהטעם האישי והנטייה האסתטית שלהם.

כאשר הבחירה בלבוש מסוים הופכת כפייתית, מלווה בהרבה לחץ, לא נתונה למשא ומתן ולא מותאמת למציאות זה כבר לא חוש אסתטי אלא שיגעון לדבר.

אז, כן! עודף בחירה יכול לבלבל את הילד.

זה הזמן ללמד את בתכם איך קובעים סדרי עדיפות. חשוב לבלוט ולהתקשט אבל עוד יותר חשוב להיות בריא ולא להיות תלוי ברושם שנעשה על אחרים.

אפשר לנהל איתה משא ומתן ולהגיע לפשרה סבירה. ואת המו"מ עושים ערב קודם ולא בבוקר, כשממהרים.
מן הראוי שיהיה לכם חם בלב ולא קר: הילדה מרגישה שמגיע לה לזכות להתפעלות גם בעולם החיצון ולא רק מאבא ואמא.


עוד על המשמעות של בגדים קראו- בגדי המלך החדשים
על המאבק על העדפות אישיות קראו- שבועות בלבן
על הרצון ללבוש בגדים של המין השני קראו- מה זה בן, מה זה בת

2 תגובות

מה זה בן מה זה בת- גרסת הבנות

השבוע קרה משהו שעורר בי ספקות. הבת שלי, בת שש, התעקשה להתחפש לשחקן כדורגל ודרשה להסתפר כמו בן. בדרך כלל אנחנו די גמישים. יש לה אחים גדולים והיא משחקת איתם במשחקי בנים. לא פעם הלבשנו אותה בפריטי לבוש של בנים. הפעם הבקשה שלה עוררה בנו תגובה אחרת. היא מתוקה ויפה עם שיער ארוך ולא מבינה כמה זמן לוקח לגדל שיער כזה בחזרה.

מה יש לה נגד בנות? האם בפורים צריך לאפשר הכל? או שבכל זאת יש גבול?

אולי לבת שלכם יש משהו נגד בנות ואולי יש לה משהו בעד בנים.
בגילאי הגן (3-6) ולפעמים גם הלאה, הרבה ילדות מחפשות קשר מיוחד עם האב ונכנסות לתחרות עם האם . לעיתים הן רוצות להיות יותר טובות מאמא בלהיות אמא. הן מזהות מאפיינים גנריים שבמרכז ההתנהגות הנשית (התקשטות, טיפוליות, תקשורתיות) ומחקות אותם. לעיתים, את הקנאה בקשר שבין האב לאם (או בין האב לאחים) הן פותרות על ידי אימוץ התנהגויות טיפוסיות לבנים (כוח, ספורטיביות, תחרותיות).
(משהו דומה קורה לבנים. קוראים לזה בשם מסובך "תסביך אדיפוס". בעיני זה הפטנט של הטבע להתקין במוחנו תוכנות של רצון לייחודיות ותחרותיות שבלעדיהן לא היינו שורדים).

ואיזה מועד יותר מתאים לכך מפורים?? בת היא כבר הייתה וגם תהיה בעתיד.עכשיו היא רוצה לנסות להיות בן.

החינוך המגדרי מושפע מעמדות וערכים של ההורים. ישנם הורים שמייחסים חשיבות להתנהגות מגדרית מסורתית כחלק מסדר חברתי. הם יהיו פחות סובלניים להתנהגויות ותחפושות הפוכות למין. לאחרים יהיה חשוב לשבור סטריאוטיפים ובאופן מוצהר לעודד התנהגויות ותחפושות אנטי מגדריות.
אם אתם שייכים לקבוצה השלישית שדוגלת בעמדה ניטראלית, שמשתדלת להתייחס לבנים ולבנות באופן שוויוני ללא קשר למינם, לא יפריע לכם שהיא תתחפש לשחקן כדורגל. אבל שיער זה משהו אחר. בפורים מספיקה פאה.

בפורים, כמו במשחק, הרעיון המרכזי הוא "שהכל אפשר" אבל רק ב"כאילו" ולא באמת. תחפושת היא שינוי זמני. שינוי קבוע אינו תחפושת. לא עושים ניתוח פלסטי להגדלת האף כדי להתחפש להמן הרשע. לא כורתים יד ועוקרים עין כדי להיות שודד ים. לא עוברים ברית מילה כדי להפוך למרדכי היהודי.

הבטיחו לה לדבר על תספורת אחרי פורים, כשהרצון להפתיע ולהדהים לא נושף בעורפה. אמצו "נוהל קבלת החלטות": לשאול ולשמוע לדעתם של כמה אנשים אמינים ומוערכים בנושא, לשקול יתרונות לעומת חסרונות ולשמור על מרחק זמן סביר בין עצם העלאת הרעיון לבין קבלת ההחלטה.

הקשיבו לה והכירו ברצונה. שתפו אותה בכנות במחשבותיכם, רגשותיכם והעדפותיכם. אבל בגיל 6 (ולא רק בפורים) לא צריך לאפשר הכל. צריך לשמוע הכל, להבין הכל, לכבד הכל ולקבל את "ההחלטה הטובה ביותר". ההחלטה הטובה ביותר היא לא ההחלטה שטובה בעיני הילד אלא זו שהכי לטובת הילד, בעיני ההורים.

אגב, יותר זמן איכות משותף עם האבא עשוי לחזק את הקשר איתו ואולי לא יהיה צורך בתספורת.

על פורים והתחפשות 

איך לעבור את פורים בשלום... קראו "פורים שלא נדע"
על התחפושות המצחיקות של החג... קראו "כמוני מסיכה" 
על הרצון להתחפש למין השני... קראו "מה זה בן מה זה בת"

3 תגובות

בגדי המלך החדשים

קיבלנו ממכם לא מעט סיפורים אישיים על ילדכם. סיפורים מקסימים. אז כמו שהבטחנו... כל פעם עוד קצת...
הפוסט של היום הוא בהשראת אחד הסיפורים שהגיעו אלינו.

תודה. ותמשיכו.

כשהייתי בת 10 עזבנו את הקיבוץ לטובת עיירת עולים צפונית. עד אז גדלתי בבית ילדים וחלקתי את בגדי עם אחרים. "שלי-שלך, שלך-שלי" . הכל היה משותף ושוויוני. בגד היה משהו פונקציונאלי שלובשים כדי להיות לבוש.

לקראת המעבר לעיר צוידנו ברכוש מינימאלי שהיה אמור לספק את צרכינו. עד היום זכורה לי ההתרגשות שמילאה אותי כשהוזמנתי למחסן הבגדים הקיבוצי למדידה, ויצאתי משם עם חבילת בגדים שמעתה תהיה שלי-שלי. כמו פיסת נדל"ם (נכסי - דלא - מֶשָתְפי) פרטית שלאיש לא תהיה דריסת רגל בה. לא דחיסת גוף או יד זרה. רק שלי.

לימים, בתקופה שנסיעות לחו"ל היו נדירות, נסע אבי לשליחויות מטעם המדינה. את פריטי הלבוש המעניינים שהביא לנו ממזרח וממערב הייתי לובשת בחדווה ובגאווה. כאילו האביב העניק לי מעטה חדש ומרענן של צבע. כמו זר נוצות ססגוניות שצמחו לי לפתע פתאום.

כאמא אני זוכרת איך ילד הסנדביץ' שלי היה בורר את בגדיו בקפידה. שיהיו שונים ובולטים מאלו של אחיו הבכור. שיהיו הפוכים ומנוגדים למה שאחרים היו רוצים עבורו. - "אמא", הוא היה שואל כמו ילד טוב, "איזה חולצה ללבוש? את הכחולה או את האדומה?". - "את הכחולה". - "טוב, אז אני רוצה את האדומה. אני חייב אותה!".

בתקופה מסוימת בחיינו, בחודשי יולי - אוגוסט, הפעלנו קייטנה פרטית. בחצר ביתנו הסתובבו עשרות קייטנים לבושים חולצה צהובה וכובע אדום.  הבת הקטנה, שאהבה להסתובב חצי עירומה, התעקשה ללבוש את מעיל הפוך החורפי ולצאת עימו לחצר. -"זה מקרר אותי", היא טענה. המגע הרך והקר של הבגד שזה עתה יצא מהארון, לפני שספג את חום גופה, צינן גם את התרגשותה ואיפשר לה להתחבא בתוך מערה ניידת. הבגד השונה גם סימן אותה כ"הבת של".. והבדיל אותה מקהל ה"אחים החורגים" שפלשו לה למרחב האישי.

ארון הבגדים הוא הממלכה הפרטית שלנו, והבגדים שבו מכתירים אותנו כל יום מחדש. בגדים הם אף פעם לא סתם בגדים. הם עוזרים לנו להגדיר מי אנחנו, להמציא את עצמינו כל יום מחדש. הם נותנים ביטוי למצב הרוח שלנו, למקום שלנו ביחס לאחרים, לרצון שלנו להשתייך ולהיות דומים או שונים.

חילופי עונות הן דבר לא פשוט. חוויה מטלטלת לכל מי שהרגישות התחושתית שלו גבוהה והערנות החברתית מתפתחת. מהפך בתפיסה העצמית.

בגדי הקיץ והחורף - כמוהם כשתי שפות שונות. אחרי שלמדנו לדבר "קייצית" מוכרחים לעבור לדבר "חורפית". חייבים להתגמש, לנסות לתת ביטוי למי שאנחנו גם בשפה זרה ולקוות שהגננת, המורה וכל החברים יזהו אותנו גם בבגדי המלך החדשים. 

21 תגובות