עם הגמילה הילד מתבקש, בפעם הראשונה בחייו, לשים לב למה שהוא חש בגופו, לזהות את האיתותים ולהגיב בהתאם תוך העזרות במבוגר. לילדים שונים רמות מודעות שונות לגופם. זוהי נטייה מולדת שהולכת ומתפתחת תוך חשיפה להתנסות ותרגול. בדרך כלל בגיל שנתיים פלוס לרוב הילדים מודעות גופנית מספיקה למשימה. זהו תהליך טבעי. וכמו בטבע – מה שלא צומח נובל. חשוב להתחיל בזמן ולא לדחות יותר מדי.
מה שמובן לנו לא מובן להם. מה שנראה לנו פשוט נראה להם מסובך. ילדים פוחדים מהאסלה, מהרעש או שמא יפלו. כשהם יושבים עליה הם מתוחים ולחוצים וקשה להם לשחרר. כשהם יורדים מהאסלה הם חשים הקלה ומשתחררים. לפעמים הם סבורים שלוקחים אותם לבית השימוש כדי שלא ילכלכו ולא כדי שישתחררו בנוחיות ולכן הם מתאפקים.
בגיל הרך כל מה שמפתיע, לא מוכר, מרעיש (כמו פעולת מעיים, אסלה או כעס) מפעיל "מערכת בלימה" – מעורר תגובת הימנעות ועצירה אוטומטית. זאת תגובה לא רצונית שלילד אין עדיין שליטה עליה. זו דרכו של הטבע להגן על התינוק מצרות. לפעמים מפרשים תגובות אלו כחוסר רצון וחוסר בשלות ודוחים את החינוך לניקיון.
אולי זה מה שקורה לבתכם. בבית, הורידו לה חיתול מתי שאפשר. פעם בשעה הנחו אותה ללכת להתפנות. בהמשך, רווחו בין פעם לפעם והזכירו לפי הצורך. אל תנדנדו, אל תשאלו, אל תבקשו ואל תכעסו. היו החלטיים. אם יש צורך, היו איתה. אם ה"שערים" נפתחים לא בזמן או במקום המתאים, הרגיעו ("לא נורא") וכוונו אותה לשבת בשירותים. גם אם לא יוצא כלום, החמיאו ועודדו. אם המשימה צלחה, התפעלו ("כל הכבוד"). אל תעשו יותר מדי טרראם. זה עלול לעורר תגובת בלימה.
עד שהרגל חדש נרכש לוקח זמן, שבועות ואף חודשים. חשוב להתמיד ברוח טובה.
אם לא עושים מזה טרראם גדול – יצא בסוף הטרראם הקטן.
כל הפוסטים בנושא גמילה והרטבות קיראו:
על נסיגה בהרגלי הנקיון - "הפיפי חזר", "ברח לי"
על פחדים וקשיים ברכישת הרגלי ניקיון - "גמילה מחיתולים - פחד בבית השימוש", ״פיפי קקי- גמילה מחיתולים״
על רכישת הרגלים - "הרגל זה הרגל", "הויכוח פורח ההרגל בורח"
על פחדים וקשיים ברכישת הרגלי ניקיון - "גמילה מחיתולים - פחד בבית השימוש", ״פיפי קקי- גמילה מחיתולים״
על רכישת הרגלים - "הרגל זה הרגל", "הויכוח פורח ההרגל בורח"
85
תגובות