מה זה בן מה זה בת- גרסת הבנות

השבוע קרה משהו שעורר בי ספקות. הבת שלי, בת שש, התעקשה להתחפש לשחקן כדורגל ודרשה להסתפר כמו בן. בדרך כלל אנחנו די גמישים. יש לה אחים גדולים והיא משחקת איתם במשחקי בנים. לא פעם הלבשנו אותה בפריטי לבוש של בנים. הפעם הבקשה שלה עוררה בנו תגובה אחרת. היא מתוקה ויפה עם שיער ארוך ולא מבינה כמה זמן לוקח לגדל שיער כזה בחזרה.

מה יש לה נגד בנות? האם בפורים צריך לאפשר הכל? או שבכל זאת יש גבול?

אולי לבת שלכם יש משהו נגד בנות ואולי יש לה משהו בעד בנים.
בגילאי הגן (3-6) ולפעמים גם הלאה, הרבה ילדות מחפשות קשר מיוחד עם האב ונכנסות לתחרות עם האם . לעיתים הן רוצות להיות יותר טובות מאמא בלהיות אמא. הן מזהות מאפיינים גנריים שבמרכז ההתנהגות הנשית (התקשטות, טיפוליות, תקשורתיות) ומחקות אותם. לעיתים, את הקנאה בקשר שבין האב לאם (או בין האב לאחים) הן פותרות על ידי אימוץ התנהגויות טיפוסיות לבנים (כוח, ספורטיביות, תחרותיות).
(משהו דומה קורה לבנים. קוראים לזה בשם מסובך "תסביך אדיפוס". בעיני זה הפטנט של הטבע להתקין במוחנו תוכנות של רצון לייחודיות ותחרותיות שבלעדיהן לא היינו שורדים).

ואיזה מועד יותר מתאים לכך מפורים?? בת היא כבר הייתה וגם תהיה בעתיד.עכשיו היא רוצה לנסות להיות בן.

החינוך המגדרי מושפע מעמדות וערכים של ההורים. ישנם הורים שמייחסים חשיבות להתנהגות מגדרית מסורתית כחלק מסדר חברתי. הם יהיו פחות סובלניים להתנהגויות ותחפושות הפוכות למין. לאחרים יהיה חשוב לשבור סטריאוטיפים ובאופן מוצהר לעודד התנהגויות ותחפושות אנטי מגדריות.
אם אתם שייכים לקבוצה השלישית שדוגלת בעמדה ניטראלית, שמשתדלת להתייחס לבנים ולבנות באופן שוויוני ללא קשר למינם, לא יפריע לכם שהיא תתחפש לשחקן כדורגל. אבל שיער זה משהו אחר. בפורים מספיקה פאה.

בפורים, כמו במשחק, הרעיון המרכזי הוא "שהכל אפשר" אבל רק ב"כאילו" ולא באמת. תחפושת היא שינוי זמני. שינוי קבוע אינו תחפושת. לא עושים ניתוח פלסטי להגדלת האף כדי להתחפש להמן הרשע. לא כורתים יד ועוקרים עין כדי להיות שודד ים. לא עוברים ברית מילה כדי להפוך למרדכי היהודי.

הבטיחו לה לדבר על תספורת אחרי פורים, כשהרצון להפתיע ולהדהים לא נושף בעורפה. אמצו "נוהל קבלת החלטות": לשאול ולשמוע לדעתם של כמה אנשים אמינים ומוערכים בנושא, לשקול יתרונות לעומת חסרונות ולשמור על מרחק זמן סביר בין עצם העלאת הרעיון לבין קבלת ההחלטה.

הקשיבו לה והכירו ברצונה. שתפו אותה בכנות במחשבותיכם, רגשותיכם והעדפותיכם. אבל בגיל 6 (ולא רק בפורים) לא צריך לאפשר הכל. צריך לשמוע הכל, להבין הכל, לכבד הכל ולקבל את "ההחלטה הטובה ביותר". ההחלטה הטובה ביותר היא לא ההחלטה שטובה בעיני הילד אלא זו שהכי לטובת הילד, בעיני ההורים.

אגב, יותר זמן איכות משותף עם האבא עשוי לחזק את הקשר איתו ואולי לא יהיה צורך בתספורת.

על פורים והתחפשות 

איך לעבור את פורים בשלום... קראו "פורים שלא נדע"
על התחפושות המצחיקות של החג... קראו "כמוני מסיכה" 
על הרצון להתחפש למין השני... קראו "מה זה בן מה זה בת"

3 תגובות

יום הולדת שנתיים

בלי שנרגיש חלפו שנתיים מאז הפוסט הראשון, כבר העלינו לאוויר 100 פוסטים, 100 צי-פורים ויחד אתכם גם 870 שאלות, תשובות ותגובות.
בשנה הראשונה, כמו בכניסה להורות, השקענו מאמצים להיכנס לתפקיד החדש, לעמוד בלוחות הזמנים, לקיים הבטחות שהבטחנו. בסיומה יכולנו לומר בפה מלא ומתוך הזדהות "אנחנו בלוגריות", אמהות ל-50 פוסטים יקרים ואהובים.
כמו בכניסה להורות, בשנה השנייה חל איזה שינוי הדרגתי, התרחשות פסיכולוגית אחרת, תובנה אנושית חדשה.
אם בשנה הראשונה כתבתי בבלוג מה שנהגתי לומר, בשנה השנייה מצאתי את עצמי אומרת את מה שכתבתי.
אם בשנה הראשונה כתבתי והשתדלתי שזה יהיה מובן, בשנה השנייה השתדלתי להבין כדי שאוכל לכתוב.
אם בהתחלה ההשראה באה בעיקר מהניסיון שלי, בהמשך הרעיונות הגיעו מהשאלות והתגובות שלכם. מצאתי שאני לומדת מהן, שהן מעודדות אצלי התבוננות מדוייקת, מחזקות בי עמדות פנימיות שבמרכזן הבנה לצרכים ולתהליכים הפסיכולוגיים של ילדים. גם לי, מתשובה לתשובה, ילדים נראו מובנים יותר, תהליכי ההתפתחות נהירים יותר והבעיות פשוטות יותר.
"הכרת תודה היא במקרים רבים ציפייה סמויה לטובות נוספות" (לה רושפוקו).

איננו בטוחות לגבי "מקרים רבים" אחרים, אבל במקרה שלנו זה בוודאי נכון. אנחנו רוצות להודות לכם ובאופן בלתי סמוי לבקש שתמשיכו לתעד את ילדיכם ולתאר אותם באופן מדויק, מרגש, ואפילו משעשע - ולספר לנו.
שאלו את עצמיכם מדי פעם "מה רציתי לדעת, להבין היום?". שתפו אותנו בתהיות המאתגרות הללו. המשיכו לקרוא, להגיב, לשלוח לחברים ולעשות "לייקים". במקרה הזה, כמה שיותר, יותר טוב.

הנה כמה מהתגובות שחיממו לנו את בית החזה והדם:

"גוני ושרי,
אני נהנית כל שבוע מחדש מהפוסט שנוגע בתבונה וברגישות בסוגיות יומיומיות ופותח כיווני חשיבה ודרכי פעולה. תודה."

"רוב תודות על ההסברים החדים והקולעים, כרגיל, שמסדרים לי איך הילדים רואים את הדברים ואיך אפשר להבנות להם את הדברים כך שיבינו יותר ויותר עם הזמן. ביחד עם האיורים המקסימים הדברים מתבהרים כל כך!"

"איזה יופי! האיורים מקסימים והעצות וההסברים קולחים ופשוטים. פתאום הבעיות מובנות יותר ונראות פשוטות יותר."

"לא הפסקתי לחייך מהבלוג. איך הוא מתאר בחן את בני בן השנתיים וחצי. כשאני נזכרת בו זה כאילו קיבלתי סם הרגעה וזריקת חיוכים."

"אני מודה לכן על הבלוג האיכותי והרלוונטי כל כך. האיורים והעיצוב מרהיבים, ובכלל שילוב מנצח של מקצועיות ובהירות. נדיר למצוא (ברשת) עצות ותובנות גם פרקטיות וגם מקצועיות. פשוט כיף!"

"תודה על ההסבר הקולע, בלשון נפלאה, חדה, בהירה ומחויכת, בצד איורים תענוג. האתר פשוט מקסים ומעולה ותודה על הטרחה עבור כולנו."

"אוי, הקריקטורות הרגו אותי. כל כך מזדהה!!!" 

"אני נהנית מאוד וכל פעם מחדש מהבלוג ומהתבלין הגראפי. הוא כל כך בריא וגם טעים. ברכות."

"סליחה שאני חוזרת על עצמי אבל הציורים מיוחדים ומקסימים."

"יש לי ילדון מקסים בן שנתיים וחמישה חודשים שספג הרבה מהאתר המקסים הזה. אחד הדברים שלימדתי אותו , אחרי שלמדתי אני, זה להירגע. וזה עובד מצוין."

"אין לך מושג איזה דבר גדול זה בשבילי וכנראה בשביל עוד אמהות המקום הזה לשאול את שאלות ההתפתחות החשובות. אנחנו בורות בהן.

עשית לי סדר מצוין. וגם הזמן איפשר לי (אחרי שאת הדאגה הנחתי פה בבלוג והייתי יותר פנויה) לראות כמה דברים."

"איזה פוסט מקסים!
גם אני, שתמיד ראיתי בעצמי בחורה חזקה ובטוחה בעצמה גיליתי כמה ספקות עצמיים יש בהורות. ילדתי את ביתי לפני כ-7 שבועות. וכל רגע מאז היה רצוף בהיסוסים, חששות ופחדים אמיתיים, שמא אני עושה "נזק של ממש". כמה טוב לגלות שלא כל כך בקלות נגרם נזק שכזה. כמה מרגיע להבין שככה זה אצל כולם, שזה נורמאלי, ולהרפות קצת (רק לבינתיים..) מרגשות האשמה."

"ראשית, אציין שאני נהנית ביותר מהבלוג שלכן, לומדת המון כאמא, מקבלת תשובות לתהיות וגם חומרים חדשים למחשבה. שנית, יש לי שאלה..."


עוד על הבנה לנפש הילד קראו "להציץ לראש של הפשוש"
יום הולדת שנה לבלוג קראו "יש לי יומולדת"

על הכרת תודה אצל ילדים "להודות מכל הלב בחודש כיס-לב"

7 תגובות

לכבוד פורים... נמר גדול נמר קטן

גם השנה, בפורים, הבן שלנו מסרב להתחפש. ניסינו להציע לו רעיונות, להלהיב אותו, אבל הוא בשלו. הוצאנו מהמחסן תחפושות כדי שאולי יתפתה. הוא לבש משהו לזמן קצר ומיהר להוריד. בסוף, הוא הסכים לשים עליו סרבל של מכונאי. תחפושת מינימאלית ואפורה לטעמנו.

איך גורמים לו להעיז להתחפש למשהו יותר עוצמתי? האם ללחוץ עליו או להניח לו?

הרצון שלכם שבנכם יתחפש ויהנה מכך נובע מכוונה טובה ואינטואיציה בריאה.

בגיל הרך ילדים מרבים לשחק משחקי דמיון. הם ממלאים תפקיד של אמא, גננת, אבא, גיבור או חיה. לפעמים מה שנראה לנו משחק סמלי, "כאילו", עבורם הוא השתקפות המציאות, שיחזור של מצבים המוכרים להם מחיי היומיום. זהו מעין משחק במציאות, קצת יותר גמיש מהמציאות, המכוון להביא לסיפוק והנאה. אך הוא עלול להיות לא פשוט. כשאבא ואמא במשחק כועסים-ההרגשה עלולה להיות זהה למה שהוא מרגיש כשכועסים עליו באמת. כשהחיה במשחק טורפת- החרדות מציפות. 
מגיל 4 והלאה גוברת בהדרגה ההבנה וההנאה ממשחקי "כאילו". הילד יוצר לו מציאות חדשה, מוסיף לה ממשאלות ליבו, ממציא לעצמו חברים דמיוניים, מפיח רוח חיים בחפצים. המשחק הוא דרך לבטא פחדים ולהתגבר עליהם, לתת מוצא למשאלות תוקפניות וללמוד לרסן אותן, להזדהות עם מי שהיה רוצה להיות ולהשלים עם מה שלא יוכל להיות. זהו גם תפקידן של התחפושות השונות. אבל אפילו בגילאים המאוחרים יותר המשחק עדיין מאופיין בחשיבה מאגית. רגע אחד זה "רק כאילו" ומיד אחר כך זוהי השתקפות המציאות, אמת לאמיתה שמתרחשת כאן ועכשיו. אם הוא נמר, הוא אולי מרגיש חזק אבל גם מסוכן לאוהביו. כגיבור, הוא עלול להיות נתון להתקפה ואיום של מתחרים.
תחפושות ומסיבות פורים מעצימות יצרים ורגשות וכשהרגש מתעורר ההיגיון הולך לישון. התרגשות רבה ורגשות עוצמתיים מטשטשים את הגבול בין "כאילו" ו"באמת". אין טעם ללחוץ על בנכם להתגבר על הרתיעה שלו מתחפושות דווקא בפורים. אולי "לא כל יום פורים" אבל כל יום אפשר להתחפש, ולא רק בפורים. השאירו את התחפושות בסביבה. הזמינו את בנכם להשתעשע יחד אתכם ולהתחפש. התנהלו במתינות. הרגיעו והזכירו לו ש"זה רק משחק", "במשחק הכול אפשרי". עזרו לו להבין שזהותו לא משתנה גם כשהוא מתחפש. הוא באמת "נמר" אבל הנמר לא אמיתי, ולא יכול לטרוף באמת. תנו לבנכם להוביל את המשחק. ככה הוא ירגיש בשליטה וישלוט גם ברגשותיו. תנו לו להתחפש לפרקי זמן קצרים. ככה הגשמת הפנטזיה הכמוסה הרבה פחות מחייבת ומאיימת.
ככה יעשה לילד שהוריו חפצים ביקרו.



עוד על פורים:
איך קולעים לרצונו וטעמו של הילד - קראו "תחפושות לפורים".
על החשש להתחפש ותחפושות כביטוי לדחפים וריסונם.. קראו "נמר גדול/ נמר קטן"
איך לעבור את פורים בשלום... קראו "פורים שלא נדע"
על התחפושות המצחיקות של החג... קראו "כמוני מסיכה" 
על הרצון להתחפש למין השני... קראו "מה זה בן מה זה בת"
עוד קצת על פורים ״אני אחשוורוש״


חג שמח!!!!

4 תגובות