יום המישפחה- כדאי לאהוב!

כשהעובדות סביבנו משתנות  אנחנו נאחזים באהבה. כך נרגיש הרבה יותר בטוחים. 

במציאות מתחלפת אנחנו צריכים לפחות דבר אחד יציב כדי להתמודד עם אי הוודאות.

ישנם דברים שמשתנים במהירות רבה מידי – כמו מזג האוויר, הסבלנות של אימא או החוקים של אבא.  

יש עובדות שמשתנות לאט מידי – כמו הגובה ("נו, מתי כבר אהיה בגובה של אבא?!"), או הגיל.     יש עובדות שמשתנות בדיוק כאשר למדנו להשלים ולהסתדר איתן ("בדיוק כשהסכמתי להיות אחרון-חביב במשפחה אימא ילדה. עכשיו אני הסנדוויץ. איכס! אני שונא סנדוויץ!"). רק אהבה ברורה ויום יומית, לפחות כמו מקלחת וצחצוח שיניים, יכולה להוות כוח מאזן.

ילדים מבינים מושגים ממשיים, מוחשיים שניתן לראות ולמשש. אהבה היא מושג מופשט שתלוי ברגשות משתנים. לכן, למרות כל האהבה לה ילדים זוכים, לוקח להם זמן עד שהם בטוחים ובוטחים בה.  כמו שאנחנו מפקפקים ביושר של אדם ששיקר לנו כך הם מטילים ספק באהבתנו לאחר מפח נפש וכעס. זו הסיבה לאין ספור השאלות שהם שואלים: "בטוח שאתם אוהבים אותי??", "גם כשאתם ישנים?", "גם כשאתם בעבודה?", "גם כשאתם כועסים?", "גם כשאתם עושים משהו שאני שונא?"" גם כשאהיה בן מאה?", "גם כשאתחתן?", "אז למה הבאתם עוד ילד?". כל השאלות החוזרות הללו אינן ניסיון לזכות בתשומת הלב של ההורה אלא באהבתו. 

האהבה עוזרת לשמור על איזון רגשי ולהישאר זקוף. האהבה היא הדרך של הטבע לחזק אותנו.  היא מחזקת התקשרות, מטפחת עצמאות, תרופה בדוקה ללחץ וחרדה.                                         

כדאי לאהוב! זה עובד!

לקריאה נוספת:
על משפחה ואהבה: ״יום המשפחה״
ל ציורי משפחה ופשרם: "משפחה שכזאת- ליום האם". 
על הקשר החזק/ מדי לאמא: "יום האם- אין כמו אמא". 
על ההתפעלות והאהבה ללא תנאי: "את/ה מהמם/ת". 
על התפקיד המחסן של בכי וצחוק: "הבכי לא ניגמר". 
על הכניסה להורות – פתאום הורים: "הקרב על השפיות", "הקרב על הבכי". 
על קבלת אח חדש למשפחה: "שלא יתפסו לי את המקום", "מחבואים". 
עוד על ימים מיוחדים למשפחה: "מוכרחים להיות שמח", "והגדת לבנך".

4 תגובות