עברנו! לחצו כאן לאתר החדש

27.9.2015

הדפסלהדפסת הפוסט

יצאתי צדיק – לא מבקש סליחה

"אנונימי" אמר/ה...
בתנו (2.5) מאד עקשנית. קשה לשכנע אותה לבקש סליחה. לאחרונה הגננת שלה סיפרה שהיא הרביצה לילדה אחרת ולא הסכימה לבקש סליחה, גם לאחר הפצרות רבות. בתור עונש הגננת שמה אותה בצד- דבר שלא כ"כ מוצא חן בעיני.

כיצד כדאי לי לנהוג?

"ילדים זה לא צחוק" אמר/ה...

ל"מוצאת חן"
להעניש ילדה שלא מוכנה לבקש סליחה זה כמו להעניש מישהו שלא מוכן לומר שהוא אוהב. כל הרעיון של סליחה מבוסס על כוונה אמתית וחרטה אמתית על הפגיעה בזולת, בכוונה או שלא בכוונה, בצדק או שלא בצדק. בקשת סליחה תחת איום ועונש מבטלים את הכוונה שבבקשת הסליחה.

לרעיון הסליחה כמה מרכיבים. כולם מופשטים ומתפתחים בהדרגה, זה אחר זה.
הודאה – קבלת אחריות על הטעות והפגיעה באחר.
חרטה – תחושה של אשמה ובושה בעקבות הפרה של קודים מוסריים אישיים.
התנצלות – שיתוף הזולת בהודאה ובחרטה על הפגיעה מתוך רצון להשתחרר מתחושות שליליות.
יכולת לסלוח – רצון ויכולת להשתחרר מתחושות שלילות כלפי העצמי או כלפי הפוגע (בושה, אכזבה, טינה, כעס, נקמה..). רק כשיש לנו את היכולת לסלוח לעצמנו ולאחר אנחנו מוכנים ופנויים לבקש ממנו סליחה.
בקשת סליחה – מתוך אמפטיה לאדם הפגוע, רצון לשחרר אותו מתחושות שליליות ולשקם את הקשר.

עד גיל ארבע היכולת להבין את הצד של השני או להתייחס לכוונות מאד מוגבלת. ילדים עדיין מאוד אגוצנטריים וקונקרטיים. גם אחר כך הקושי לבטא חרטה ולבקש סליחה הוא חלק מהתפתחות נורמלית ועוזר לשמר תפיסה עצמית חיובית ("יצאתי צדיק"). דרישה מוקדמת מידי לבקשת סליחה מובילה להתבצרות בעמדה לא אמפטית, להאשמה ("זה באשמתו"), להצטדקות ("זה היה לטובתו. חטפתי לו את הכדור כדי להראות לו איך משחקים"). בקשת הסליחה תהיה סתמית, מנותקת מרגש ומכוונת להימנע מביקורת ועונש.

אפשר להושיב את בתך בצד כדי שתירגע. אפשר לדרוש מבתך שלא תרביץ, גם אם מישהו מרגיז אותה ("אני צריכה שתבטיחי שלא תרביצי. שתגידי שהבנת. שגם כשכועסים לא מרביצים"). אבל אין טעם להעניש אם היא לא מוכנה לבקש סליחה. בנוסף, הכרה בסיבה לכעס של בתך, הבנה, לצד חזרה על הכלל שלא מרביצים, ועידוד להתנהגות טובה ("מיום ליום את תלמדי לכעוס בלי להרביץ, לכעוס בלי להרוס. כל הכבוד!". או "אם מישהו מרגיז אותך מה עושים? אומרים לו להפסיק, די! או מתעקשים על מה שרוצים. אבל לא מרביצים") יעשו את העבודה.
להתעקש היא הרי יודעת. אז שתתעקש במקום להרביץ. גם עם חברים.

אם רעיון הסליחה הוא בנפשך, עדיף להקדים ולטפח את היכולת שלה לסלוח ("חמודה, אני סולחת לך שפיזרת לי את כל התכשיטים", או "את סולחת לי שלא נתתי לך לשפוך את המעדן על הכלב?").

הנה התכתבות שחייכה אלי בווטס אפ המשפחתי שלנו. ראיה לכך שבסוף רעיון הסליחה מופנם. כל המשתתפים מעל גיל 30, ובעצמם הורים:

אמנון: לרגל יום הכיפורים רציתי לבקש ממיטב סליחה שהקנטתי אותה כשהייתה קטנה.

אביה: ומיטב, אני סולחת לך ששיגעת אותי בילדותנו.

ולשרי, אני סולחת שדפקה לי את הראש בקיר ובגללה אני פחות חכמה.

"אני כבר סלחתי"- איך לא לבלבל בין גבולות ובקשת סליחה.

"סליחוש" - מתי ואיך מלמדים ילד לבקש סליחה.


13.9.2015

הדפסלהדפסת הפוסט

שנה טובה




כל יום אנחנו מלמדים אותם עוד תנועה, עוד מילה, עוד מיומנות. מזהים עבורם עוד רגש, עוד דחף, עוד כוונה.
משפרים עוד קצת את טווח התנועה, טווח הריכוז, טווח המודעות העצמית והמודעות לזולת, כישורי הזיכרון, הביטחון והאמונה באהבה וברצון שלנו לעזור להם.

כל יום אנחנו מניחים עוד אבן קטנה, לבנה, פיגום – ועוזרים להם לצמוח ולהיבנות. וכל יום הם מלמדים אותנו משהו אחר, בתמורה.

לעצור לפני שאנחנו כועסים. לחייך לפני שאנחנו מתייאשים. להימנע מהנחות מוקדמות וציפיות מוגזמות. לפתח עמדה יותר ראלית לגבי מה שניתן להשיג. לא להרגיש מובסים כשאנחנו טועים. ולזכור שאצל כולנו, ילדים והורים,

רוב הקשיים והבעיות מקורם בכוונה טובה ובהתפתחות תקינה. רוב הבעיות עוברות ונפתרות. והרוב קובע!!

מי ייתן שתהיה שנה טובה 

שנה של חווית הורות קלה ומלאת שמחה. שנה של לב פתוח ומקבל ויחסים טובים עם עצמנו ועם אחרים.


















2.9.2015

הדפסלהדפסת הפוסט

הסתגלות לגן- גננת טובה, גננת אווזה

בלית ברירה רשמנו את הבן שלנו לגן רחוק מאידיאלי. הגננת קשוחה ולא מספיק חמה, סדר היום נוקשה ויש מעט הזדמנויות למשחק חופשי, לעשות דברים בקצב, בזמן ובכיף של הילדים. גם עם הגן הקודם לא היה לנו מזל. הגננת יצאה לחופשת לידה ממושכת וזה גרר תחלופה של כוח אדם. בסך הכל הוא עבר את השנה בשלום אבל לא התלהב ללכת לגן והתקשה להיפרד מאיתנו בבוקר.

אני מרגישה אשמה על השנה שעברה, מוטרדת מהשנה הנוכחית ודואגת מה ההשפעה של כל זה עליו? האם זה יכול להזיק לטווח ארוך? האם עשינו לו עוול נורא?
לפני שנים אספנו אל ביתנו אפרוח-ברווז שזה עתה בקע מקליפתו. בימים הראשונים אפרוחים לומדים ללכת אחרי האימהות שלהם. המאפיינים המיוחדים של האם - הרגליים, הצבעים, הקולות -מוטבעים במוחם. הם ימשיכו לעקוב אחריה עד שיהיו בוגרים דיים ללכת לדרכם. באופן דומה למד הברווזון שלנו ללכת בעקבותינו. רגליים אנושיות היו לתחליף- אם ונסכו בו ביטחון רב. 

סופשבוע אחד יצאנו לים ולקחנו את הזעירון עימנו. כיוון שהחוף היה שומם שחררנו אותו והוא פסע לצידינו לאן שהלכנו. פסיעות אנושיות ואחריהן עקבות ברווזיות עיטרו את החוף. בהדרגה הוא התרחק והרשה לעצמו להתעכב, לנקר ואז לשוב ולקצר טווחים. ביום שישי התהפך עולמו. החוף התמלא עשרות רגליים, קולות ודמויות אנושיות. תחליפי ברווזים זזים באי שקט ממקום למקום. הזעירון פנה כה וכה, התבלבל, קפא במקומו ופצח בבכי של ברווזים. לולא השבנו אותו לתיבה הוא היה מאבד אותנו מיד לאחר שהיה מוצא אותנו. שוכח מה הוא מחפש ומחפש את מה שהוא כבר שכח. רץ ממקום למקום עד להתשה.

גם התינוק האנושי יוצר קשר אמיץ עם ההורים, מזהה את המאפיינים המיוחדים שלהם ושואב מהם ביטחון ורגיעה. אחר כך הוא לומד להעביר את תחושת הקרבה והביטחון לדמויות נוספות.קשה להפריז בחשיבות של מיעוט דמויות בגן. חמות, שקטות, עקביות. כשדמויות רבות מתחלפות, ההבנה של הילד משתבשת ובטחונו מתערער. הוא איננו יודע למה לצפות ואינו בטוח שיהיו לידו, יעזרו וירגיעו יהיה מה שיהיה. 
מנגד, לתינוק האנושי יכולת מדהימה להפנים את הדמויות החשובות, לזכור את תחושת הביטחון שהן נוסכות בו, לשחזר את קולן ולהיעזר בהן גם כשאינן לצידו. ככה הוא מצליח להרגיש בבתים זרים "כמו בבית". זו דרכו להתייחס לגננת כאל אמא זמנית.
לא פשוט להתמודד עם הסתירה בין הצרכים של הילד לבין האפשרויות במציאות. אחת הדרכים לעשות זאת היא להיות הדובר של הילד בגן והשגריר של הגננת בבית. בבואכם לגן ברכו את הגננת לשלום. הביאו לה משהו מהדרך (פרח, גרוטאה להדבקה, חיוך, מילה טובה..). העבירו אליה את הילד עם בקשה שתיתן לו מדי פעם מילה חמה. עשו זאת בנוכחותו כדי שייתן בה את אמונו. בבית, דברו עימו על הגן בחיבה. עזרו לו לשנן את השמות והכללים ולהיזכר במה שעבר עליו.
כשגננות מתחלפות או שאינן די חמות וקרובות (לשלושים ילדים!) הילדים לומדים לקבל חום מחבריהם. עזרו לבנכם ליצור קשר עם חבר טוב מהגן והם ילכו זה לצד זה עד שיהפכו מברווזונים לברבורים.

מהי ההכנה הטובה ביותר לכתה א' - קראו "הכנה לכתה א'"
מהם השיקולים בבחירת גן - קראו ,"לקראת השנה הבאה"

 כיצד לעזור לילד להסתגל לגן חדש - קראו  "גן חדש"