עברנו! לחצו כאן לאתר החדש

18.12.2014

הדפסלהדפסת הפוסט

קצת על סיפורי גבורה והפחדים שהם עלולים להעלות- חג חנוכה שמח!!

תהליכי החשיבה של הקטנטנים דומים מאד לתהליכי החלום. הכל אפשרי. הכל טוטאלי. הכל נצבע בצבעים דרמטיים.
במלחמה שבין האור (ההגיון) לחושך (הדמיון) יד הדמיון על העליונה.

הרעים עוברים דמוניזציה, נכונים להפתיע, לפגוע, להזיק. החזקים הם בעלי כח אדיר. לעומתם הילד מרגיש כמו אפרוח זעיר.
הדמיון כמו קלידוסקופ שבו ניסים, רשעים, בית המקדש, אסונות, צדיקים, הרס, מלחמה, מוות וגיבורים.... מחוברים זה לזה בסדר בלתי צפוי וחסר הגיון.

חווית החג מהפנטת ומדאיגה כאחת.
ההורים, כמו אור איתן, ממשיכים במשך שמונה ימים להכניס סדר, ארגון, משמעות, חום ואהבה לחווית החג.

ויהי אור!!

חג חנוכה שמח ומלא אור לכולנו.

עוד על חג החנוכה- ״להודות מכל הלב בחודש כסליו״
מדוע סיפורי החגים מפחידים וכיצד ניתן לספרם- ״ראיתי את פרעה״

4.12.2014

הדפסלהדפסת הפוסט

רשיון לריב

כשהילדים שלנו רבים אני מתלבטת מה לעשות. אני לא יודעת למה הם רבו הפעם? מי התחיל? מי צודק? לכל אחד גרסא משלו. כשזה מגיע למכות אני מפרידה ביניהם ומענישה. אבל לרוב אני לא מתערבת. אני חוששת לעשות עוול לאחד מהם או להחליש אותם ומעוניינת שילמדו לפתור את הבעיות בעצמם. משום מה זה לא כל כך עובד. איך מתקדמים הלאה? מה לעשות כשהמריבות נמשכות?
על מה מתבססת ההשערה שילדים יודעים לפתור מריבות לבד? מה שקשה לנו קשה להם עוד יותר. הכללים לא ברורים להם. הם רואים רק את הצד שלהם. הגדול כועס כשהקטן לא מקבל את מרותו. הקטן מצפה שישחקו איתו גם כשלא רוצים, ושיתנו לו לנצח. המוסר שלהם שונה משלנו. מבחינתם לוותר – זה לא פייר ולהתחלק – זה לא צודק. כשהם קטנים הכי חשוב זה לנצח- אם נותנים להם לפתור את הקטטות לבד הם יחשבו כך גם כשיגדלו.

ההתערבות במריבה לא נועדה לעשות צדק. מטרתה להשכין שלום ולהנחות את הילדים כיצד ליישב סכסוכים. השאלה העיקרית היא לא "מי צודק?" אלא "מה הפתרון?". פיתרון טוב נאמן לכללים ועקרונות מקובלים ("מה שנהוג"), מביא בחשבון את הצרכים של שני הצדדים ובשום אופן אינו תוקפני או מזיק. "לא מכבים אש באש".
כשפורץ ריב אתם יכולים להתערב באופן חד צדדי לטובת אחד הילדים, לטובת המותקף או זה שנתפס כפועל נכון יותר ("תחזיר לו- זה שלו", "תשחק במקום אחר, כאן זה מפריע"). לפעמים מתאימות התערבויות מפשרות שמביאות בחשבון את שני הצדדים. תנו הכרה לתפיסה האישית של כל אחד מהאחים ועזרו להם להגיע לפתרון שמקובל על שניהם (ראה "מודל המזגן").
כאשר הרוחות סוערות הפרידו כוחות ("קודם נרגעים. אחר כך מדברים"). אם מנסים להגיע לפתרון לפני שהמהומה שככה כל רוח קלה תבעיר מחדש את האש. עם ילדים גדולים ראוי לנקוט בהתערבויות מתווכות – ללמד אותם לשאול את עצמם על הכוונות של האחר ולאמץ סולם של פתרונות (ראה "הוא לקח לי").

כמו בנהיגה פרועה – כשאחים רבים, איך שלא יהיה, לכולם נעשה עוול. כל מעשה או אמירה הפוגעים באחר פוגעים גם בפוגע עצמו. הידיעה כיצד לנהל ויכוחים ומריבות מתפתחת תחת עינו והדרכתו של הורה מאוזן ועקבי. מרגע שהילדים רכשו רפרטואר תגובות מתאים אפשר להעביר את ההגה לידיהם.
רישיון לריב נותנים רק אחרי הרבה שיעורים, תקופת מבחן וכמה טסטים שצריך. מדי פעם דרוש קורס נהיגה מונעת – רצוי לפני תאונת האחים הבאה, ולא אחריה.

עוד באותו נושא קיראו:
מדוע אחים רבים- ״מריבות אחים״
על תוקפנות בגיל הרך - "רק רציתי לשחק"
על חוצפה ותוקפנות בגיל שלוש והלאה - "תוקפנות לייט"
האם לעודד ילדים להרביץ בחזרה - "מציקים לי"
על מריבות והצקות בבית ספר - "הוא הרביץ לי"
על כינויים ומילות גנאי -"מילים לא מזיזות לי"