עברנו! לחצו כאן לאתר החדש

15.2.2012

הדפסלהדפסת הפוסט

לישון, עכשיו!!




"אנונימי" אמר/ה:

גוני שלום,
בני בן שנה ו-11 חודשים, מקדים מאוד את קבוצת הגיל בנושא שפה ודיבור . יש לו בעיה אחת שמלווה אותנו מגיל צעיר, שינה. אין לילה שבו לא מתרחשת סאגה סביב השינה: אם זה בעיות בהירדמות (קריאות חוזרות ונשנות לחיבוק, קינוח אף, מים וכדומה), אם זה התעוררויות בלילה שנעות בין פעם אחת למספר רב של פעמים, ואם זה התעוררות בשעה מוקדמת (5 בבוקר) וסירוב לחזור לישון.
אנחנו מיואשים. יש לנו טקס שינה קבוע. הטקס כולל אמבטיה, סיפור, חיבוק ונשיקה ובשאיפה - הליכה לישון. ניסינו את שיטת 5 הדקות, אבל הצרחות אינן שוכחות.
הוא ילד מאוד אינטלגנטי וברור שהוא מבין, כי בבוקר הוא יודע להגיד שהיה לא בסדר. היום כששאלתי אותו למה בכה בלילה, אמר שהתגעגע אל אמא.
אשמח לכל עצה או הכוונה.


"ילדים זה לא צחוק" אמר/ה...

ל"מיואשים"
(בן שנתיים שמסרב לישון)
ברוכים הבאים לגיל שנתיים - הגיל בו ילדים מגלים את כוחם, מה הם רוצים ועוד יותר מה הם לא רוצים (קראו גם את הפוסט "גיל שנתיים הנורא").
עצה טובה מורכבת בדרך כלל משני חלקים: עצות מה לעשות ומה לא לעשות. מכיוון שלא כתבתם מה אתם עושים כשהוא רוצה מים, לקנח אף, חיבוק.. וכשהוא מסרב לחזור לישון אני יכולה רק לנחש.. כשהצרחות נמשכות אתם מתקפלים בתקווה שמחר יהיה יותר קל. נכון? אם זה כך, את זה כדאי לא לעשות.
במקום זאת התחילו בשינון חיובי (מה כן לעשות) במשך היום: "מי ילד טוב. מי הולך לישון יפה!", " מי ישן כל הלילה.." וכו.. הדגימו לו במשחק בובה למה אתם מצפים ממנו. כחלק מטקס השינה הקצר שאלו אותו אם הוא רוצה מים/ חיבוק/ .. עכשיו ולא אחר כך. הבטיחו לו שאתם נשארים בבית; הזכירו לו שגם אם הוא מתגעגע הוא לא קם והיפרדו ממנו ב"להתראות בבוקר". כשהוא צורח חכו 5 דקות, היכנסו לחדרו, תנו הוראה ברורה לשכב, להפסיק לצעוק ("עכשיו ישנים. שים ראש על הכרית. יופי!. לא לקום. די לצעוק") בשקט, בנחת ובאסרטיביות. אם הוא ממשיך לצרוח צאו מהחדר וחיזרו שוב בעוד 5 דקות.. חיזרו על כך בתבנית חוזרת. בבוקר החזירו אותו למיטה,הנחו אותו מה לעשות עד שתקומו. חיזרו על כך כמה פעמים עד שהוא יבין..
ילד שישן טוב בלילה – זה חלום שיכול להתגשם. אבל קודם צריך להצליח להכניס אותו למיטה. אני משוכנעת שמאמציכם יישאו פרי. 

"אנונימי" אמר/ה...

איך אפשר לשנות הרגלי הרדמות בגילאים מאוחרים יותר? ילד בן 3 או יותר שרגיל שנמצאים איתו בחדר עד ההרדמות ומאד רוצה למשוך את היום?


"ילדים זה לא צחוק" אמר/ה...

ל"למשוך את היום"
(ילד בן 3 שרגיל שישבו לידו).
הרבה הורים סבורים שקושי להירדם זו בעיה נורמטיבית שתעבור עם הזמן, מעצמה, שבעתיד זה יהיה פחות קשה. לכן הם יושבים ליד הילד לילה לילה ומחכים שהוא יגיד להם:" אמא, אבא, הבעיה עברה. אתם יכולים ללכת".
משום מה זה לא מה שקורה. ברוב המקרים גם הילד מקווה שמחר יהיה יותר קל לעשות את מה שקשה היום. בפועל, ממש כמו בדיאטה, זה בדיוק ההפך. ילדים סוחבים בעיות שינה גם לגילאים מאוחרים יותר. למה לדחות למחר את מה שאפשר לדחות לעוד שנתיים?!
מה שמתאים לגיל צעיר יותר בודאי מתאים לגיל שלוש: הכנה, שינון חיובי, הנחיות ברורות, הרבה תרגול ועקביות ירדימו בסוף גם אותו. שוחחו עם בנכם. אמרו לו שהוא כבר בן שלוש. הוא אוהב שתשבו לידו כי ככה התרגל. מעכשיו אתם תלמדו אותו להירדם לבד. בהתחלה אולי יהיה לו קצת קשה אבל אתם משוכנעים שהוא יצליח. אחרי השיחה הפעילו את שיטת 5 הדקות. בגילו אפשר לחזור כל רבע שעה. אם הוא משחק במיטה ולא נירדם אמרו לו בברור: עכשיו ישנים. לא משחקים". אם הוא קם ויוצא מהמיטה תנו הוראה ברורה ("אתה נישאר במיטה ולא יוצא") מספר פעמים, כמו תקליט שבור. הניחו עליו יד (בטוחה ואוהבת) כדי להעביר את המסר גם באופן לא מילולי. הבטיחו שתחזרו כל כמה זמן לראות שהוא נירדם.

מבוגרים יודעים ש"זמן השינה הדרוש לאדם הוא בערך חמש דקות יותר.." (אנונ.)

ילדים מאמינים שזמן השינה הדרוש הוא בערך שעה פחות..

אם תצלחו את השעה הראשונה – תצליחו!


על קשיי הרדמות קראו גם ב"אמא תרדימי"

על מעבר לחדר ילדים את "במיטה משלו"

על שינה בשנת החיים הראשונה ב"פתאום הורים"

על גיל שנתיים ב"גיל שנתיים הנורא

מומלץ לקרוא גם את השאלות והתשובות בתגובות

46 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

אני עוד לא אמא אבל מכירה את הבעיה מילדים שאני שומרת עליהם וזה אפילו יותר קשה לנסות להרדים ילדים כשההורים לא בבית.את מה שאת כותבת כל כך יפה ופשוט אני הבנתי אחרי הרבה נסיונות - בתור טקס של לפני השינה אני שואלת אותם בערך חצי שעה לפני איזה דבר אחרון הם רוצים לעשות/ לשחק, אחרי זה אנחנו חושבים יחד על כל הדברים שצריך לפני השינה כי אחר כך לא קמים מהמיטה ולסיום, במיטה כל אחת מאיתנו אומר דבר אחרון להיום. זה יוצא נעים וכיף לשמוע איך הם מסכמים את היום או מה הם בוחרים להגיד לפני השינה. לילה טוב.

אנונימי אמר/ה...

אוי הקריקטורות הרגו אותי, במיוחד הראשונה!!!! כל כך מזדהה!!!!

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ביביסיטר יקרה
את מה שאת הבנת כל כך יפה ופשוט אחרי הרבה ניסיונות אני הבנתי אחרי הרבה שנים של ניסיון.
תגידי, מה את עוסקת בשמרטפות? אני מקווה שזה כדי לממן לימודי פסיכולוגיה או משהו דומה. רוצה לומר, סיימי מהר מה שאת עושה, תגדלי ולכי לעזור להרבה אנשים שיכולים להרויח מההבנה שלך.
בהצלחה.

אנונימי אמר/ה...

אבל הבת שלי באמת רעבה. היא עדיין לא בת 5. יש חשש גדול ל_ADD, בשל דברים אחרים (בוהה בחלל באמצע פעילויות, כולל משחק ). בארוחת הערב, שהיא הארוחה העיקרית אצלינו, וכולם יושבים ביחד, היא כמעט ולא נוגעת באוכל, אבל בשעה 20:00, אחרי שכבר השכנו אותה, היא פתאום נזכרת שהיא רעבה, ואוכלת כמויות. גם אחרי זה, לוקח לה זמן להירדם, גם אם יושבים לידה וגגם אם משאירים אותה לבד במיטה. כמה שהיא עייפה, היא פשוט לא נרדמת.
נשמח לעצה

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"באמת רעבה"
(ילדה בת כמעט 5 שרעבה במקום לישון)
אולי העצה שאתם זקוקים לה היא לפנות ליעוץ. חשש ל ADD, קשיי הרדמות, בהיה בחלל מצדיקים משהו יותר מעמיק מתשובה בבלוג.
אבל כדי לא להשאיר אותך רעבה אוסיף עוד כמה אפשרויות. האם לבת קשיי פרידה? האם יתכן שקשה לה להפרד ממכם בלילה וזה מה שמפריע לה לישון? האם יש לה פחדים שמתעוררים בדיוק כשצריך לישון? האם השעתיים שלפני השינה עוברות עליה בנעימים או שיש סביבה מתח, כעס? האם היא צופה במחשב או טלביזיה יותר מחצי שעה ביום?
אם משהו מהדברים הללו נכון חשוב לטפל בו. בנוסף, לפני שאתם משכיבים אותה לישון בטקס קבוע, נעים ומלא רגשות טובים אימרו לה:"אם את רעבה, עכשיו הזמן ולא אחר כך" ועימדו בדיבריכם. כשאתם משאירים אותה במיטה , תנו לה לחבק בובה אהובה. חיזרו כל 5 - 10 דקות כדי לומר לה שאתם לא עוזבים אותה וכמה אתם אוהבים אותה ושומרים עליה. תנו נשיקה ועיזבו שוב את החדר.
חיזרי וספרי לנואיך השינה שלה ושלך.

אנונימי אמר/ה...

שלום וברכה.
בננו בן השלוש מוציא אותנו משלוותינו בעניין השינה.
מאז שעבר למיטת ילד אחרי טקס ההשכבה הכולל סיפור שיר חיבוקים ונשיקות הוא קם מהמיטה,מסתובב בבית ומשחק.אנחנו מחזירים אותו למיטה מנשקים מחבקים מסבירים ושום דבר לא עוזר הוא קם שוב ושוב ובסוף אנחנו נשברים ומשכיבים אותו במיטת תינוק השייכת לתינוק שלנו,לצורך זה אנו מעבירים את התינוק לחדר שלנו, ואז הוא בוכה זמן קצר ונרדם.אחרי שהוא נרדם אנו מחזירים כל אחד למיטתו.אך לאחרונה חלה החמרה אחרי שאנו מחזירים אותו למיטתו הוא מתעורר בסביבות השעה 11 או 12 ורוצה לישון במיטה שלנו.בעלי מאוד מתנגד וכועס שגם את הזמן המינימלי שיש לנו להיות עם עצמנו ואחד עם השני הוא הורס.בעלי טוען ובצדק שזה פוגע לנו בזוגיות ובכלל אם לא תהיה לנו שינה וזמן איכות לא נוכל להמשיך לתפקד כמו שצריך.הלילה הקודם זה ממש עבר כל גבול כשהוא בא באמצע שהיינו ביחד.בעלי רוצה שאנעל את הדלת והוא יבכה ולא אפתח לו.קשה לי עם זה מאוד.אני קרועה מה באמת צריך לעשות.ניסיתי להחזירו לחדרו.לשבת לידו אך זה לא עוזר.הילד החמוד אומר לי אמא אבל קשה לי לישון.וזה ממיס אותי.אני מפחדת שיש לו פחדים ושאני צריכה להיות שם בשבילו.אך מצד שני להשאיר את בעלי לבד ולעזוב בפרט בסיטואציה שתארתי גם לא היה "תענוג"
מה לעשות?אני אובדת עצות.תודה קבה על עזרתך.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"אובדת עצות"
(ילד בן 3 שיוצא מהמיטה ולא נותן להוריו מנוח)
מה שנראה לנו פשוט כלל לא פשוט לו. עד כה בנכם התרגל להרדם במיטה סגורה. את הקימה והשיטוטים עצרו הסורגים. המעצור היה חיצוני, טכני, מתוך הרגל ולא מתוך מודעות. עכשיו הוא צריך ללמוד לבלום את הרצון לקום ולחפש את קירבתכם כשאין שום דבר שמפריע לו.
בגיל שלוש הוא עדיין מתקשה לשלוט בהתנהגותו על ידי חשיבה הגיונית. הרגש חזק מהשכל , הוא חי את הרגע ומגיב לדחפים שעולים בו ללא בקרה וללא ברקסים. כדי לעשות את המעבר ממיטת תינוק למיטה גדולה הוא זקוק לעזרתכם ולא לכעסכם.
כדי לקצר את הדרך נסו להתקין או לרכוש מעקה שיתן לו מסגרת, הגנה ויגביל את השיטוטים.
כדי לחבר את הרגש לשכל ולמילים שנני לו במשך היום: "מי ילד גדול! אתה לומד לישון במיטה ולא לקום". המחיזי לו שוב ושוב בעזרת בובות את המצב. תני מילים לרגשות. כך גם כשהוא קם מהמיטה:"אתה רגיל למיטה הקטנה. אתה אוהב להיות עם אמא ואבא. אתה רוצה לקום. עכשיו לא קמים. כל אחד ישן במיטה שלו.....". אם יש צורך שבי לידו ואל תתני לו לצאת מהמיטה. כך גם באמצע הלילה.
ובשום פנים בלי כעס ובלי דלתות סגורות. הוא אולי יבין מזה שאין לכם כוח וסבלנות לקושי ולבכי שלו, אבל לא ילמד מה הוא מרגיש ומה לעשות עם הרגשות הללו.
אם תתמידי במשך שבועיים בטוח שזה יצליח! אני מאמינה שהזוגיות שלכם תשרוד את השבועיים הללו.
חזרי וספרי לנו איך הולך כדי שגם הורים אחרים יעזרו בניסיונך.

אנונימי אמר/ה...

שלום
אני בת 5 וחצי וקשה לי להרדם לבד. יש אחות קטנה בת 3 וחצי ואח בן 10 חודשים. לפני כ - 10 חודשים נפרדתי מהמוצץ בלילה וכבר למדתי להרדם בלעדיו אך באמצע הלילה אנימתעוררת ולא מצליחה לחזור לישון.
אני קמה מהמיטה וקוראת לאמא שתבוא לשכב לידי בחדר עד שאני ארדם. לרוב אני מצליחה לחזור לישון אבל לעיתים אני מתעוררת שוב ולא מצליחה להרדם שוב.
אני אמא של הילדה המתוקה הזאת אובדת עצות לגבי הבעיה. ילדתי סיימה השנה גן חובה ועולה לכיתה א'. בתחילה חשבתי שהעניין ההתעוררות בלילה קשור למוצץ. מהר מאוד הבנתי שאין כל קשר בין הדברים ותחושתי היא שזה קשור לתשומת לב או להולדת האח הקטן. אני הרבה פעמים שומעת ממנה את המשפט : "את חולמת של איתמר" (איתמר הוא אחיה הקטן). או את אוהבת רק את איתמר.. ןכדומה. אשמח לשמוע אם יש לך איזה שהן עצות או רעיונות איך להתמודד עם העניין. בנוסף לכך שבני הקטן עוד מתעורר לפעמים להנקה בלילה (מה שגם אשמח לקבל עצות על איך לגמול אותו מזה בדרך העדינה ביותר...) גם ביתי הגדולה ואני מוצאת את עצמי לא ישנה בלילות כבר כמה חודשים ונמצאת במצב של עייפות כרונית. אני כבר מזמן חזרתי לעבודה והתפקוד היומיומי מאוד קשה לי והופך אותי לקצרת רוח וסובלנות.
אציין רק עוד נקורה אחת... היינו לאחרונה שבוע ימים בחופשה משפחתית בחו"ל ושם זה לא קרה אף לילה. האם יש לזה משמעות אינני יודעת...
תודה מראש...

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"אני קמה אני נמה"
(בת 5.5 שמתקשה להרדם)
אמא יקרה. את מאוד ממוקדת בעולמה הפנימי של בתך ומרגישה את כל מה שעובר עליה כאילו זה קורה לך.
כשההזדהות חזקה האסרטיביות שלך נפגעת והמסרים שלך לא ברורים.והילדה, מה לעשות צריכה אמא בוגרת , ולא בת 5.5, שהיא תוכל לסמוך עליה גם כשמה שאמא אומרת לא נוח לה.
בגילה של בתך שיחה חוזרת בארבעה שלבים, בזמן נוח וללא הפרעות יכולה מאד להועיל.
בהתחלה מכירים ברגש של בתך.את תהיי מעולה בזה: "קשה לך להתרגל לכל כך הרבה דברים חדשים.גם לאח חדש, גם בלי מוצץ, גם להרדם בלי לקרוא לאמא..". "זה קשה לכולם אבל כשתצליחי תרגישי גדולה..".
בהמשך מציגים לה את הצד השני, זה שלך:" כשאת מעירה אותי בלילה אני עייפה, לא ישנה טוב, נעשית קצרת רוח..". "חשוב לי לראות שאת גדלה וצומחת ולומדת לעשות כל מיני דברים חדשים..".
מגדירים צפיות ברורות: "אני מצפה ש.. שאם את מתעוררת לא תקראי לי ותנסי להרדם לבד. אם ממש לא תצליחי אני אבוא ,אתן לך נשיקה ואחזור למיטתי.."
מגיסים את המוח החושב שלה ושואלים לדעתה, ומה היא חושבת יכול לעזור לה. חיזוק קטן בבוקר, בתקופת הלימוד יכול להגביר מוטיבציה.

האם קראת את שאר הפוסטים בנושא שינה?
אם היא נרדמת בכוחות עצמה בראשית הלילה היא תצליח לעשות זאת גם באמצע הלילה.
שינה מתוקה
ואחרי שתשני נשמח אם תעדכני אותנו

אנונימי אמר/ה...

בתי כמעט בת 6. גמולה מזמן מזמן. הבעיה היא שהיא מלאת פחדים (מכשפות וכו') וחוששת ללכת לבדה לחדר השירותים בבית. צריכה ליווי או שמישהו יהיה בסביבה. ניסינו לסרב אבל אז היא התאפקה עד שברח לה.
דבר דומה קרה לה בכיתה (היא צעירה והודלגה ל-א' כי היא מחוננת). היא חזרה מבית הספר עם מכנסיים רטובים, סירבה לדבר על זה, אבל לבסוף הודתה שזה כי פחדה לצאת לבדה לשירותים של בית הספר (זו פעם ראשונה שזה קורה מאז ששנת הלימודים החלה). מה עושים?

ג.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"כמעט"
(בת 6 שכמעט לא בורח לה)
בפוסט האחרון "הרגלי נקיון - פיפי במיטה וקקי בתחתון" כתבנו על פחד ממכשפות וכו' שעולה בשרותים. כאשר נשארים לבד וללא עיסוק כלשהו המחשבות נודדות למחוזות הדמיון. אצל ילדים ההפרדה בין הדמיון למציאות מיטשטשת והפחד אוחז בהם.(קראו גם את הפוסט על פחד ממפלצות).
מי שמתגבר על פחד ממכשפות בבית ומצליח ללכת שם לשרותים יעביר זאת לבית הספר. העבודה מתחילה בבית. אחרי האמירה שאין באמת מכשפות חישבו יחד אתה מה יכול לעזור לה להתגבר על הפחד מהדמיון (בובת אריה שתגרש את המכשפות/ קשקוש על ציורי מכשפות/ הכנה של "מרק מכשפות" (בלילה של כל מיני חומרים שתפחיד את המכשפות).. תנו לה ספר להסתכל בו בזמן שהיא בשרותים שימנע מהמחשבות הנודדות לנדוד למחוזות הדמיון.
לגבי בית ספר, הכי פשוט זה לידע את המורה ולבקש ממישהו שילווה אליה לשרותים בזמן ההפסקה. אם אתם מביאים אותה לבית הספר לכו יחד אתה לשרותים. ההתנסות החוזרת תעזור לה להרגיש בטחון.
התמידו ותראו הצלחה.

אנונימי אמר/ה...

הי... הבת שלי בת שנה וחצי, לא מזמן עברה לישון בחדר שלה ובמיטה שלה עד לא מיזמן היתה ישנה איתנו במיטה וגם בחדר.
בהתחלה היא קיבלה את זה יפה נרדמה ולא קמה בלילה אך בחודשיים האחרונים היא קמה כל (!) לילה בסביבות 3:30 ומסרבת לחזור לישון חלב לא מרדים אותה כמו בעבר,רק אחרי שעתיים בערך היא חוזרת לישון, אני לא מרימה אותה ולא לוקחת אותה אילנו כדי שלפחות ההרגל הזה ישאר.
מה עושים? מה מפריע לקטנטונת השובבה לישון?

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"עושים"
(בת 1.5 שמתעוררת בלילה)
אימא יקרה. קודם מבינים מה מפריע לקטנה ואז יודעים מה לעשות.
אולי היא מתקשה לישון מסיבה כלשהי (צינון, קור..)?
אולי חל איזה שינוי בסביבה שמשמעותי לה ולא לנו (אבא שחוזר מאוחר, שינוי במסגרת החינוכית.)?
אולי התחילו להופיע חלומות?
אולי זו קפיצת גדילה שמביאה בעקבותיה שינויים בדפוסי השינה? אולי היא זקוקה לפחות שינה?
אולי היא גילתה שגם בלילה אפשר לחיות ולשחק?
אולי היא באמת מגלה את השובבות ואת הרצון הנפרד שלה והשונה משלכם? ומה עוד??
אם בעבר היא נרדמה עם חלב פירושו של דבר שהיא עדיין לא יודעת להירדם בכוחות עצמה ללא עזרה מכם או מהבקבוק. אם את מצליחה לאסוף כוח באמצע הלילה ולא לוותר ולקחת אותה למיטתכם את תמצאי גם אומץ לגמול אותה מהבקבוק באמצע הלילה. בנוסף השתמשי בכל מה שכתבנו בעבר: שינון חיובי ביום (" מי ישנה יפה בלילה ולא קמה? כל הכבוד!"), שיטת חמש הדקות (לחזור כל חמש דקות, לתת הנחיה ברורה ולהשכיב שוב. לא להיבהל מהבכי. אם היא נכנסת לבכי ממושך לקחת על הידיים להרגיע, וחוזר חלילה), עקביות!
כמה לא פשוט פשוט לישון!
לילה טוב.

אנונימי אמר/ה...

היי,

הבת שלי בת שנתיים וחודשיים. חמודה, דעתנית ויודעת להתבטא היטב.
ההרדמות שלה היו תמיד בעייתיות, אבל כל עוד היינו עם מיטת התינוק זה בסה"כ היה בסדר. לאחר שנרדמת ישנה לילה שלם (כ 10.5 שעות), ואם מתעוררת וקוראת לנו מלטפים אותה, מחזירים את השמיכה, והיא ישר נרדמת לבדה.
כעת עברנו למיטת מעבר, וההרדמויות הפכו סיוט- יוצאת כל הזמן מהמיטה- עוד לא עשיתי קקי, ואם עשתה- עוד לא עשיתי קקי פעמיים וכו'. שותה המון חלב גם אם אכלה יפה ארוחת ערב.
אנחנו יושבים בסלון, ואחד שומר על החדר, וכל פעם כשהיא יוצאת מהמיטה אומר לה להיכנס. אתמול ניסיתי לשנות את הטון לטון רציני יותר, והיא אמרה לי :"אמא אני אוהבת אותך, את אוהבת אותי?", כמובן שעניתי לה על זה (בגדול אני מנסה לא לפתח שיחות בזמן ההשכבה).
בעייתי להשיאר אותה 5 דקות בחדר לבד, כי היא יכולה לזנק מהמיטה, וזה מפחיד אותי.
אנחנו מסמפרים לה סיפור לפני השינה, מדברים על מה שהיה היום, ואז מנסים ללכת- והסאגה מתחילה.
אשמח לעיצות.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"דעתנית"
(בת שנתיים פלוס שעוד לא התרגלה למיטת מעבר)
אל דאגה היא תתרגל!
עם הורים לא דעתנים אבל כאלה שיודעים מה הם עושים, כמוכם, היא אולי כבר התרגלה.
יש לכם ילדה שהתרגלה שמבינים, אוהבים ומכבדים את רצונותיה. עכשיו משהו השתנה והיא בודקת האם הנחות היסוד הללו השתנו יחד עם מיטת התינוק. נפש של חוקרת שכמוה!!
אם את רוצה שהיא תישאר במיטה ולא תזנק ממנה שנני לה זאת בצורה חוזרת וברורה(עכשיו את נשארת במיטה ולא יוצאת! יופי! כל הכבודי!". "לא קופצים מהמיטה. יוצאים לאט לאט"). את גם יכולה לתרגל כניסה ויציאה מהמיטה במשך היום, כמשחק, או להדגים במשחק בובה.
נראה לי שאת החששות שלה את מצליחה להרגיע בביטחון ובעקביות. אך את החששות שלך את מצליחה להרגיע קצת פחות. והיא, כחוקרת אמיתית, זקוקה לראות שאת רגועה כדי להאמין לך.
לילה טוב.

אורלי אדרי אמר/ה...

היי,

הבן שלי בן שנתיים ושלושה חודשים. עד לפני חצי שנה לא הייתה בעיה עם השעה שבה הוא הולך לישון.בתקופה האחרונה הוא נרדם בשעות ממש מאוחרות עד לשעות 12:00 בלילה. כעת הבן שלי ישן איתנו בחדר במיטת מעבר ולא מוכן להירדם בשעות 20:00-21:00 ניסיתי להרדים אותו לקרוא לו סיפור לפני השינה לעשות חושך בחדר והילד מתעקש לקום מהמיטה וללכת לסלון ולראות טלוויזיה. אני ממש כבר אובדת עצות וממש מיואשת הוא נרדם בסוף בסלון עם הטלוויזיה.אני מחפשת פתרון לבעיה כי המצב רק מדרדר ואני כבר ממש עייפה כי הוא לא נותן לי לישון ולפעמים מתעקש שאני ישב איתו בסלון לראות איתו טלוויזיה ניסיתי כמה פעמים להסביר לו שצריך ללכת לישון והוא עומד על שלו-הילד נהיה ממש עקשן ובכלל קשה לי להתמודד עם כל השינוי הזה של גיל שנתיים אני מנסה להסביר לו ואני לא רוצה גם להתעצבן או לצעוק עליו ולהיות יותר מדי קשוחה כי אח"כ אני ממש מרגישה רע עם עצמי.בנוסף יש לי עוד בת שהיא קטנטונת בת 3.5 חודשים ואני לא רוצה להעיר אותה מהבכי של הבן שלי. אשמח לעצה או פתרון לבעיה-מקווה ללילות יותר שקטים.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"ממש עייפה"
(בן 2.3 שמתעקש לראות טלוויזיה בסלון ולא לישון)
ברוכים הבאים (או בוכים הבאים) לגיל שנתיים. כפי שכבר כתבנו בהרבה מקומות זה הגיל שילדים נעשים יותר מודעים לרצון שלהם מבלי להבין עדיין את המגבלות - מה מותר/ אסור, מה בריא/ לא בריא, מה מקובל/ לא מקובל.
הלב שלך והכוונות שלך נהדרים. את לא רוצה להתעצבן ולצעוק. את לא רוצה להרגיש רע. את מנסה לתת לו את מה שהוא רוצה. את מנסה לשכנע אותו בהסברים. אבל זה לא עובד.
צעקות וכעס לא יעזרו אלא ירעו את המצב. אבל הסברים הוא עוד לא יכול להבין. ובגילו הרצון והרגש מהירים יותר מהשכל ומנצחים כל שיקול הגיוני.
אם הוא עקשן היי את יותר עקשנית. העקשנות שלו בת שנתיים ושלך בת עשרים פלוס. תזכרי שאת הגדולה והחזקה בין שניכם.

במשך היום שנני לו "מי חמוד! מי הולך לישון יפה במיטה שלו!". "בלילה תבכה? לא!!", "בלילה תראה טלוויזיה? לא!!". בלילה ישנים ובבוקר קמים". אם את רוצה להסביר לו עשי זאת במשחק בובה. השכיבי בובה לישון. ספרי לה סיפור ושירי שיר. הציגי שהיא בוכה , רוצה לקום. אמרי לבובה "לא! עכשיו ישנים! כל הכבוד!". הזמיני גם אותו לשנן מה הולך לקרות דרך משחק.
בערב, עשי טקס קבוע והשכיבי לישון. צאי מהחדר. אם הוא יוצא החזירי למיטה. תתעקשי ואל תוותרי. בשקט ובלי לצעוק. אם זה יגיע לבכי תני לו לבכות. לבכי תפקיד חשוב.
אולי הילדה שלך תתעורר אבל הוא ילמד ללכת לישון. והיא תקבל אמא יותר סבלנית ורעננה.
האם את יכולה להיעזר באבא שלו? עם האב ילדים, הרבה פעמים, יותר הגיוניים ופחות רגשניים. נצלי זאת לטובתך ולטובתו.

והעיקר, אל תשכחי שאת הגדולה והנחושה מבין שניכם ושהוא זקוק לאמא כזו.
חזרי וספרי לנו איך הולך.

קראי את הפוסטים שעוסקים בשינה, בהתקפי זעם ובבכי.

אנונימי אמר/ה...


יש לי ילד בן 11 חודשים בגיל חצי שנה החלטתי לקחת יועצת שינה בגלל בעיה בהרגלי שינה שהיה נרדם רק על הידיים היינו עם היועצת בתהליך חודשיים .מאוחר יותר כשהוא למד לעמוד על הרגליים הוא זרק את עצמו במיטה . פחדתי שיגרום לעצמו נזק אז הרדמתי על הידיים. מאז נוצרה רגרסיה והיועצת אמרה לי שעם הכלים שהיא נתנה לי אני אוכל להמשיך לבד בתהליך. כמובן שהניסיונות שלי כשלו בגלל חוסר התמדה ועייפות לא פוסקת מחוסר שעות שינה מהצד שלי.
החלטתי שוב פעם לקחת יועצת שינה אחרת שבעיניי יותר מקצועית. הבעיה שאני מאוד מתלבטת עם זו לא תהיה עוד טעות. אין לי מוטיבציה לעשות שום דבר לבד. אני מודה שאני מחפשת יד מכוונת. המשפחה ובעלי חושבים שאני סתם מחפשת דרכים קלות ואיפה לזרוק כסף.
האם יש דרך או פתרון כלשהו לבעיה הזו.
תודה.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"מחפשת"
(אמא שמתלבטת אם לקחת יועצת שינה)
אני לא מכירה מישהו שיושב וחושב : "איך ואיפה אני יכול לזרוק את הכסף שלי?",מה הדרך הכי קלה לעשות את מה שאני צריך לעשות?".
בדרך כלל הקושי להתמיד בדרך כל שהיא ובכלים שכבר יש לך נובעת מסיבות יותר עמוקות, כמו עייפות רבה, קושי בארגון ותכנון, חוסר בטחון, פחד לגרום נזק, חרדות, דיכאון קל... לפעמים היינו מעדיפים לחשוב שזו רק עצלנות או בזבזנות.
מה שחשוב בעיני שאת לוקחת אחריות על מה שצריך לעשות- להקנות לבנך הרגלי שינה טובים, כמה שיותר מוקדם.
כמו מי שזקוק לעשות דיאטה או פעילות גופנית (יש כאלה שמצליחים להתמיד לבד ויש כאלה שחייבים סיוע של מאמן חיצוני) העיקר הוא לעשות את מה שצריך. יום אחרי יום. בלי להתאכזב אם פעם זה לא מצליח. לשוב ולנסות, שוב ושוב ושוב, עד שמצליחים. ואם זקוקים לעזרה ויש אפשרות- לקחת עזרה.
בטוח שתצליחי.
שובי וספרי לי מה עשית.

אנונימי אמר/ה...

תודה לך בסוף החלטתי לקחת יועצת שינה כי אני באמת מרגישה שאני זקוקה לעזרה והכוונה נכונה.
תודה על המשוב בכל מקרה חיזק את הדעות שלי.

Danit אמר/ה...

אני אמא לילד בן 5 שמסרב להירדם לבד. כבר שבועיים ככה. למרות שעם אחותו בחדר, הוא דורש שגם אחד מאיתנו יהיה שם. אם הוא מתעורר הוא צועק וצורח ולא מוכן לישון עד שמישהו שוב ילך אליו. כך יכול מס פעמים בלילה. אנו כבר מיואשים... רעיונות?

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"רעיונות"
(בן 5 שמסרב לישון לבד)
מה עם רעיונות לגבי מה גרם לו לפחד הזה להירדם לבד:
האם הוא ראה סרט מפחיד?
האם הוא חלם חלום מפחיד שלא עוזב אותו?
האם הוא התעורר וגילה שהלכתם והוא נישאר בבית ללא מבוגר בו הוא בוטח?
האם הוא נחשף למידע מפחיד על גנבים?חוטפים? משהו אחר?
האם איזה ילד הפחיד אותו?
האם הוא שמע קולות משונים בלילה שהבהילו אותו?

לפני שמתחילים לטפל כדאי להבין במה מטפלים.
בבקשה נסי לשוחח איתו בארבע עיניים, במשך היום, מספר פעמים ותראי מה את מצליחה להבין ממנו. את יכולה לספר לו שהרבה ילדים פוחדים בלילה מכול מיני סיבות (שלא ירגיש שזה קורה רק לו) ולשאול אותו את כל השאלות ששאלתי למעלה.
מה שברור לנו לא ברור להם. הוא אולי לא מקשר בין מקור הפחדים לקשיי השינה. לא ברור חו שהכול מתחיל בראש. ואולי לא ברור לו מה באמת יכול לקרות ומה לא.

בינתיים היי את המרגיעה. אמרי לו שבטוח בסוף הפחד יעבור. שאתם תעזרו לו. שכשתבינו ממה הוא פוחד יהיה לכם יותר קל לעזור לו להירגע.
אפשר, זמנית, לשים מזרון ולישון לידו, עד שהחרדה קצת תשכח.

אם תכתבי לנו מה הוא אמר אולי יהיו לי עוד רעיונות.
ואל תתייאשו. כשאנחנו עייפים היאוש צובר כוח.
בטוח שזה ייפתר.

אמא 40+ אמר/ה...

לילה טוב לכולם.. האומנם?
בתי בת שנתיים ושליש. רגילה להרדם איתנו ואז מעבירים אותה למיטתה (לא סגורה)
לאחרונה לא נרדמת אבל גם לא מוכנה להישאר במיטה.
צורחת אבא/לולי קמה ודופקת על הדלת (אני לידה.. מזכירה..)
יוצאת ומחפשת את אביה. מחכה ליד הדלת אם יצא עם הכלב.
לא מוכנה לישון.
כמה אפשר לקום ולהרים ולתפוס קצת בכוח עד שמתיש..
כמה אפשר לשיר שירים שקטים.. עד שאני נרדמת והיא קמה..
ליטופים חיבוקים סיפורים לפני כיבוי אורות ואחרי ועוד ועוד..
גם כשנדמה שהנה נרדמה לבסוף היא קמה. ניסינו גם הפוך, אבא במיטה ואמא בחוץ. גם להציע לה את חדרה.. להציע כי בעית ההרדמות התעוררה לאחרונה והיא רגילה לישון איתנו בכל מקרה.
לבסוף נרדמת ליד ביה רואה טלויזיה בסלון. מאוחר ואחרי עוד רעבה ועוד תחרוצים מהסוג שכתבו פה.
אני חושבת שהשוני העיקר שהיא קמה יוצאת דופקת וכו.. עושה מה שרוצה.
ד.א שיחה לפני אחרי וכל כניסה למיטה מלווה בהרבה שכנועים והבטחות שעכשיו תלך לישון.. ואז לא בא לי (שזה כשלעצמו משפט מטריד ששגור בפיה)
מה הצעת המומחים והמנוסים??

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"נכנעים +"
(בת שנתיים + שלא נשארת במיטה)

ילדים דומים למבוגרים בכל מיני דברים. גם להם, אם נותנים אצבע הם רוצים את כל היד. אם נותנים להם להירדם במיטה על ידנו הם רוצים להירדם בסלון על ידנו. למה? ככה! בא להם.
הבת שלך ניכנסת לעידן התקפי הזעם. היא נעשית מאוד מודעת לרצונותיה והרבה פחות מודעת לרצונות של אחרים ולדרישות תרבותיות.
אין ברירה. צריך ללמד אותה לישון לבד, כפי שכתבנו בפוסט. דווקא שינוי מהותי יצמצם את ההתמקחות.
משום מה אתם נוטים לוותר ולהיכנע לה.אולי כי אתם מאמינים בחינוך שכזה. אולי כי אתם חוששים מסמכות ותקיפות. אולי כי אתם עייפים. אולי כי אתם לא רוצים לעסוק בעימותים במעט זמן שיש לכם איתה. אולי כדי שתצליחו לעמוד מולה כדאי שתפנו ליעוץ.
לפעמים מה שחסר לנו כהורים זה ידע וכישורים.
לפעמים מה שנחוץ לנו זה ביטחון ואובייקטיביות.

אם תהיו בטוחים, בטוח שתצליחו.

Unknown אמר/ה...

ילדה בת 3.5 שלא מוכנה להיות לבד בלילה.
ילדה שלי בת 3.5 לא מוכנה להיות לבד בחדר שלה בלילה כי היא אומרת שהיא מפחדת.
התופעה התחילה לפני כחודש ומאז לא היה אף לילה שלא התעוררה בבכי .בדרך כלל זה קורה ב2 בלילה.
לאחר מכן אין שום אפשרות להרדים אותה היא דורשת שמישהו ישאר איתה בחדר או שיקחו אותה למיטה שלנו.
יכולה לבכות כל הלילה .
גם אם היא נרדמת היא מתעוררת כל 10 דקות ובודקת האם לא עזבו אותה לבד בחדר.
יש לציין כי ילדה ישנה במיטת מעבר כבר כשנה ותמיד הייתה לבד בחדר.
אני ובעלי לא יודעים כבר מה לעשות איתה כי לא ישנו חודש ימים.
מה אפשר לעשות? יש לציין כי ניסינו את כל השיטות שמתארות כאן. דיברנו איתה הרבה. שכנענו . הקפדנו על אותו נוהל השכבה.ושום דבר לא עוזר.
הצילו!

אימא שלא ישנה אמר/ה...

ילדה בת 3.5 שלא מוכנה להיות לבד בלילה.
ילדה שלי בת 3.5 לא מוכנה להיות לבד בחדר שלה בלילה כי היא אומרת שהיא מפחדת.
התופעה התחילה לפני כחודש ומאז לא היה אף לילה שלא התעוררה בבכי .בדרך כלל זה קורה ב2 בלילה.
לאחר מכן אין שום אפשרות להרדים אותה היא דורשת שמישהו ישאר איתה בחדר או שיקחו אותה למיטה שלנו.
יכולה לבכות כל הלילה .
גם אם היא נרדמת היא מתעוררת כל 10 דקות ובודקת האם לא עזבו אותה לבד בחדר.
יש לציין כי ילדה ישנה במיטת מעבר כבר כשנה ותמיד הייתה לבד בחדר.
אני ובעלי לא יודעים כבר מה לעשות איתה כי לא ישנו חודש ימים.
מה אפשר לעשות? יש לציין כי ניסינו את כל השיטות שמתארות כאן. דיברנו איתה הרבה. שכנענו . הקפדנו על אותו נוהל השכבה.ושום דבר לא עוזר.
הצילו!

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"אמא שלא ישנה"
בגיל 3.5ילדים מפתחים פחדים. פתאום היכולת לחשוב מביאה למחשבות מוטעות. פתאום משהו שקרה במשך היום מופיע בחלום. פתאום החלום נתפס כאמיתי.
במקום לנהל שיח תפקודי - להסביר, לשכנע,ללחוץ- נסו לנהל שיח רגשי: אולי היא חולמת על משהו? אולי היא מפחדת ממשהו? אולי היא חלמה שאתם עוזבים אותה לבד? אולי היא חלמה על מפלצות/ מכשפות/ גנבים.. משהו שראתה בסרט?
פחדים חולפים כשאנחנו לא פוחדים לפחד. וזה קורה הכי מהר בנוכחות של אבא ואמא. אם יש צורך שימו מיזרון על הרצפה בחדרה ועברו לישון לידה באמצע הלילה. במקביל עשו אתה שיחות שהחלום הוא רק חלום. הזכירו לה שמיום ליום היא גדלה ומבינה שזה רק חלום, שזה באמת מפחיד אבל זה לא באמת אמיתי. תנו לזה שבועיים ואז בהדרגה, עודדו אותה לשוב ולישון לבד בחדרה.

קראו גם פוסטים על פחדים.
נשמח לשמוע מה קורה.

עדי תשובה אמר/ה...

ילד בן שנתיים עבר לישון במיטת מעבר קם בשעה 4. וחצי כל יום .. וימים שהוא קם ב2 בלילה .. מתעקש לחזור לישון ממש מתנגד בכוח זורק את עצמו זורק את המוצץ . ורוצה רק שאמא תרדים אותו . יש מה לעשות ?

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"מה לעשות"
(בן שנתיים שעבר למיטת מעבר)

כל מה שכתבנו בפוסט מתאים גם לכם. שינון חיובי במשך היום (מי חמוד של אמא, מי נרדם יפה במיטה החדשה, בלי לקום ובלי לצעוק! כל הכבוד") והדגמה במשחק בובה יכולים לקצר את הדרך להבנה מה מצופה ממנו.
ילדים, כמו מבוגרים, נוטים לצאת ממעגל השינה כמה פעמים בלילה. עכשיו בנכם צריך ללמוד להמשיך לישון במקרים האלה. המיטה החדשה והאפשרות לצאת ממנה מקשים על ההרדמות הספונטאנית שאולי כבר רכש בעבר.
ניתן לרכוש מעקה-מחסום למיטה שמקשה עליו לרדת.
כשהוא זורק את עצמו ואת המוצץ השארו אתם רגועים ואל תוותרו.

רגע, שכחתי לשאול. האם בתחילת השינה אמא מרדימה אותו? אם כך זה מה שהוא יצפה גם בהמשך הלילה כשהוא מתעורר. אם זה כך קראו את הפוסטים שעוסקים בנושא ולמדו אותו להירדם בכוחות עצמו בהשכבה.

Orit Regev אמר/ה...

בתי הבכורה בת שנתיים וחצי. תמיד היתה עם שינה קלה ולא רצופה. בגיל שנה לימדנו אותה בעזרת שיטת חמש הדקות להרדם לבד. לא מזמן חזרנו מעט על התהליך. למרות שהיא מאוד מבינה וילדה טובה ומתוקה , ולמרות שהיא מתחילה את הלילה בהרדמות עצמאית לגמרי כבר מגיל שנה היא עדיין מתעוררת חמש שש פעמים בלילה בצרחות ומתרצה רק כשאנחנו נגשים אליה. האם ניתן ללמד אותה לישון טוב יותר כמצופה מפעוטה???
תודה!

Orit Regev אמר/ה...

רק לחדד כשאנו נגשים לאחר דקה שתיים של בכי לעיתים נותנים מוצץ לעיתים רק אומרים בלילה לא צועקים לישון.
שוב תודה

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"מצופה"
(בת 2.5 שישנה שינה לא רצופה)
לפי התיאור שלך הבת התרגלה לכך שכל פעם שהיא יוצאת ממעגל שינה היא בוכה , אתם ניגשים ומשקיטים והיא חוזרת לישון. זוהי כבר פעולה שמקורה בהרגל. כדי לשנות אותה צריך לקבל החלטה מודעת שמעכשיו זה הולך להיות אחרת.
כפי שכתבנו בפוסט: הכרה לרגש, הכנה, שינון חיובי, הנחיות ברורות, עקביות - יעשו את העבודה.
במשך הימים הקרובים ספרי לבתך, כמו שאת מספרת סיפור, שכשהיא מתעוררת בלילה היא רוצה שתבואו אליה ותתנו לה מוצץ. אבל עכשיו היא גדולה והיא לומדת שגם אם היא מתעוררת בלילה, לא בוכים ולא מעירים את אמא ואבא, אלא מסתובבים וממשיכים לישון. ספרי לה על כלב/ חתול/ דובי.. שהתעוררו בלילה ורצו להעיר את אמא.. אבל נזכרו: מה פתאום! בלילה כולם ישנים!
התכסו בשמיכה/ לקחו מוצץ והמשיכו לישון. את יכולה גם להוסיף המחזה עם בובה.
"כל הכבוד! מי חמודה! מי גדולה! מי ילדה טובה!"

אחרי כמה ימים של שינון תתחילו ליישם את זה. חיזרו לשיטת 5 הדקות. אם אתם מיד ניגשים אתם לא נותנים לה הזדמנות לעשות את השינוי להרגל החדש, לומר לעצמה"די לבכות", לקחת מוצץ וללכת לישון.
ילדה מבינה ומתוקה כמוה -בטוח שתבין.

אנונימי אמר/ה...

שלום רב,
בננו בן השלוש. לא נרדם מזה שנתיים.. כן כן! בדרך הקשה התלבטנו אם לקחת יועצת שינה, לבין שיטות שונות ומגוונות באינטרנט, אצל מיכל דליות וכד'. והילד לא רוצה ללכת לישון.
לאחר טקס שינה קבוע- אוכל, מקלחת, סיפור. הילד מתחיל טקס משלו- אנחנו יוצאים ומסבירים בנעימות אך נחישות, שהיום לא קמים.. והילד קם. אחכ זה עובר להחזרה בלי מילים,ואז מגיע שלב הכעס, שברור שאינו תורם.. אך לאחר שנתיים כאלו, לא נותרו אופציות. הילד קם שוב ושוב, ואנחנו מחזירים.. אנחנו מאוד מאוד מיואשים, ומייחלים לרגע שבו הילד ילך לישון, ואנחנו נוכל להתרווח על הספה. קראתי על הדרך שהמלה פה: הכרה לרגש, הכנה, שינון חיובי, הנחיות ברורות, עקביות - אנחנו מדברים על המצב כשאנחנו רגועים, מעודדים אותו כשהוא מצליח לא לקום, משננים חיוביות, מאוד מאוד ברורים ועקביים.. וכלום לא עוזר!! בבקשה, תן לנו עצה שתוכל לחזק אותנו..

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"מייחלים"
(בן 3 שקם שוב, ושוב, ושוב)
הנה מה שהבנתי: אתם הורים שמוכנים לעשות למען הילד הכול. אתם קראתם וניסיתם כבר הכול. אתם עייפים ומותשים ולפעמים כועסים מרוב יאוש.
הנה מה שלא הבנתי: מה קורה בסוף?אחרי שכעסתם? האם הוא בוכה ומקבל את הדין? האם אתם נשברים והוא ישן במיטתכם?
כמובן שחסר עוד המון מידע. מה אתם חושבים עובר עליו? האם הוא פוחד? מה היחסים שלכם? איך הוא מקבל מרות לאורך כל היום? מה היחס שלכם לבכי שלו?
הורים ש"ניסו הכול" ו"ילד שלא ישן כבר שנתיים" זקוקים לייעוץ יותר מעמיק, ואולי גם לליווי והדרכה עד שהדברים יסתדרו.

בכל זאת אנסה להציע משהו נוסף, שאינו במקום ההמלצה לפנות לייעוץ.
כדי שהילד יקבל מסר חד משמעי שימו כיסא בכניסה לחדר. עשו תור . ערב אחד את יושבת בכניסה לחדר ולא נותנת לילד לצאת. בלי לדבר. לא משנה כמה את רוצה ללכת לראות טלוויזיה ולהתרווח על הספה. ערב שני בעלך יושב. כנ'ל.
יש הורים שכדי להעביר מסר חד משמעי "לא יוצאים מהמיטה!" יושבים ליד המיטה ומניחים יד בוטחת על הילד שלא יקום.

כאמור, זה לא במקום ייעוץ.
מקווה שתמצאו את הדרך.

myBLOG אמר/ה...

תודה רבה על המענה! אנחנו אכן מוכנים לעשות הכל למענו.. וגם נמצאים עם "מדריכת הורים". הילד פשוט לא מוכן לקבל מרות, לא לאורך היום ובטח שלא בלילה, בשעת השינה.
אנחנו חד- משמעיים כשצריך, וכן עומדים על שלנו (בכל זאת הורים..) אבל בשעת השינה, אנחנו מרגישים מצידו תסכול, שהוא פשוט לא רוצה לישון (למרות סימני העייפות המובהקים!)
הןא לא יישן במיטתנו, ואנחנו לא נשברים, אנחנו מחזירים אותו כל ערב למיטתו הבעיה היא שלא "כמו בספרים", זה לא פוחת מערב לערב.. הוא לא מתייאש גם לאחר שבועיים של החזרות למיטה. לבסוף הוא בוכה עד שנרדם.. כשניסינו לשבת מחוץ לחדר, במקום שהוא רואה אותנו, הוא בכל ערב האריך את הזמן שהוא מבקש שנישאר.. ואז כבר הותשנו גם מהניסיון הזה..
אבל... האם ישיבה לצידו, לא נותנת לו את המסר שהעולם סובב סביבו? ושאנחנו מוותרים על הזמן שלנו למען השלטת סדר? יש בינינו מאבקי כח תמידיים.. והוא מאוד עקשן, לפעמים הוא מנצח ואנחנו מתפשרים ולפעמים לא..

יש משהו נוסף שתוכל לתת לנו? אכן, נואשים (ועייפים.. :)

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"מייחלים"
מאבקים שמתחילים בגיל שנה ונמשכים לגיל שלוש הם לא מאבקי כוח ולא עקשנות. בנכם איננו מנסה לכפות עליכם את רצונו אלא לא יודע מה לעשות עם הרצון שעולה בו, איך להרגיע אותו ואיך למתן את ההרגשות הקשות של תסכול ואכזבה. הוא זקוק להורים אוהבים, חמים, שמראים לו כמה הם אוהבים אותו, מרגיעים אותו ומכוונים אותו באהבה לפתרון הנכון.
מי שעושה מאבק כוח זה אתם. אתם כועסים שהעולם סובב רק סביבו ואתם צריכים לוותר על זמנכם. אתם חושבים, בטעות, שמה שקורה עכשיו בראשית החיים יקבע את הסטטוס קוו לכל ההמשך.
בגילו של בנכם עדיף לטעות ולוותר יותר מידי, לשבת לידו יותר מידי, למלא את רצונו יותר מידי ושהוא יהיה בטוח שלאבא ואמא חשוב מה הוא מרגיש והוא יכול לסמוך עליהם שהם יעזרו לו. זה עדיף על לטעות ולוותר לו פחות מידי ושהוא ילמד לא לסמוך עליכם שתעזרו לו להרגיש טוב עם עצמו ואתכם.
האם יש לבנכם פחדים? פחד מחושך?קשיי פרידה? קושי כשאתם הולכים? הרבה ילדים שמתקשים מאוד ללכת לישון מפחדים שההורים ייעלמו להם. הם עדיין לא מבינים שההורים תמיד חוזרים ושהם נמצאים גם אם לא רואים אותם. הנה עוד סיבה למה עדיף לוותר לילד יותר מאשר להגביל ולומר רק מה אסור ומותר. אולי המאבק נובע ממצוקה שהוא עוד לא יודע להסביר לעצמו ולכם.

חפשו יעוץ כזה שלא יעסוק רק במה כן ומה לא, בשיח התנהגותי בלבד, אלא יעזור לכם להבין את עולם הרגשות של הילד. חפשו יעוץ שלא יראה בילד מניפולטור בעל כוונות השתלטות אלא ילד קטן שזקוק להרבה אהבה והכוונה. ובמיוחד להמון, המון, המון סבלנות.
קראו את הפוסטים על גיל שנתיים הנורא, על מאבקי כוח ועוד. זה יפיח את הרוח הנכונה במפרשי ההורות שלכם.
בהצלחה.

myBLOG אמר/ה...

אתה פשוט צודק! הילד שלנו בעל אינטיליגנציה ריגשית גבוהה מאוד!! ולכן, הוא חש בהכל! וכנראה שהעברנו לו את כל הדברים האלו, החלטנו פשוט לוותר לעקשנות - המיותרת.. ואגב..
יומיים שאנחנו לא מתווכחים איתו על לישון במיטתו, אלא נותנים לו לשבת איתנו בסלון (מחובקים..) והוא נרדם אחרי בדיוק 10 דקות.. בלי ויכוחים, בלי התעייפות משני הצדדים.. וכל הצדדים מאושרים ..

עזרת לנו רבות להבין רק עוד טיפה את התהליך שעובר עליו. ופשוט לשחרר..

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"מייחלים"
בראבו!!
כל הכבוד על הגמישות והרגישות.
אין ספק שהילד קיבל את האינטליגנציה הרגשית מהוריו.
בעוד כמה זמן כשתרגישו שהוא כבר רגוע ומוכן תחזרו לנסות להרדים אותו במיטתו.
אני שמחה לעזור, ועוד יותר שמחה כשזה נופל על הורים טובים כמוכם.

אנונימי אמר/ה...

אני בתור נערה רואה שינה קצת חסרת משמעות אזזזזזזז למה את דוחפים? אנחנו מנסים לישון תאמינו לי משתדלים אבל זה קשה שיש קצת יותר מידי אנרגיות ושאתה ילד זה יותר קשה

אביטל אמר/ה...

שלום וברכה,בננו בן7.נשמח אם תוכלו לייעץ לנו איך להוריד לו את מינון טקס השינה שנשאר אותו דבר כמעט מגיל שנה שנתיים.אנחנו מספרים סיפור)מתקשה לקרוא לבד( ואז אני אומרת לו שמע ישראל,שרה המלאך הגואל אותי ונומי נומי מאחלת שינה מתוקה ויוצאת.רוב הלילות חוץ מתקופות שונות,הוא נרדם כשאני יוצאת.)לפעמים נדמה לי שאני משכיבה אותו מוקדם מידי.ב19:30..(ההירדמות אצלו מגיל ינקות מאוד תלויה בדברים מחוץ לו.כבר גמלנו אותו שנה שעברה מלמולל בד ביד אחת כשהאגודל של השניה בפה,ופחות או יותר גמלנו אותו מליטוף ו"נעים" בגב..ואנחנו מעוניינים בהירדמות עצמאית לחלוטין.אבל במיוחד עכשיו כשכבר שני לילות היה לו קשה להירדםאחרי ה"שמע ישראל"ולקח לו שעה להירדם,כשבמהלכה היו קריאות לעוד חיבוק,בקשה לישון בספה,התעצבנויות ובעיטות בדלת,ודיבור בחוצפה מתוך כעס..אנחנו יודעים בהחלט שאנחנו צריכים הדרכה.איך ילד בגילו אמור להירדם.איפה להתגמש בזמן קריאה לבד ואיפה להציב גבול ולקבוע שעכשיו כבר מאוחר ושיפסיק עם הספר.)קומיקסים כדי לא להתאמץ לקרוא מילים...אין אפשרות לשחק-רק לקרוא.אנחנו אומרים משפטים כמו-אנחנו מבינים שעכשיו קשה לך יותר להרדם בגלל ש.. ובכל זאת עכשיו אתה צריך לשכב במיטה.או אני רואה שאתה עצבני ובכ"ז אני לא מסכימה שתצא מהחדר.תקרא לי אם אתה רוצה..אתה רואה שחבל שלא הרדמת את עצמך כשעזרתי לך להירדם,עדיף לך לא לקרוא אחרי השמע ישראת כי עכשיו אני לא עוזרת לך שוב... אני כן מציעה חיבוק או נשיקה שיעזור לו לחתוך את כל הבלאגנים וכאילו לאפס ולחזור אחורה לזמן ההשכבה.אבל לא בהמווון חום והתמסרות.קצר ולעניין.ו(אנחנו משתדלים עד מאוד לא להגיע לצעקות והמקסימום זה לדבר בקול קר וענייני מאוד)שלפעמים אני דואגת שמפחיד אותו יותר מצעקות(..
בתודה.אביטל.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"נומי,נומי"
(בן 7 ששומר בנוקשות על טקסי שינה מגיל שנה)
האם בנכם נוקשה ומתקשה להתגמש בעוד תחומים? האם יש לו קושי לראות את הצד של השני גם בחלקים אחרים של היום? כשהוא מתחצף, מה הוא אומר? האם הוא מנסה לכפות עליכם את רצונו?

על כל פנים, נסו לדבר איתו לא בזמן ההשכבה על הנושא.
מצאו זמן מתאים בארבע עיניים. שאלו אותו למה כל כך קשה לו לוותר על הטקסים? עד מתי הוא חשב להמשיך אותם? מה יכול לעזור לו להירדם בלעדיהם???
הסבירו לו מה אתם מרגישים וחושבים ומה אתם מצפים ממנו. סכמו יחד איתו מה תעשו ומה לא. בנו תוכנית ברורה ומדורגת, כיצד בהדרגה אתם מצמצמים את הטקסים. סכמו שתחזרו על שיחה שכזו מדי כמה ימים כדי לעקוב כיצד הוא מתקדם.

אשמח לשמוע את תשובותיכם לשאלותי, וגם מה עלה בשיחה.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"נומי,נומי"
(בן 7 ששומר בנוקשות על טקסי שינה מגיל שנה)
האם בנכם נוקשה ומתקשה להתגמש בעוד תחומים? האם יש לו קושי לראות את הצד של השני גם בחלקים אחרים של היום? כשהוא מתחצף, מה הוא אומר? האם הוא מנסה לכפות עליכם את רצונו?

על כל פנים, נסו לדבר איתו לא בזמן ההשכבה על הנושא.
מצאו זמן מתאים בארבע עיניים. שאלו אותו למה כל כך קשה לו לוותר על הטקסים? עד מתי הוא חשב להמשיך אותם? מה יכול לעזור לו להירדם בלעדיהם???
הסבירו לו מה אתם מרגישים וחושבים ומה אתם מצפים ממנו. סכמו יחד איתו מה תעשו ומה לא. בנו תוכנית ברורה ומדורגת, כיצד בהדרגה אתם מצמצמים את הטקסים. סכמו שתחזרו על שיחה שכזו מדי כמה ימים כדי לעקוב כיצד הוא מתקדם.

אשמח לשמוע את תשובותיכם לשאלותי, וגם מה עלה בשיחה.

טלי אמר/ה...

שלום רב
כיוון שבעלי נוחר אנחנו ישנים בחדרים ניפרדים, ולכן איפשרתי לבת שלי מגיל לידה ועד היום (שנתיים ו3 חודש) לישון איתי במיטתי : שותה סימילק תוך צפייה בתוכנית ילדים כ 20 דק באייפון ולישון. בזמן האחרון אנחנו ניכנסות למיטה היא רוצה להמשיך עוד ועוד לראות תוכניות ילדים באייפון ובוכה ללא הפסקה לבסוף מסכימה איכשהו לישון (לרוב קורה שניא בוכה לאבא שלה והוא נכנס ונותן לה עוד תוכנית אחת באייפון והיא נירדמת)
העניין הוא שברצוני לתקן את 2 הטעיות שעשיתי: הצפייה באייפון לפני השינה והשני לתת לה לישון עצמאית במיטה משלה .
בנוסף נולד לנו תינוק בן 3 חודשים כך שהקושי גדל.
אודה לעזרתך בנושא .

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"מתקנת"
(בת 2.3 שהתרגלה להרדם עם אמא ואייפון)
יופי שאת רוצה לבנות הרגלים נכונים לקטנה. המוח שלנו כל כך פלסטי ומושפע מסביבה. לכן קל כל כך לשבש את הקשב ואת הרגלי השינה. אבל גם קל, עדיין, לתקנם.
כל העצות בבלוג ובתגובות מתאימות גם לך.
הייתי מציאה להתחיל קודם עם דבר אחד, אולי שינה במיטה משלה. ורק אחר כך "לתקן" את הדבר השני - הרדמות עם אייפון.
כמו כן, בגילה, אפשר כבר להטרים מה הולך להשתנות על ידי סיפור או משחק בובה. אמרו לה כמה ימים קודם שעוד מעט היא תישן במיטה שלה. (אבא,אמא, סבא, סבתא, הכלב החתול... כל אחד ישן במיטה משלו. וגם היא . כל הכבוד!).
עדיף להכין אותה. ממש כמו שהכנת אותה ללידת אח. וממש כמו לידת אח, ההכנה עושה את זה קצת יותר קל. אבל רק קצת.
כשיהיה קצת קשה תזכירי לעצמך ששנתיים היה לך יותר קל. אם מקזזים את הקושי העכשווי עדיין אתם יוצאים ברווח.
שיהיה בהצלחה.

שירה אמר/ה...

שלום
יש לנו ילדה מתוקה וחכמה בת 2.4.
מאז ומעולם העדיפה לישון איתנו ואכן תקופות ארוכות איפשרנו לה בשל מגבלות טכניות בבית.
לפני 5 חודשים קנינו לה מיטת מעבר והעברנו אותה לישון שם. לא היה קל אבל הגענו למצב שיושבים לידה עד שנרדמת ולפנות בוקר (3-4)מגיעה למיטתנו.
בחודש האחרון היא מתקשה צאד להירדם במיטתה, מתחננת לישון איתנו במיטה וגרוע מכך, מתעוררת המון בלילה ומבקשת שאשב לידה (דווקא אני, אבא שלה אינו מקובל עליה בזה). הבעיה שזה יכול להימשך שעות. היא נרדמת לשינה קלה בלבד, אני קמה ולכל המאוחר 10 דק מאז היא בוכה שאחזור. אמא, בואי שבי לידי, אני רוצה לישון. ניסינו להסביר בטוב, ניסינו להתעלם וללא הצלחה.
השאלה מה נכון לעשות. האם להעבירה למיטתנו למרות אי הנוחות שלנו (פוגע לנו בשינה ובזוגיות)?
אני לא רוצה שתחווה נטישה, חוששת שאולי היא פוחדת להישאר לבד ולא יודעת לבטא את זה.
אובדת עצות. הדבר גורם גם לחיכוכים ביני לבין בעלי רק בגלל שאין דרך ברורה.
אשמח מאד לעזרה והכוונה

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"נטישה"
(בת 2.5 שלא מוכנה לישון לבד)
כל מה שכתבנו בפוסטים שלמעלה רלבנטי גם לבתך.
הססנות מביאה לחוסר עקביות, וזה מה שבתך חווה.
אם את תחשבי שלהשאיר אותה לישון במיטתה זו נטישה, היא תאמין למה שאת חושבת ולא למה שקורה באמת. איך היא יכולה להבין ששום דבר נורא לא קורה, שהכול בסדר, אם את כל כך חוששת מהבכי שלה כשהיא נשארת לבד בחדר? כרגע היא מגיבה להססנות שלכם. אם זה יימשך היא תתחיל להאמין לחששות שלכם. ילדים שואבים את הביטחון שלהם מהשפה הלא מילולית של הוריהם, ולכן כל כך חשוב שתהיי בטוחה במה שאת עושה.
בנוסף לכול הרשום בפוסט, את יכולה להעביר את ההשכבה לבעלך, שמשוכנע שזה לטובת הילדה לישון לבד. היא יודעת למה היא מעדיפה אותך על הבעל. כי את מוותרת והוא לא. אם הוא ישכיב אותה לישון המסר יהיה יותר ברור.
הכינו אותה שממחר אבא ישכיב אותה. הוא יספר סיפור, ישב לידה קצת ואז יצא מהחדר. צאי מהבית להליכה כדי שיהיה לך ולה יותר קל.
בנוסף אפשר כבר להגיד לה שאם היא תצליח לישון לילה שלם במיטה שלה היא תקבל בבוקר מדבקה על החולצה. ואם לא, אז מחר היא תצליח. הכול בסדר. בטוח שבסוף היא תצליח.

אל תוותרי. לא כל כך בקלות היא תתבלבל ותחשוב שאת נוטשת אותה. ואין דרך ללמוד לא לפחד להישאר לבד, אלא להתנסות בזה.

הוסף רשומת תגובה

אתם מוזמנים להגיב ולשאול שאלות