עברנו! לחצו כאן לאתר החדש

27.8.2014

הדפסלהדפסת הפוסט

חפץ מעבר- לחזור הביתה

לכל מקום שאנחנו הולכים הבן שלנו מתעקש לקחת איתו משהו מהבית: אוטו, גיבור על, דינוזאור... לפעמים הוא שקוע במשחק במקום להשתלב. לפעמים זה מקור למריבות. לא פעם קרה שהצעצוע נשכח, אבד, ומה שהתחיל ככוונה טובה הפך לתסכול ואכזבה. גם בגן הבעיה חוזרת. הגננת אוסרת לשחק בגן עם דברים מהבית אבל הבן שלנו נוהג כאילו הכלל לא חל עליו. אנחנו תוהים כמה לאפשר, להתערב, להגביל?
לילדים אין צורך להבין למה הם עושים את מה שהם עושים בשביל לעשות את זה. לנו דווקא יש! על איזה צורך עונה החפץ המוכר? מפני מה הוא מגן? וממה נובעת התנהגות זו?

בגיל הרך ילדים נצמדים לחפץ אהוב כדי להרגיש קרוב לבית. לפעמים צעצוע יקר עוזר להם למצוא עניין ולהסיח את דעתם מהגעגועים. לפחות כך הם מקווים. מאוחר יותר דמויות גיבורים מעניקות להם תחושת כוח מדומיינת והרגשת בטחון. במקרים אחרים משהו שהביאו מהבית יכול לשמש מוקד משיכה במשחק עם חברים.
כפי שתיארתם, מה שמתחיל טוב לא תמיד נגמר טוב. הינעלות על משחק מהבית עלולה להגביר געגועים. בהתחלה זה עוזר, ובהמשך זה סוגר, מפריע לילד להסיח דעתו מהגעגועים ולפתח חברויות וקשרים. הפתרון שהילד מוצא הוא לרב הפתרון הזמין עבורו ואיננו בהכרח הפתרון המסתגל והטוב ביותר.
בשיחה בבית עזרו לבנכם להבין מדוע הוא זקוק לצעצוע. כבדו את הצורך שלו אבל לא את הפתרון. ("זה רעיון טוב", "זה עוזר לך להרגיש שמח" "יש פתרונות טובים יותר"). הנחו אותו לקחת משהו קטן שישמר את תחושת הקרבה אבל לא משחק. חפץ קטן שאפשר לשמור בכיס, מחזיק מפתחות של אבא או משהו קטן ששייך לאמא. שתפו את הגננת בהחלטתכם ובקשו ממנה להתקרב לבנכם, לתמוך בו ולעודד אותו, ולהפנות אותו כל כמה זמן למשחק עם חברים או למשחקי יצירה. אין כמו קשר טוב עם גננת וחברים כדי להפיג דאגות ולטפח הנאה, בטחון וסקרנות.
אותה בעיה עלולה להתעורר כאשר מבקרים משפחה וחברים. אפשרו לילד לקחת צעצוע אהוב מהבית אבל אל תשכחו גם לעזור לו להשתלב וליצור קשרים. גשו אליו כל כמה זמן. תנו חיבוק- נישוק ועצה איך להתרועע ושחקו יחד איתו ועם ילדי המארחים. כשהוא שוקע במשחק אהוב ומתנתק מרוויחים "רגע שקט" – אבל זה כל מה שמרוויחים.
חלק מהתפקיד שלנו כהורים זה לחשוב קדימה ולהגן על הילדים ממצבים בהם- "בהתחלה נהנים- בסוף, על הפנים" (לפחות עד שהם יהיו הורים בעצמם).

להדפיס לחצו על שם הפוסט מצד ימין, ואחר כך על כפתור ההפסה מצד שמאל.

כל הדרכים לעזור לילד ללכת לגן בשמחה ולחזור עם חיוך – "אני חוזר הביתה", "אני בראש השנה"
על הקושי לחזור מהגן הביתה – "קשיי פרידה-פוסט המשך".
על קשיי פרידה בבוקר והדרך להתמודד איתם – "קשיי פרידה".
כיצד לעזור לילד להסתגל לגן חדש – "גן חדש – את מי אני אוהבת".
על כאב גופני כביטוי לכאב רגשי – "כשהגוף מדבר".
עוד על הקושי להתרחק מההורים – "שנויים ופרידות".
על ההסתגלות לגן כאשר זו לא הבחירה האידיאלית: "הסתגלות לגן - גננת טובה, גננת אווזה"
כשהילד אינו מספר מה היה בגן: "מה קרה בגן"

14.8.2014

הדפסלהדפסת הפוסט

פחד ממפלצות


אני אמא ל 3 ילדים כאשר הגדולה בת 5.5. לפעמים היא נתקפת בפחד ממפלצות שהופך במהרה להיסטריה, צרחות ובכי. עד עכשיו ניסינו להסביר לה שאין, לא היו ולא יהיו מפלצות בעולם ושבבית שלה היא מוגנת וחוץ מהמשפחה אף אחד לא יכול להיכנס, אך זה לא עוזר. אני מודה שלפעמים זה בא עם כעס ו״תפסיקי לבלבל בשכל״, כיוון שעם תינוק בבית הצעקות שלה לא תמיד מתאימות .
איך להתמודד עם הפחד הלא רציונלי הזה?
אשמח אם תעני לי, אני בטוחה שאנחנו לא היחידים עם הבעיה הזאת.
פחד ממפלצות הוא פחד אולטימטיבי. זהו תלכיד של פחד מהקמאי, המאגי, הלא מוכר והלא נודע. פחד מאלימות אסורה ודחפים לא מרוסנים. ממשהו שגדול מאתנו, בלתי ניתן לדיכוי, שמאיים על חיינו ושפיותנו. בקיצור:  מפלצת היא הייצוג המופנם של הפחד מפני הדמיון.

זהו פחד התפתחותי שמופיע בגילאי טרום בית ספר ועוזר לנו להבין שישנם איומים שמגיעים מהעולם החיצון וישנם אחרים שמקורם בתוכנו. בהתחלה ילדים משחקים במפלצות מתוך תחושה שזה סתם משחק, כחיקוי של מה שראו או שמעו. ואז, ברגע מסוים, ההרגשה מתהפכת. רועדים ומבוהלים הם משוכנעים שזו המציאות לאמיתה. יש מפלצת בסביבה. ו"כשהפחד מתעורר ההיגיון הולך לישון". כל צללית על הקיר מאיימת לבלוע או לקרוע לגזרים את השכל הבריא. פיק הברכיים והזעה הקרה הם הוכחה ניצחת לקיומה של המפלצת. מה הסיכוי שאין באמת מפלצת אם הוא כל כך פוחד?!

כדי להילחם בדמיון חשוב לזכור מה המקור שלו. מוצא המפלצת מיער הנוירונים שבמוחנו ולא מהיער שבחוץ. וודאו שאין בסביבה משהו שגורם לבתכם להתבלבל ולחשוב שמפלצות קימות במציאות: מישהו שמפחיד אותה, מתחזה למפלצת, מדבר ומספר בעודף על מפלצות. גם סידרת טלוויזיה מפחידה עלולה להשתחזר בסיוטי לילה ולהגביר את האיום. כמו שאמר לי ילד: "אני יודע שאין במציאות מפלצות. אבל הן יכולות לבוא מהטלוויזיה".

הדרך לנצח את הדמיון היא באמצעות הדמיון. לא די בהסבר הרציונלי שאין, לא היו ולא יהיו מפלצות בעולם. ההסבר מדבר אל השכל ולא אל הרגש, ובמלחמה בין רגש לשכל הרגש תמיד מנצח. שננו לבתכם ש"מפלצות יש רק בדמיון". אחר כך התחברו לדמיון שלה ויחד אתה חישבו על פתרונות (דמיוניים) למיגור המפלצת: בדקו ששום מפלצת לא מסתתרת מתחת למיטה. ערכו טקס לסילוק מפלצות. הכינו מלכודת, רעל או תרסיס נגד מפלצות. שימו לה במיטה משהו שיגן עליה. עשו זאת בחיוך אוהב ומשועשע תוך שאתם מרגיעים ( אותה ואותכם) שמיום ליום היא תבין ובסוף הפחד יחלוף.

ילד שאינו פוחד ממפלצות (ואחר כך ממכשפות, רוחות רפאים ועוד) הוא חסר דמיון. ילד שהצליח למגר את הפחד זכאי למדליה. כי למרות שאין, לא היו ולא יהיו מפלצות פחד ממפלצות תמיד יהיה.

על פחדים לא רציונליים וכיצד לדבר אל הרגש, השכל והדמיון –  "אש ותימרות עשן","ראיתי את פרעה", "עוברים דירה", "פחד בבית השימוש", הצילו זבוב", "תגובות ילדים למצב חירום"
על הדמיון ותעתועיו:  גנב טוב גנב רע".
על הפחד מתחפושות והחשש להתחפש קראו: חג פורים - נמר קטן נמר גדול
עוד על טמפרמנט זהיר ופחדים - "שבועות בלבן", ל'ג בעומר"
איך להתמודד עם המצב הביטחוני – קראו "צבע אדום"
כיצד להרגיע את פחד המוות שמופיע אצל ילדים קראו: "פחד מוות"
סימני פחד אצל ילדים ואיך להסביר ל על המלחמה – "מסבירים מלחמה"
על עיסוק של ילדים במוות קראו: "יום הזיכרון- יחס ילדים למוות"

5.8.2014

הדפסלהדפסת הפוסט

הצילו זבוב!!


מה קורה לבן שלנו? מאיפה הפחד הזה?
בשעות אחר הצהרים והערב, ובמיוחד לקראת השינה, נדמה לו שכל הגנבים בדרך אלינו. כל רעש וכל תזוזה מקפיצים אותו. הוא תובע שנהיה לידו ולא מוכן שנצא מהבית ונשאיר אותו עם אחותו הגדולה. בלילה הוא מגיע רועד כולו למיטה שלנו. הסברים לא עוזרים, רק מביאים אותו לידי כעס. הוא שואג עלינו שנסכים איתו ודוחק בנו להיענות לו.
איך אומרים לו שיפסיק לפחד מבלי לפגוע בו?
איך משכנעים אותו שהפחד והדרישות שלו לא הגיוניים?

 בשנים הראשונות של בית הספר ילדים נפתחים לעולם ולמציאות מסובכת ומאיימת. במחשב ובטלוויזיה הם נחשפים למידע שלילי רב לגבי טווח רחב של נושאים. הם קוראים על אסונות של אחרים לפני שפיתחו חשיבה הסתברותית (מה הסיכוי שחבורת שודדים מאילת תקפוץ לביקור בביתם? מה ההסתברות ששריפה ענקית שפרצה בכרמל תתפשט עד לירושלים?). במקביל, הסביבה מספקת פחות הגנה וביטחון. וביחס להורים, שנתפסו בעבר כמושיעים כל-יכולים, חלה התפקחות.
על רקע זה מתפתח פחד מגנבים ופורצים שהוא פחד התפתחותי. זו תופעה נורמאלית שלרוב חולפת אחרי זמן מה. הפחד צץ בתקופה של שינוי פנימי, מעברים או שינויים בסביבה, לפני שנעשה "עדכון נתונים מחדש". התוצאה: תקלה במערכת. במצב שכזה הלחץ עולה, תחושת השליטה וההערכה העצמית יורדות בטרם נבנו אסטרטגיות התמודדות חדשות.

כשהפחד מתעורר ההיגיון הולך לישון (ראה פוסט על פורים / ראיתי את פרעה). לנוכח גירוי מאיים, אמיתי או מדומיין, הילד אינו מסוגל לשמוע שום הסבר. אם הוא נאלם דום למראה זבוב, הזבוב חייב להיות פיל ולא זבוב. מבחינתו, לא ייתכן שהאיום הוא לא אמיתי אם הוא כל כך פוחד. ורק מה שהוא מרגיש תקף. שירותי הביטחון ומערכות ההתראה במוח מנצחים את האנליסטים והרגולטורים. אלו אזורים קדמוניים, הישרדותיים, ספונטניים, שפועלים בסגנון "הכל או כלום". קולות השאגה נועדו להעביר את התחושה הבלתי נסבלת שלו. הוא ממהר להימנע ולהתנתק ממקור הפחד, ולקבל הגנה כדי להגיע להקלה.

מה עוזר? לברוח? לצרוח? לשכוח? מה פתאום!
מה עוזר? לדבר! הזמינו אותו לפנות אליכם כאשר החששות מתעוררים. התמידו בשיחות לאחר כל פעם שהפחד משתק את בנכם ותראו שהתופעה תחלוף. עזרו לו להבין שפחדיו הם הוכחה לכך שהוא גדל ונעשה ערני לסביבה. ילד נבון פוחד. ילד עוד יותר נבון לומד לזהות מתי הסכנה אמיתית ומתי איננה סבירה.
סכמו איתו שבכל פעם שהוא פוחד תשקפו את הפחד בהתאמה ("שמעת קולות ואתה חושב שזה גנבים", "נזכרת במשהו ששמעת בחדשות ואתה לא מצליח להירגע"). אחר כך תנסו להרגיע את תחושת האיום על ידי חיבוק ומתן אינפורמציה ("הבית שלנו נעול והחלונות מסורגים", "אנחנו לא פוחדים וחושבים שאין סיבה לדאגה"). לבסוף תכוונו אותו, באמירה קצרה ושקטה, לחזור לשגרה ולעשות את מה שנדרש. ולא תתמכו בהתנהגות נמנעת שתורמת להתבססות הפחד לאורך זמן.
בשורה התחתונה: גנב יכול לבוא ואולי לא לבוא. אבל שיחה על משמעות הפחדים (בלי הטפות ואיומים) תמיד תבוא. לרעוד, לצרוח, לברוח - לזה יש לו כוח. אבל לדבר עם אבא ואמא - עד כאן!! 



המצב הביטחוני העלה את המודעות והרגישות שלנו לפחדים אצל ילדינו. 
הנה הפוסטים שעסקו בנושא בעבר:
על פחדים לא רציונליים וכיצד לדבר אל הרגש, השכל והדמיון –  "אש ותימרות עשן","ראיתי את פרעה", "עוברים דירה", "פחד בבית השימוש"
על הדמיון ותעתועיו:   "פחד ממפלצות",גנב טוב גנב רע".
על הפחד מתחפושות והחשש להתחפש קראו: חג פורים - נמר קטן נמר גדול
עוד על טמפרמנט זהיר ופחדים - "שבועות בלבן", ל'ג בעומר"
איך להתמודד עם המצב הביטחוני – קראו "צבע אדום"
כיצד להרגיע את פחד המוות שמופיע אצל ילדים קראו: "פחד מוות"
סימני פחד אצל ילדים ואיך להסביר ל על המלחמה – "מסבירים מלחמה"
על עיסוק של ילדים במוות קראו: "יום הזיכרון- יחס ילדים למוות"
איך מסבירים לילדים על המצב הביטחוני קראו: ״מצב בטחוני״