עברנו! לחצו כאן לאתר החדש

24.11.2013

הדפסלהדפסת הפוסט

פחד מוות

הבן שלנו (5.5) החלים משפעת אך לא מהפחד שמא הוא הולך למות שהתעורר בו. מאז המחלה הוא מוצף מחשבות מטרידות שעולות לפני השינה, חושש לבקר בבית בו יש חולים ומשתיק אותנו כל פעם שמדברים על מחלות.
האם זה לא מוקדם מידי? האם זה יכול להיות קשור במחלת נשימה שהייתה לו בעבר?
אנחנו מנסים לשדר אופטימיות ולהרגיע ומדברים על זה רק כשהוא שואל שאלות. מה עוד ניתן לעשות כדי להקל עליו?

 כנראה שיש משהו בסתיו, בעלים שנושרים, במחלות החורף, בסופיות של הקיץ, בתחושה של אי הוודאות וחוסר השליטה במזג האוויר ששולף את פחד המוות ממחבואו. שלוש פניות בשבוע באותו עניין מזכות את הנושא בפוסט (ואותנו בגלידה).
כבר כתבנו בעבר שהעיסוק במוות הוא אוניברסלי והפחד ממנו נורמטיבי. לא פגשתי מישהו שמבטל את הנושא ב"הכל שטויות! אין דבר כזה! אף אחד לא מת! ולי זה לא יקרה!". אי אפשר לפסוח על התובנה הכואבת שאנו בני חלוף. במיוחד כשמדי פעם יש לנו תזכורות בצורה של הרגשה לא טובה, איום על שלמות הגוף, תחושת סכנה, חשיפה לאלימות בסרטים, מוות של בעל חי או אזכרה/ פטירה של אנשים קרובים. 
אחת השאלות שמעסיקה ילדים (לא תמיד הם שואלים) היא ממה מתים. בשנה החמישית לחיים, כשמתפתחות החשיבה המופשטת והיכולת לחשוב קדימה ולתכנן, הם סבורים שאם ידעו את הסיבה למוות יוכלו להימנע ממנו (אם כשגדלים מתים - אז אני אפסיק לגדול!) או לפחות להתגונן.

בהתחלה הם נעשים מודעים לציר הזמן: ככל שמתקדמים בגיל הסיכון יותר גדול. אלא שהם אינם מבינים מה זה זקן. מי שגבוה יותר זקן יותר? כתה א' זה כבר זקן? סבא יהיה בן 80. זה כבר ממש זקן. אולי לא כדאי לחגוג לו יום הולדת?!
אחר כך הם מגלים את ציר הבריאות: השכן נפטר מ"מחלה קשה". אם אני חולה ונשאר בבית – אולי גם לי יש מחלה קשה? מחלות מדבקות, עוברות מפה לפה. אולי צריך לשתות רק מכוסות חד פעמיות! סבתא הייתה חולה לפני חודש – אולי כדאי להימנע מנשיקות?!
אל כל אלו מצטרף ציר האסונות והתאונות שמוסיף אף הוא לבלבול. באמבטיה אפשר להחליק/ לטבוע. הנה סיבה טובה למה לא להתקלח!

ההבנה הנוקשה והחלקית מזמנת הטיות חשיבה ומסקנות שגויות. מחלות (אפילו מחלות נשימה) ואשפוזים בעבר מגבירים את החרדה. כמה שאומרים להם יותר "תזהר, תזהר!" – הפחד גובר. בתורת הסטטיסטיקה הילדית, ככל שיש יותר סיבות ההסתברות לאסון יותר גדולה.
האמת, זקנה אינה סיבה למות. אבא שלי נפטר בגיל 100, לא מזקנה אלא מדום לב. גם ממחלה לא מתים. רוב המחלות מסתיימות בהחלמה. בשביל זה יש רפואה ורופאים. כך גם לגבי תאונות.
האמת היא שמתים משלוש סיבות בלבד: כאשר המוח/ הלב/ או הריאות מפסיקים לעבוד. זו קביעה פשטנית, אבל זה מה שילדים מבינים. דברים פשוטים. וזה מה שמסבירים.


הבהירו לבנכם שהדאגות שלו הן סימן לכך שהוא גדול וחכם ולא סימן שהוא פחדן או שנשקפת לו סכנה. תנו לו מידע פשוט וענייני. הזמינו אותו לשאול כמה שיותר שאלות בנושא, עד שהוא יהיה עוד יותר חכם ויבין מתי ראוי לפחד ומתי לא. שתפו אותו בדוגמאות מילדים אחרים שהתבלבלו ודאגו יותר מדי. הכינו אתו תרשים ובו הגילאים של בני משפחה שחיים ואלו שנפטרו כדי שיראה שרובם הגיעו לגיל רחוק, רחוק מגילו. השתעשעו והכינו יחד ספריי נגד מוות... הדיבור על הנושא בפתיחות, קצת בהומור ויצירתיות, מחזק את הביטחון ומאפשר את ההשלמה עם אי הוודאות.

הרגיעו כדי שתירגעו: "לא כל כך בקלות מתים!"


על הסיבות והגילאים בהם ילדים מגלים את נושא המוות – "יום הזיכרון – יחס ילדים למוות"
על פחדים התפתחותיים, כיצד לשוחח עליהם ולהרגיע אותם – "הצילו, זבוב!"
על פחדים לא רציונליים וכיצד לדבר אל הרגש, השכל והדמיון – "פחד ממפלצות" וגם: "תגובות ילדים למצבי חירום", "אש ותימרות עשן", "ל'ג בעומר", "ראיתי את פרעה", "עוברים דירה", "פחד בבית השימוש".
עוד על פחדים של ילדים קראו: " הצילו זבוב" "אש ותמרות עשן"
סימני פחד אצל ילדים ואיך להסביר ל על המלחמה – "מסבירים מלחמה"
איך מסבירים לילדים על המצב הביטחוני קראו: ״מצב בטחוני״
איך להתמודד עם המצב הביטחוני – קראו "צבע אדום"

12.11.2013

הדפסלהדפסת הפוסט

אתה לא מקשיב לי


באספת הורים בבית הספר דווח לנו שלבננו יש בעיות בקשב ובריכוז. אנחנו מתקשים להבין: הוא ילד מלא מרץ, קופצני וחסר מנוחה ולפעמים לא כל כך זהיר. אבל כשהוא עושה משהו שהוא אוהב הוא מתרכז מצוין. מאז שהכנסנו מחשב הביתה הוא מסוגל להעסיק את עצמו לאורך זמן. כשהוא רואה סרט הוא שקוע כל כך שגם אם הספה תעלה באש הוא לא ישים לב.
מדוע בבית הוא מסתדר ובבית הספר לא? איך זה שבגן לא היו בעיות ובבית ספר יש
     
הפניית קשב פירושה מתן תשומת לב לגירויים מסוימים על ידי הגברת הפעילות העצבית באזורים רלבנטיים במוח. בשנה הראשונה לחיים מופיעה היכולת לשמור על ערנות, לשים לב לגירויים בולטים (חזקים, מהירים, משתנים, פתאומיים) ולהתביית עליהם. יכולות קשביות אלה הן בלתי רצוניות, לא מודעות וראשוניות.


מהשנה השנייה לחיים והלאה מתפתחות צורות מגוונות ומשוכללות יותר של קשב. זה קורה כאשר מישהו אחר מתייחס לקשב של הילד ברצינות, מכוון אותו להתרכז בגירויים פחות בולטים ויותר חשובים ולהתעלם מאחרים ("תקשיב לאמא...” "אל תשים לב לאבא, הוא עושה קונצים.."), מלמד לחלוק קשב משותף עם מישהו אחר ("תקשיבי לי.. תעני לי... אל תעני לי!"), לשים לב לסדרת פעולות ("קודם גרביים ואחר כך נעליים, ולא ההיפך!") וכמובן להירגע כשצריך ("גע,גע, גע - להירגע!"). לאט לאט הקשב נעשה מודע ונשלט ומתפתחת תובנה לפעולות הנדרשות על מנת לשמור עליו לאורך זמן.
קשב לקוי נגרם מסיבות שונות. ישנן ראיות המצביעות על התגברות התופעה כתוצאה מגורמי תרבות כגון: חוסר פעילות, שינויים בתזונה וחשיפה עודפת למשחקי מחשב וטלוויזיה, בנוסף על נטייה גנטית.

העובדה שבנכם מתרכז מול צגים ומסכים משמעותה שהוא קיבל תרגול אינטנסיבי של קשב ראשוני, קופצני, למשימות פשוטות וחזרתיות (זיהוי, לחיצה, הזזה), לתכנים קלים להבנה וגירויים מרגשים ומושכים.
הקשבה אמיתית משתדרגת בקשר עם מישהו אחר, משמעותי. ושום מחשב או תוכנית טלוויזיה לא יכולים להוות תחליף מוצלח. אלו האחרונים מחזקים קשב פרימיטיבי לגירויים חזקים ומתחלפים. זהו קשב כוזב וכפוי המושך ילדים (והורים..) להתביית על הצג ללא כוונה, אפילו אם אינם מעוניינים בכך.
אולי הסיבה שהמורה מדווחת על בעיות בכיתה נובעת מכך שהיא איננה מסוגלת להתחרות עם חלליות ששולחות קרני לייזר, רובוטים שיורים לכל עבר, או חייזרים ענקיים שמאיימים להשמיד את כדור הארץ. בשביל להאזין למורה ולקרוא אותיות שכתובות על הלוח (שמשום מה אינן זוהרות וצבעוניות..) יש צורך בקשב ובמוטיבציה מסוג אחר.

עם השנים, ככל שרבות המשימות והאתגרים הדורשים ריכוז וקשב מאומץ, עולה האבחנה של הפרעת קשב. מה שנראה בגן כסטייה קלה מהתפתחות נורמטיבית עלול להוות בעיה מאוחר יותר. כדי שהבעיה לא תחריף עודדו את בנכם לפנות ולעסוק בעיסוקים שדורשים קשב והתמדה מרמה גבוהה יותר: פעילות גופנית, משחקי לוח והרכבה, סודוקו, תשבצים, קריאה, שיחות - כל מה שמפעיל את התאים האפורים ולא רק את המקלדת.
אם הוא יצבור הרבה שעות מחשב הוא אולי יזכה להציל את העולם מכליה. אם הוא יצמצם צפייה במסכים וירבה במשימות שמחייבות מאמץ שכלי הוא יזכה להציל את יכולות הקשב, הלמידה והחשיבה שלו.
מה עדיף ?

השלבים בהם מתפתח הקשב ובאיזה גיל צריך להתחיל לדאוג - "קשב וריכוז - ילד שלי מוצלח"
מה קורה לקשב שלנו בזמן מנוחה ולמה חשוב לאמץ את התאים האפורים - "חלומות בהקיץ/ מחשבות נודדות"
מה בין דמיון מפותח להפרעת קשב וריכוז מסוג חולמנות - "מחשבות נודדות, חלומות בהקיץ (המשך)"

איך נעבור את הבקרים בשלום ונעזור להם לפתח עצמאות - "הורים כמו GPS", וגם "הורים כמו GPS - ההמשך"

מה הקשר בין אכילה לקשב וריכוז - "אוכל זה לא משחק"

מה כדאי לעשות עם הילדים בשעות הפנאי -"משעמם לי", "מי ישחק איתי"