עברנו! לחצו כאן לאתר החדש

13.2.2011

הדפסלהדפסת הפוסט

משפחה שכזאת


ליום המשפחה צייר בני את משפחתו. הוא צייר את עצמו לצידי, אני אוחזת את היד של בעלי ובעלי נותן יד לבתנו. הציור צבעוני ושמח. בציור כולם מחייכים ורק על הפנים שלי הוא קשקש. אני לא יודעת איך להתייחס לזה. מצד אחד זהו רק ציור. מצד שני למה בעלי מחייך ובעל נוכחות והפנים שלי מחוקות? האם זו סיבה לדאגה?
דרך הציור של בנך את מנסה להציץ אל ליבו. כיום, יותר ויותר הורים מודעים לערך הסמלי של ציורים ומנסים להבין מה הם אומרים. התבוננות בציור יכולה להעיד כיצד הילד תופס את העולם סביבו ואת עצמו, מהם הצרכים הרגשיים שלו, מה יחסו לדמויות החשובות בחייו. ציורים חושפים את המשאלות והכמיהות של הילד לצד נושאים לא פתורים, כעסים, כאבים וחרדות. אבל במלאכת הפירוש צריך להיזהר. הציור אינו צילום רנטגן של נפש הילד. הוא מושפע מהיכולות הגרפיות של הילד, מהניסיון שלו בציור, מהריכוז והמוטיבציה. יש ילדים שנמנעים מלצייר ציורי משפחה. הנושא מורכב ומסובך מדי עבורם, טכנית ורגשית. אחרים לא גילו את כוחו של הציור ככלי לתקשורת והבעה.

ציורי משפחה נותנים ביטוי לרגשות משותפים ומעשירים את היחסים. דרך הציור ילדים מביעים רגשות שבמציאות לא היו יודעים או מעיזים להביע, או שהיו חשים אשמה בגללם. הם מציירים את עצמם קרובים יותר לאחד ההורים, משמיטים מהציור אחים מיותרים, שמים את עצמם במרכז המשפחה ועוד. מציור לציור הדמויות הופכות מפורטות ומובחנות זו מזו וההסתכלות על המשפחה פחות אגוצנטרית ויותר רב גונית. כשם שרגשות משתנים לאורך זמן, גם ציורים אינם מציגים מציאות סטאטית וקבועה אלא הרגשה מסוימת ברגע נתון.

העובדה שבנך צייר את משפחתו, יד ביד – ראויה שתחמם את ליבך יותר משתטריד את מנוחתך. ילד יכול לצייר את אמא ולקשקש על פניה כי לא היה שבע רצון ממה שיצא. ואולי, דווקא בגלל הקשר החם לאמא הוא אינו יכול לשאת את הפער בין המשאלה לתוצאה (ראה גם "אני לא יודע"). ייתכן שהציור של אמא עורר בו כעס, דאגה או געגועים – רגשות שהוא היה חייב לטשטש ולמחוק. יכול להיות שזו קונספירציה של הגננת להוציא הורים מדעתם, אולי מזימה של הילד ואולי זו דרכו לומר בציור שאמא מקשקשת יותר מדי. ולפעמים, צבע שחור הוא רק צבע שחור, וקשקוש הוא רק קשקוש. כמו בסיפור על הבן שצייר את משפחתו וצבע את הכל בשחור "אולי הוא במצוקה", "אולי הוא בדיכאון", "אולי הוא מסתיר סוד אפל" הפליגה האם בדאגותיה.
-"למה ציירת את המשפחה בשחור?" לא התאפק האב, ושאל.
- "כי זה הצבע היחידי שמצאתי" היתה התשובה...

בכל "יום המשפחה" אני מקבלת טלפונים מהורים מודאגים – כי הילד לא צייר את המשפחה/ כן צייר אבל למה ככה/ צייר משפחה אחרת... על מנת שציור יעיד על בעיה התופעה צריכה לחזור על עצמה הרבה פעמים. אם פעם בשנה בנך קשקש על פנייך - זו לא הוכחה לכלום. מצד שני, אם שנה שלמה הוא לא צייר משפחה - כדאי לעשות משהו בנידון. במקום לדאוג הזמינו את ילדכם לציור משותף. ציירו יחד כל מיני משפחות, בכל מיני צבעים, על כל מיני דפים, והעיקר – תיהנו מהמשפחה שלכם כל השנה!





1.2.2011

הדפסלהדפסת הפוסט

יש לי יומולדת



לפני כשנה, סמוך ליום המשפחה, נולד הבלוג שלנו. בנקישת עכבר העלינו את הפוסט הראשון לרשת. בדאבל קליק אפשרנו לעתיד וירטואלי חדש להיכנס לחיינו. יצרנו לנו מציאות חדשה, נוספת, און ליין.כמו שהורים מדרגים את רגע הלידה של ילדם כרגע המאושר בחייהם ואת גידול הילד כמקור ללחץ וקושי בחייהם, גם בשבילנו יום הולדת לבלוג הוא מעין אקט פומבי שבו אנו חוגגות את החיבור המשונה הזה שבין הנאה ועינוי - בין לחץ לבחור נושא ולעמוד בתאריך יעד לבין סיפוק מצי-פור משובב עין ותגובות של קוראים שגילו עניין והפיקו תועלת מהכתוב. 

 אחרי שנה אנחנו מוצאות את עצמנו מרעננות הבטחות והתחייבויות ישנות: הבטחנו לעצמנו לכתוב בבהירות, בגובה העיניים, מבלי לוותר על עומק. לא לכתוב מה שכל אחד יודע ולא להתיימר לומר משהו שאף אחד אינו יודע. לשוב ולשאול על עולמם הפנימי של הורים וילדים מבלי להניח שניתן לדעת הכל על עולם מופלא זה. לתת ביטוי למה שכל ילד היה רוצה להסביר להוריו ולא יודע איך. לתת להורה כלים להעניק לילד מה שהיה רוצה ולא יודע איך. להוריד הורים וילדים מכס הנאשמים. ובעיקר, להישאר אופטימיים ולחייך. 

לחתום שנה פירושו שזו איננה סתם אפיזודה חולפת - אם ובת שרצו לכתוב ולצייר יחד. במהלך השנה הבלוג לבש צורה ומבנה, רקם אופי וסגנון. ומה שלא עשה הזמן, עשה השכל. מבלי שציפינו לכך הוא הפך ל"בייבי" שלנו, מקום לצמיחה ולמידה אין סופית, מקור לגאווה ושמחה אמיתית (ועכשיו, בדרך, בייבי חדש - חנות און-ליין ברוח הבלוג). 

בעת הזו אנחנו רוצות להודות לקוראים ולכותבים, לדיירי הקבע ולאורחים, לשואלים ולמתכתבים. אמר מי שאמר ש"בשביל לגדל ילד צריך כפר שלם". לגבינו, כדי לגדל בייבי וירטואלי אנו  זקוקות לקהילה וירטואלית-"משתמשים" שישתמשו בהבנה שקיבלו באופן לגמרי לא וירטואלי. הורים אוהבים לילדים אהובים, סקרניים ואכפתיים. המשיכו לכתוב אלינו, לשאול, להגיב, ולשלוח צי-פורים, כדי להזכיר לכולנו שבכל רגע אלפי הורים מתלבטים בבעיה דומה, ולכל בעיה שכזו אין תשובה אחת אלא תשובה אחת שהיא הכי נכונה להם. 

ולעניין איחולים. לכבוד יום הולדתו פנה חתן טרי לאימו וביקש: "ברכי אותי בשלוות נפש". "אינני יכולה" ענתה האם. "כבר ברכתי אותך בהרבה ילדים".
מאחלות לכם ולנו גם שלוות נפש וגם הנאה וסיפוק מהילדים.

רב תודות, 
גוני ושרי.