עברנו! לחצו כאן לאתר החדש

30.10.2012

הדפסלהדפסת הפוסט

מחשבות נודדות וחלומות בהקיץ- המשך





אנונימי אמר/ה:
קצת מפחיד. חשבתי שהוא מפתח את הדמיון ואנחנו עושים לו טוב כשנותנים לו לשחק ולשקוע בדמיון. לנו זה נותן קצת שקט ופחות טלוויזיה ומחשב. איך יודעים מתי זה יותר מדי? האם המוח , או הילד בעצמו לא יודע מה טוב לו והוא יפסיק כשזה יהיה מוגזם?

"ילדים זה לא צחוק" אמר/ה:
ל"קצת מפחיד"
היינו רוצים להאמין שאנחנו יודעים מה טוב לנו. אבל, מה אם לא?? מה אם אנחנו יודעים מה טוב לנו אבל לא תמיד יודעים מה מזיק לנו? מה אם אנחנו,לפעמים, נמנעים דווקא ממה שטוב לנו?

אנחנו חושבים כמו שאנחנו אוכלים.
בן אדם מסוגל לאמץ דיאטה שתגרום לחסר תזונתי. כך גם המוח. הוא יכול ליצר לעצמו חסך על ידי משיכה לגריה לא מאוזנת.
משחק דמיוני ששוזר לתוכו אירועי יום יום ולא רק תכנים בדיוניים ומלחמות אפוקליפטיות; משחק גמיש שמתפתח ומשתנה מפעם לפעם; שהילד מסוגל לצאת ולחזור אליו לסירוגין ולא לשקוע בו עד אובדן חושים; משחק בו לילד יש שליטה מודעת על מחשבותיו והוא יכול לתקשר ולספר עליהן לזולת - משחק דמיוני שכזה הוא ברכה. אז אתם יכולים לנוח קצת בשקט בלי לשקוע בזה עד אבדן חושים; לעסוק במשהו מרגיע תוך כדי תשומת לב למה שקורה מסביב ומאוד מומלץ להצטרף מדי פעם לילד ,לשחק איתו ולתקשר איתו על עולמו הפנימי. משחק שכזה הוא ברכה כפולה.


אנונימי אמר/ה:
המידע על "מערכת ברירת המחדל" חדש ומרתק עבורי. כאם לילד בן 9 בעל עולם פנימי עשיר ויצירתי זה גרם לי לבדוק שוב דברים שתמיד חשבתי שהם חיוביים. הוא אמנם מסוגל לשתף במשחקים שלו אח או חברים ולהיות איתם באינטראקציה מתמדת, אבל אין ספק שכשהוא "בפנים" זה עד הסוף. בעקבות הפוסט התחלתי לקשר בין היכולת שלו לשקוע במשחק לבין היותו קצת "מרחף" בתחומים מעשיים- מתמרח כשצריך למהר, דפים נאבדים לו, הודעות מבית הספר לא תמיד נמסרות בזמן...
האם לדעתך כדאי להגביל את הזמן שמוקדש למשחקי דמיון, אם רואים שהם סוחפים מדי?


"ילדים זה לא צחוק" אמר/ה:
ל"בודקת"
(ילד בן 9 שנוטה "לרחף")
השבוע התפרסם בעיתון מאמר שטען כי מטלות קלות (לאחר חשיבה מאומצת) המאפשרות למחשבה לשוטט עשויות להגביר יצירתיות. כאיור למאמר ניראה איינשטיין רוכב על אופניו. איינשטיין חקר הרבה ורכב קצת. שיוט באופניים ובמחשבות עזר לו להגיע להארה ותובנות. ארמסטרונג, זוכה הטור דה פראנס שבע פעמים ברציפות, לעומת איינשטיין רכב הרבה וחשב פחות. הוא מצא דרך להפוך מדמות שכדאי לזכור לספורטאי שחפר לעצמו בור (עיסקאות סמים). מסקנה: איינשטיין צדק. היחס שבין חשיבה מעמיקה ושיטוט במחשבות הוא שקובע.
רשת המחשבות הנודדות, כמו הדמיון, חיונית לאינטגרציה של הרבה פרטים, להבשלה תפיסתית וחשיבה יצירתית. היא כוללת הרבה אזורים במוח שבזמן מנוחה מסתנכרנים ומתקשרים ביניהם בגלים איטיים. המינוס שלה שלא תמיד ניתן לשחזר את הפעילות שלה באופן רצוני. כמו חלום שפרח לו. כשהיא אקטיבית מדי היא מפריעה לחלק את הקשב בצורה יעילה.

האם בנך מתאים לתיאור הזה? האם מצד אחד עולמו הפנימי עשיר ויצירתי, אך השליטה המודעת שלו על הקשב והמחשבות לא מספיק טובה?
בגיל 9 כדאי לדבר עם הילד ולגייס את המוטיבציה שלו, כפי שכתבנו בפוסט "חלומות בהקיץ". אפשר וכדאי להגביל את הזמן למשחקים ולהקדישו לפעילויות פשוטות (כמו תחביב, יצירה, הליכה, רכיבה, גינון..)שמאפשרות למחשבה לטייל, לא רחוק מדי ובלי ללכת לאיבוד.

עוד על מחשבות נודדות ראה פוסט: חלומות בהקיץ 

על חשיבות הדמיון ותעתועיו ראה פוסטים: גנב טוב גנב רע, נמר גדול נמר קטן, פורים שלא נדע, ראיתי את פרעה,

על ציור ודמיון ראה פוסט: משפחה שכזאת

2 comments:

אביטל אמר/ה...

שלום גוני!
בני כמעט בן שלוש בזמן האחרון מדבר לעצמו הרבה,שר שירים ומשחק עם עצמו. זה אומנם מאוד חמוד ונותן שקט והוא גם במצב רוח טוב אבל אותי זה מדאיג לאחרונה. יוצא כמה פעמים שאני רוצה שהוא יעשה משהו כמו ללכת להתקלח.לאכול ארוחת ערב והוא ממש מתעלם ממני. לפעמים אני קוראת לו וזה נראה שאינו שומע. שקוע בעולמו שלו. האם זה תקין?
אציין שהוא ילד מאוד מאוד חכם. הוא זוכר בע"פ ספרים ומלא שירים וכל דבר נכנס ולא יוצא.יש לו עולם מאוד עשיר. ועוד דבר נולד לנו בן שני. והוא כמובן הבכור.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"לא מתעלמת"
(ילד בן 3 שמגיב ללידת אח בשקיעה לעולם פנימי)

איזה ילד מתחשב ואיזה אמא רגישה וחושבת.
בנך, כתגובה ללידה, גילה דרך שמקלה עליו את המצב. הוא מבין שאת לא פנויה. הוא לא רוצה להכביד ולא להתאכזב ומפנה את תשומת ליבו לעולמו הפנימי המלא כל טוב במקום לעולם החיצוני שכרגע טוב פחות. אולי הוא עושה זאת גם בפעוטון.
היכולת הזו לשקוע לעולם הדמיון חשובה וחשוב שהיא מתפתחת. אבל איננו רוצים שתתפתח יתר על המידה. וגם "ילדים טובים מידי" זה לא הכי רצוי.
קראי את הפוסטים שעוסקים בלידת אח. הקפידי להעסיק אותו ולשחק איתו ביחד ולא לתת לו לשקוע במשחק יותר מידי. כשאת עסוקה והוא משחק לבדו, בקשי ממנו לספר לך מה קורה במשחק או המלילי מה שאת רואה והחמיאי לו על משחקו.. אין מקום לדאגה, אבל חשוב לשמור על איזון נכון.
כשהוא מתעלם מהנחיותיך, התקרבי אליו, הפסיקי את המשחק שלו ואמרי לו: "אני צריכה שתגיד לי: אמא שמעתי. אני אלך למקלחת".
יופי! כל הכבוד!
והרבה הנאה מהזאטוט המקסים שלך.

הוסף רשומת תגובה

אתם מוזמנים להגיב ולשאול שאלות