עברנו! לחצו כאן לאתר החדש

1.8.2012

הדפסלהדפסת הפוסט

קנאה - למה לו ולא לי?


 

יש לי ילדה חכמה ומקסימה. משהו בה לא מרוצה ולא רגוע. לעיתים קרובות מדי היא מקנאה באחיה, בחברות או בשכנות. היא כל הזמן משווה מה יש לאחר ושואלת "למה רק לו?", "אני רוצה כמו שלו". כשנותנים לה לבחור ראשונה (סנדוויץ' זהה לשניהם), לאחר הבחירה היא מתחרטת ומבקשת להחליף. ממה נובעת הקנאה? כיצד אפשר לעזור לה להרגיש מסופקת במה שיש לה

הקנאה היא דחף חברתי, הישרדותי שקבלנו בירושה מאבותינו הקדמונים. כל מי שקנה בסופר ונלחץ שלקחו לו את העגבנייה היותר טובה מתחת לאף או תפסו לו את התור הקצר יותר לקופה - מכיר את מקורותיה של הקנאה. היא התפתחה בלהקה שבה בעל חלקת הדשא הירוקה היה שבע ; מי שהיה מהיר כמו הרוח לא נטרף ; והיפה והחזק זכה לריבוי בני זוג ולמסלול אבולוציוני מועדף. הקנאה היא מנגנון פסיכולוגי מובנה שתפקידו לצמצם שונות ולהגביר אחידות בקרב חברי הלהקה.זו הסיבה שאנחנו מקנאים בעיקר במי שדומה וקרוב לנו ולא בזרים.

הקנאה מתאפשרת כשילדים נעשים מודעים לרגשות שלהם, כשהם זוכרים שראו בעבר מישהו אחר חולק או משחק עם מישהו/משהו שלישי והם חוו קנאה. זה מתחיל בגיל 3-4. בהתחלה קשה להם לבחור בין שני דברים כי תמיד מפסידים דבר אחד. אחר כך קשה לבחור כי הם לא בטוחים בבחירה. בהמשך נשבר להם הלב כשלשני יש משהו שאין להם. הם מקנאים בדברים שיש לילדים אחרים (צעצוע, בגד, אוכל, מחשב..) או בילדים שיש להם דברים אחרים (תשומת לב, חברים, ידע, כשרון, מזל, זכויות..). המודעות לרצון שלשני יהיה פחות כדי שלי יהיה יותר היא שמגדירה קנאה. "למה לו קראתם חמודי ולי רק חמוד?", "למה הוא זורק וקולע למטרה ואני רק זורק?" . כשהם משווים מתוך קנאה הסנדוויץ'' של השכן תמיד יותר ירוק. לא פייר.

הדרך הטובה להלחם בקנאה היא להכיר בה ולקבל אותה. כשבתך מקנאה אמרי לה בטון אוהב: "את מקנאה/ קשה לך לבחור/ את חוששת שלשני יהיה יותר טוב". הסבירי לה "שלפעמים לו יש יותר ולפעמים לך. ככה זה. העיקר שגם שלך טוב וזה לא כל כך משנה". הרגיעי אותה שזה טבעי לקנא, שאת אוהבת אותה ובטוחה שמיום ליום היא תצליח להירגע. ובינתיים אולי חיבוק יעזור.

כדי לגשר על הפער בין זיהוי הרגש ("אני מקנאה") להבנה השכלית ("מה הפתרון?") שאלי אותה מה לדעתה יכול לעזור לה להתגבר על הקנאה. שימי גבול להשוואות ולהחלפות ואל תנסי ליצור כל הזמן איזון או לפצות.
זמן ייחודי שבו את עושה יחד איתה דברים שהיא ואהבת יכול להועיל. ככה היא תבין שלפעמים היא ואמא ביחד והאח בצד, ולפעמים אמא והאח ביחד והיא בצד וזה לא סימן שלא אוהבים אותה. היום היא מרגישה "משלוש יוצא אחד". יבוא הזמן והיא תדע ששלוש זה הרבה יותר טוב משניים. וגם אם הסנדוויץ'' של האח יותר טעים, זה שלה טעים דיו.
  
על תחרותיות בין אחים קראו - "לקפל נייר ולהרגיש מיוחד"
על מריבות בין אחים קראו - "מריבות אחים", "רשיון לריב"
על תוקפנות וזעם כשלא מקבלים מה שרוצים - "תוקפנות לייק", "תוקפנות לייט".
על תגובה ללידת אח קטן - "שלא יתפסו לי את המקום"
על קנאה מגדרית - "מה זה בן מה זה בת"




6 תגובות:

Unknown אמר/ה...

לגוני שלום
נושא כל כך חשוב, גם אנו המבוגרים לא כל כך יודעים להתמודד עם הרגש הזה. כשאנו מקנאים אנחנו מרגישים שזה משהו לא טוב. הבנה שזהו רגש כמו כל רגש,יכולה פחות ל"הבהיל" מתמודדים ומתגברים.לפעמים קנאה יכולה לדחוף לעשיה חיובית ולהשגים. הבעיה היא כשהקנאה מעוררת תוקפנות, דבר שאני רואה בסביבת בני בן ה 9. פעמים מספר הוא בא עם תלונה על חבר שמקנא בו ולכן הציק לו, או במקרה אחר לא שתף אותו בכדורגל בהפסקה. תשובתי לרב (אם זה לא חרג להעלבות קשות....) היא שאני חושבת, שיש לחבר שלו בעיה שגורמת לו לא להרגיש נח איתו, ולכן הוא מתנהג אליו כך. אני מבטיחה לו שזה יעבור והם יחזרו להיות חברים. מה המלצתך במקרים שכאלה?

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"מבטיחה"
(ילד בן 9 שמקנאים ומציקים לו)
טוב את עושה כשאת מזכירה לבנך שהצקות וקנאה מופיעות וחולפות, וזה מה שעושה אותן נסבלות.
כאשר ילד מתלונן על חבר שמקנא ומציק לו אני מנסה לשער מדוע:
אולי זהו באמת המקרה.
אולי הוא עצמו מקנא באחרים ולא מודע לזה, מיחס את מה שהוא מרגיש לאחרים.חשוב שהוא יהיה מודע ויקבל את הקנאה שלו.
אולי זהו ההסבר שהוא מקבל מהוריו.( ילדים מציקים מהרבה סיבות וחשוב שהוא יהיה פתוח להרבה אפשרויות להבין את הראש של האחר).
בשוע הקרוב נפרסם עוד פוסט על קנאה. קראי גם אותו וכן פוסטים קודמים בנושא הצקות.

אנונימי אמר/ה...

לגוני שלום
כתבת בסוף:
"זמן ייחודי שבו את עושה יחד איתה דברים שהיא ואהבת יכול להועיל..."

שכחת לכתוב (כי זה כל-כך ברור לך) שבזמן הזה צריך להגיד בצורה מפורשת ש"את רואה, עכשיו אמא רק שלך, לפעמים את ואמא ביחד והאח בצד, ולפעמים אמא והאח ביחד ואת בצד..."

בלי אמירה מפורשת מוסר ההשכל לא בהכרח יעבור...

אבא של נוני... (שכל הזמן שומע את האמירות המפורשות, ועדיין לא תמיד זוכר את מוסר ההשכל...)

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

לאבא של נוני
אתה צודק, כמו תמיד.
חוויות חוזרות משפיעות עלינו שוב ושוב ומצטברות לתובנות. ניסוח של התובנות במילים מקצר את הדרך אל ההבנה, עוזר לזהות את התבנית שחוזרת על עצמה מעבר למצבים השונים ועושה אותה יותר זמינה ומודעת.
רק שהאמירות המפורשות לא תאמרנה בעודף, באופן טכני מעצבן ומטיפני, אלא ברגישות ואהבה.

אנונימי אמר/ה...

שאלה:
אני אמא לבן ובת תאומים בני שש וחצי. לעתים אנחנו יוצאים למפגשים חברתיים עם חברים שלהם ילדים בטווח גילים דומה (עד גיל תשע). יש פעמים שבהם הילדים הגדולים יותר לא משתפים באופן בוטה ועקבי את הילדים שלי והם יוצאים מאד לא מרוצים. (וגם אני). כיצד את מציעה להתמודד עם מצבים כאלו?

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"לא מרוצה"
(תאומים שנשארים בצד במפגשים חברתיים)
הכישור החברתי הראשון במעלה הוא היכולת להתאושש כמה שיותר מהר מאכזבה, מדחייה, מאי נעימות ולחזור ליזום ולהתחבר. לפני שאתם יוצאים לחברים הזכירי לבנייך שלפעמים החברים ישתפו אותם ולפעמים לא. לא נורא. זה לא סימן שלא רוצים להיות חברים שלהם. העיקר שהם ייהנו וינסו שוב להצטרף למשחק.

יכולת אחרת ,חשובה לא פחות, היא היכולת לשער על המיינד של האחר. מדוע החברים לא משתפים אותם?
אולי כי הם קטנים? אולי כי הם רגילים שהשניים משחקים ביחד ולא צריכים אף אחד? אולי כי הם פחות מכירים אותם? אולי כי הם לא פוגשים בהם לעתים מספיק קרובות ולא פיתחו מכנה משותף? אולי כי המיומנויות החברתיות שלהם לא כל כך טובות. ומה עוד?
חשוב להבין שמיומנויות חברתיות מתפתחות בחברה. אי אפשר לומר "קודם כל תשתפו אותי ואז אני אהיה נחמד אליכם" ממש כפי שאי אפשר לומר "רק אם המדורה תחמם אותי אני אשים בה עצים".
עזרי לבניך להתמודד עם התסכול. היפגשו עם אותם חברים לעתים יותר קרובות. בגיל שש את עדיין יכולה להתערב ולכוון אותם איך להשתלב וגם לשאול את החברים אם מתאים להם לצרף את ילדייך למשחק.
לשאול מתוך נכונות לקבל סירוב ועדיין להישאר מרוצה.

מקווה שאת מרוצה מתשובתי. אשמח לשמוע את תגובתך.

הוסף רשומת תגובה

אתם מוזמנים להגיב ולשאול שאלות