עברנו! לחצו כאן לאתר החדש

17.8.2017

הדפסלהדפסת הפוסט

הכנה לכיתה א'

ההכנה היעילה ביותר ללידה היא הלידה הראשונה. ההכנה המוצלחת ביותר להורות זה הילד הראשון. ההכנה הטובה ביותר לבית הספר זו כיתה א'. וזהו גם עיקר תפקידה.
ספרים ומאמרים בנוסח "אבא ואמא עולים לכיתה א'" מנחים את ההורים להתייחס אל הילד כאל בוגר ועצמאי; לארגן את סדר היום, החדר שלו והאביזרים הנחוצים כך שתהיה לו אפשרות ללמוד; למלא חוברות עבודה כהכנה לקריאה וחשבון; לדאוג להיכרות מוקדמת עם מורים וילדים מכיתתו; לתאר לו בפירוט מה עומד לקרות. הכל חשוב. אבל חשוב עוד יותר לא להפריז.

כשם שילקוט מלא מדי מכביד על הילד, כך גם מידע שהוא אינו מבין על משהו שהוא אינו מסוגל לדמיין מעורר בו חששות וציפיות לא ריאליות.


ילד בגיל שש עדיין סבור שללמוד זה בזבוז זמן יקר ואמא מתעקשת שהוא ימלא חוברות כי היא לא אוהבת שהוא רואה "בוב ספוג". קריאה וכתיבה לא מדאיגים אותו. הוא מניח שתוך שבוע שבועיים זה בכיס שלו. אבל הוא לא יודע אם הוא יזכור איפה הכיתה שלו והיכן השירותים, מי המורה ואיך קוראים לה, היכן לשבת ומה שמות הילדים. בית הספר נדמה לו כמו פאזל של 1000 חלקים שכולו פרצופים. ובכלל, הוא עוד לא החליט אם הוא רוצה להיות גדול או קטן, לחזור לגן... או להתחתן.

המעבר לכיתה א' הוא מעבר רגיש מסביבה אינטימית בה הצרכים של הילד במרכז והרבה הכוונה ועזרה ניתנות מדמויות קרובות ומשמעותיות. בבית ספר, לעומת זאת, ההוראה מתרחשת בתוך קבוצה גדולה וכמעט שלא לבד. 

יש תביעה לפעול על פי כללים אחידים, להתיישר על פי קו מסוים ולדחות מענה מידי לצרכים גופניים ונפשיים. ישנה ציפייה שהתלמיד יתגבר על סערות פנימיות בכוחות עצמו, יגייס כוחות ללמידה וישכלל תהליכי חשיבה. הוא אמור לחשוב באופן אוטונומי, לבקר ולחזק את עצמו גם כאשר הדרך להצלחה רצופה ניסיונות וכישלונות. זה נשמע קשה אבל לא מוכרחים ללמוד את כל התורה כולה על רגל אחת, בשבוע האחרון של החופש או בשבוע הראשון ללימודים. ואפילו לא בשנה אחת.

אם אתם הורים מסורים ששולחים בפעם הראשונה ילד לכיתה א' (בפעם השנייה אתם תהיו מוכנים!), המשיכו להיות הורים מסורים ואת ההכנה לבית הספר השאירו למורה. נסו להיות יותר קרובים, אוהבים וזמינים. לוו והחזירו את הילד מבית הספר בעצמכם ועיזרו לו לעשות זאת בחיוך. האמינו, כדי שגם ילדכם יאמין, שאפשר להתרגל לכל דבר, לעמוד בכל דבר ואפילו ללמוד לאהוב אותו. היו שם כדי להבין, לעזור, להרגיע ולעודד. (ראו גם .. לקראת שנת הלימודים החדשה).
          ילד - "איזה טיפש הייתי כשרציתי ללכת לבית ספר!"

          אח - "נכון, אבל אם לא היית הולך היית נשאר טיפש!"

אין מנוס מבית ספר וכל מה שקשור בו. זה משהו שצריך לעבור כדי לגדול. ואין אפשרות לא לנוע קדימה.

מה קורה כשהגננת "לא משהו" וכיצד לעזור לילד להתמודד - קראו "הסתגלות לגן - גננת טובה גננת אווזה".
כיצד לעזור לילד להסתגל לגן חדש - קראו "גן חדש"
מהם השיקולים בבחירת גן - קראו ,"לקראת השנה הבאה"
עוד על טמפרמנט זהיר ופחדים - "שבועות בלבן", "ראיתי את פרעה"
על לחץ וטמפרמנט שמקבלים ביטוי גופני - "כואבת לי הבטן".
על טמפרמנט זהיר ורתיעה מהצקות - "מציקים לי".
על רתיעה משינויים ודברים חדשים - "שינויים ומעברים", "קשה לי", "עוברים דירה", "יש לה יום הולדת"
כל הכלים לעזור לילד ללכת ולחזור מהגן בשמחה- ״אני חוזר הביתה״

8 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

הבת שלי עולה לגן טרום-חובה (בת 4)
ואני חוששת שהיום האוריינטציה הלימודית של הגנים (וספציפית של הגננת הזו) כל כך חזקה, שלא ישאר מספיק מקום למשחק וכיף, ולהיות ילד. גם בגן הקודם למדו דברים אבל הגננת היתה מאד חמה והיה יותר זמן למשחק חופשי (מודה, הפרידה מהגן הקודם קשה גם לי).סה"כ היא חכמה ונהנית ללמוד דברים אבל גם מאד זקוקה לחום ולמשחק ולרוגע... איך אפשר לרכך את (או לפצות על) הגישה הלימודית , להפחית מהלחץ שאולי יהיה סביב זה ובכלל לברר איך זה משפיע עליה לאורך השנה? אני מתכוונת לדברים שאפשר לעשות ולהגיד ביני לבין הילדה כי ברור לי שלא אוכל לשנות את הגננת.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"זקוקה לחום"
(ילדה בת 4 שעוברת לגן עם גישה לימודית וגננת פחות חמה).
כבר כתבנו בעבר שאתגר חיובי לגדילה בעוד שסטרס פוגע ומפריע לה. חמימות אנושית מצמצמת לחץ גם במקום בו התנאים מלחיצים. גישה לימודית איננה בהכרח סביבה מלחיצה. לפעמים דווקא עיסוק בתכנים יותר קוגניטיביים ומסגרת מובנית עם דרישות מצמצמים מאבקים על טריטוריה ורכוש, ממתנים גילויי אלימות ומפחיתים רעש ובלגן.
שיגרה, הבנה למה שקורה וקשרים רגשיים וחברתיים מרגיעים סטרס. את יכולה, בבית, לעזור לה לשנן את שמות הילדים ולהכיר את סדר היום בגן. כדאי לעזור לה ליצור קשרים חברתיים, לצאת יחד עם חברות מהגן לגינה הציבורית או להזמין אליכם ולבקר בבתים אחרים. גם משחק משותף עם הבת וחברה מהגן בתוך כותלי הגן, בבוקר לפני שאת ניפרדת ממנה, יקדם את הקשרים החברתיים שלה.
רעש, כעס וצעקות מגבירים סטרס. אם תגלי שבתך חשופה להם בגן זה לא צריך להשאר בינך לבין הילדה. במקרה שכזה את בהחלט רשאית לדבר עם הגננת ואפילו לנסות לשנות אותה. עשי זאת ממקום מכבד. אפילו גננת לא חמה זקוקה לחום אנושי.
נשמח לשמוע ולהתעדכן.

אנונימי אמר/ה...

נהנתי מאד מהאתר והנושאים בו.מאד רלוונטי להורים, מועבר בצורה ברורה ופשוטה ובלי הרבה מילים של בית מרקחת.
גוני, שמעתי את הרצאתך ב"פתחיה" וזה היה מרתק, מעניין ופותח את הלב לשנות דברים שחשבתי שכך הם, וזו אני ואלו ילדי...
תודה רבה

אנונימי אמר/ה...

תודה , גוני על התשובה המקיפה (גם בן זוגי שמע ונרגע) זה בהחלט נשמע אפשרי ופחות מפחיד עכשיו.
מהאמא לבת 4

אנונימי אמר/ה...

שלום גוני
ביתי התחילה השנה כיתה א. בסך הכל היא הולכת לבית הספר בשמחה וזורמת שם.
אבל- פעם בכמה ימים מתקשרים מהמזכירות שלילדה כואב הראש. סוג שלבוא הביתה או לדבר עם אמא מרפא את זה.
האמת - זה נורא לא טוב לי עם זה. יחד עם זאת השבוע הרגשתי שפעם אחת אפרגן לה שחרור 'מחלה'.
הילדה חזרה הבייתה ותיארה לי: 'את יודעת איך כאב לי הראש? כמו ניתוח בלי הרדמה'. מעניין, אמרתי לעצמי, שההרדמה פעלה ברגע שהגיעה הביתה מצוין!!
אנא, תעזרי לי, אני לא סובלת את ההתחלות הזאת. והילדונת משתמשת בה די הרבה. [בקשה שלא אהבה או גערה והיא 'פתאום' מקבלת מכה]. מה עושים? מה נכון וטוב?

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"אמא מרפאה"
(ילדה בכתה א' שמתחלה בית ספר ומבריאה ברגע שרואה את אמא).
לפי התאור שלך הבת שלך מאד רוצה להסתגל לבית ספר ולזרום. אולי היא קולטת שזו המשאלה שלך ורוצה לשמח אותך. אבל פעם בכמה ימים ניגמר לה הדלק. ההיתחלות של ילדים נובעת מהרצון שלהם לשמור על דימוי עצמי בוגר ועצמאי, כמו שאנחנו, לפעמים, מפריזים בתלונות על העומס והעיפות כשאנחנו מרגישים שאנחנו רוצים מנוחה וחוששים שזה יתקבל כעצלות גם בעיני עצמנו. במקרים אחרים ילדים מתחלים כשההורים עסוקים וטרודים ומתפנים אליהם רק כשהם חולים( לא ניראה לי שזה המיקרה שלכם).
נהלי איתה שיחה מלב אל לב.
אמרי לה שאת רואה כמה היא מתאמצת להיות גדולה, שאת מבינה שלפעמים קשה לה בבית ספר. אמרי לה שאת מעדיפה שהיא תגיד לך שהיא מתגעגעת ושהיא רוצה לדבר איתך מאשר שתגיד שהיא חולה. גם בבית את מעדיפה שהיא תבקש חיבוק- נישוק או תישאל אם את אוהבת אותה גם כשאת כועסת מאשר שתתלונן שקיבלה מכה . סכמו שתעקבו ותיראו כמה היא מצליחה.
במקום לגעור ולהעיר נסי לעודד ולהחמיא ותראי איך היא צומחת.
נישמח אם תספרי לנו.

gal robina אמר/ה...

תודה על הייעוץ. אני בהיסטריה יותר מהבת שלי. אבל יהיה בסדר. נכון? כולם עוברים את זה...הילדה שלי אוהבת מאד את דורה, זה יהיה לא נעים אם היא תיקח איתה בובה של דורהביום הראשון?

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"יהיה בסדר"
(ילדה שרוצה לקחת אתה בובה לכתה א')
בעבר כתבנו על הצורך של ילדים לקחת אתם חפץ אהוב כדי להרגיש קרוב לבית ולהסיח דעתם מהגעגועים. בכיתה א' זה עדיין תקף (וגם בשנה א' בצבא או באוניברסיטה). זה אולי קצת ילדותי אך מצד שני מאפשר לה לשחק עם זה עם החברות. אפשרי לה לקחת בובה. הסבירי לה על איזה צורך זה עונה. אמרי לה שזה רעיון טוב אבל עוד יותר טוב לשחק יחד עם החברות. אם היא תרגיש שאולי זה מנתק אותה מחברות עדיף שתשאיר את הבובה בתיק.
יותר מכל בובה יעזור לה אם אימא שלה תרגע כדי שתוכל להרגיע! יהיה בסדר. כתה א' זו לא צניחה חופשית. לא מוכרחים להצליח מהיום הראשון!

הוסף רשומת תגובה

אתם מוזמנים להגיב ולשאול שאלות