עברנו! לחצו כאן לאתר החדש

30.7.2016

הדפסלהדפסת הפוסט

קשב וריכוז- ילד שלי מוצלח!







כבר קיבלנו תלונות מהגן של בננו הבכור שהוא לא יושב במקום אחד, שוכח לסגור את הפה, מתקשה להתמיד, עובר מפעילות לפעילות בלי לסיים. בבית הוא מפוזר. שוקע במשחק תוך כדי התלבשות, לובש חולצה על הסוודר, מפזר קורנפלקס ולא שם לב, לא מוריד מים באסלה, פשוט שוכח. הבת הקטנה ממנו הולכת בדרכיו.

אני מורה בבית ספר. אני רואה ילדים שסובלים כל הדרך בבית ספר- או בגלל קושי להסתגל לדרישות או מהריטלין. המחשבה שאולי גם הילדים שלי מפתחים הפרעת קשב מעוררת בי חלחלה. האם אין מנוס מזה?



תנו שם לסיפור:

יוסי התעורר בבוקר. הוא החליט שהפעם הוא יעשה הפתעה לאמא. הוא יתארגן מהר ולבד ויגיע לבית הספר בזמן. יוסי הסתכל בשעון וראה שעדיין מוקדם. אם הוא ישכב עוד 5 דקות הוא יהיה רענן ומלא מרץ. 5 הדקות הפכו ל10 דקות ואחר כך ל-15. אבל לא נורא. עכשיו הוא כבר ממש ערני. הוא קם וניגש להוציא את הבגדים מהארון. כשמשך את החולצה נפלו כמה בגדים לרצפה. הוא התכופף להרים אותם ושם לב שעל הרצפה פזורים לורדים מאתמול. כדי שלא יפריעו לו הוא החליט להכניס אותם לקופסא. הוא נזכר שאתמול חסרו לו כמה צבעים בקלמר ולכן הלך לחפש את התיק כדי לבדוק מה חסר. הוא לא זכר איפה התיק נמצא. אולי בכניסה לבית? בדרכו לכניסה הוא הריח ריחות של אוכל מהמטבח. הוא חשב: "מוטב שאסיים לאכול קודם, אצחצח שיניים ואז אזדרז ואתלבש". הוא ישב לשולחן וקרא לאימו שתתן לו את ארוחת הבוקר כמו לאחיו הקטן. כדי להעביר את הזמן עד שאימו תתפנה, הוא הדליק את הטלוויזיה...

בשבע וחצי יוסי עדיין ישב מול הטלוויזיה, עם פיג'מה, מתקשה להבין מדוע גם הבוקר הזה הסתיים בכעס. הוא הרי הזדרז והשתדל לעשות את הכל כמו שצריך.


הנה מספר שמות שקיבלתי מהורים: "הסיפור של חיי", "יוסי, ילד שלי מוצלח", "זה קורה במשפחות הכי טובות", "הצילו!"...

כפי שכתבנו בעבר, קשב פירושו היכולת להגביר פעילות באזורים במוח לצורך קליטת גירויים, עיבוד מידע וביצוע מטלות.

ב-ריכוז הכוונה ליכולת להשקיע מאמץ מכוון לביצוע מטלות, לחשיבה, למידה וזיכרון באופן מודע ולאורך זמן.

השנה הראשונה לחיים מאופיינת במוסחות גבוהה. הבייבי מסיט את הקשב מגירוי אחד למשנהו ובמיוחד לכאלה חדשים, מתחלפים, קולניים, פתאומיים. אם הוא מצוי בסביבה מלאת קולות, צורות וצבעים שזזים ומשתנים הוא יתקשה להפנות את הזרקור הקשבי למשהו מסוים ויזפזפ בעודף לכל הכיוונים. אל מול הרבה משחקים הוא יתקשה לשחק במשחק אחד, או להתרכז באכילה גם כאשר הוא רעב.

בשנה השנייה התינוק מסוגל להתעלם ממסיחים. לפעמים, כדי להצליח להתמיד בעיסוק מסוים הוא יפנה את הגב, יתרחק ויתעלם ממה שקורה סביב. זו לא מרדנות - זהו קשב סלקטיבי (גיל ההתבגרות עוד לא כאן!). בשלב זה הוא עדיין אינו יכול להקשיב תוך כדי פעילות. בשביל זה יש את השלב הבא בו הפעוט מצליח, עם מעט עזרה, לעצור, להעביר את תשומת ליבו לדובר וחזרה למשחק. היכולת הזו הופכת בהדרגה לספונטאנית מספיק על מנת שהוא ימלא הוראות פשוטות, יציית לגבולות (זו לא בדיקת גבולות. זהו קושי להקשיב להוראות!) וישחק עם עוד ילד.

מהשנה הרביעית היכולות הללו (להפנות, למקד ולהסיט קשב) הולכות ומתבססות. טווח הריכוז קצר אך מאפשר הקשבה לסיפור קצר ולימוד בתוך קבוצה קטנה.

עד גיל 4-5 הילדים לומדים להקשיב ולהתרכז.

מגיל 5-6 והלאה הם מקשיבים ומתרכזים כדי ללמוד דברים אחרים.

בשנים הבאות רואים עליה מרשימה ביכולת להתרכז גם לנוכח הסחות, להתרכז על פי דרישה חיצונית, להפסיק ולחזור לסיים את אותה משימה. ילדים מתכננים, מתארגנים, מסננים, בודקים, מתקנים ומחזקים את עצמם. היכולות הללו מתפתחות בעיקר כתוצאה מאימון ותרגול בבית, בבית הספר ובחיים בכלל.


היכולות הקשביות של ילדיכם בגיל 4-5 אינן המילה האחרונה. הרכבת של הפרעת הקשב עוד לא יצאה לדרך. ראו בהשכמה, בארוחות ובמקלחות הזדמנויות פז לתרגל קשב וריכוז ולא רק משהו שצריך לסיים בדרך לעבודה או לשינה. אפילו חצי שעה ביום של משחקי קופסא ויצירה, פעילות משותפת ברמה לא קשה ולא קלה מדי, בשקט וללא מסיחים (כמו טלפונים, רדיו, הפרעות שונות) כמוה כאימון קשבי יקר ערך.

שימו לב כאשר הם מצליחים להתמיד, להתרכז, לסיים, להתעלם ממסיחים. שבחו אותם על כך כדי שיבינו מה מצופה מהם.

מעולם לא שמעתי ילד שמתלונן על הפרעת הקשב של הוריו. תמיד אלו ההורים שמתלוננים על הילד. זו איננה הוכחה שהפרעת קשב עוברת "בירושה" מאח לאח ומילד להוריו. ליתר בטחון, כדי שזה לא יקרה זכרו שהתרופה הטובה ביותר לחוסר קשב וריכוז היא תרגול קשב וריכוז. וכשזה לא מועיל אפשר לשקול ריטלין.

עוד באותו נושא קראו:

על סיבות תרבותיות לקשב לקוי: "אתה לא מקשיב לי"

על קשב ושיעורי בית: "לעשות רק מה שבא לי"

על בניית הרגלים: "הרגל זה הרגל", "הורים כמו GPS"

על אימפולסיביות והיפראקטיביות בחג פורים: "פורים שלא נדע"

ועל עיסוק בשעות הפנאי: "משעמם לי", "מי ישחק איתי"


14 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

הבן שלנו (7) מסרב לשחק במשחקי קופסא. כשהוא מקבל מתנה הוא מוכן לבדוק במה העניין. אבל אחרי כמה דקות הוא כבר לא אתנו. אחרי שהקופסא ניפתחה והוא ראה במה מדובר זה כבר לא מעניין אותו. האם זה מראה על קשיים בקשב?

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"בודקת במה העניין"
(ילד בן 7 שלא מתמיד במשחקי קופסא)
כדי להסיק על בעיה בקשב צריך שיהיו סימנים רבים, קושי להתמיד ולהתרכז בדברים רבים ובדרך כלל גם תלונות מהמסגרת החינוכית שם הילד צריך לשבת הרבה זמן, להקשיב לדברים שלא תמיד מענינים אותו, לעשות שעורים ולמלא משימות באיטיות וללא אימפולסיביות.. ועוד.
מה שברור, משחקי קופסא מצויינים כדי לשדרג קשב. הם דורשים ריכוז, ציות לכללים, פעולה על פי שיקול דעת ולא רק פעולות ספונטאניות. כשהמשחק חדש והסקרנות גדולה יותר קל להפנות קשב כי הגרוי אטרקטיבי. ברגע שהחידוש חולף כל סרט או משחק מחשב יותר מושך. וכך גם דברים אהובים אחרים. אז נעשה יותר קשה להתמיד במשחק.
להמנעות ממשחקי קופסא יכולות להיות גם סיבות נוספות: המשחק מורכב מידי, חשש מכשלון, חוסר הבנה והנאה מנצחון ותחרות, אחים גדולים שמשתלטים ומתחרים, קושי עם חוקים וכללים.. וכו'.
כדי שילד ישחק במשחקי קופסא הוא זקוק לראות מבוגר שמשחק ונהנה. הזמיני את בנך לשחק איתך. האריכי בהדרגה את זמן המשחק על ידי שאת משחקת עוד קצת וממלילה מה שקורה, נהנית בקול. חיזרי לאותו משחק שוב ושוב. שאלי אותו אם הוא רוצה לנצח ותני לו לחוות ניצחון.
עלי והצליחי.

אנונימי אמר/ה...

תודה רבה על ההגדרות.

אנונימי אמר/ה...

מה עושים עם ילדבן ארבע וחצי שלא יודע לשבת על הטוסיק, רץ ממקום למקום, נוגע בכל דבר, עושה בלגן. אם אנחנו מנסים להפעיל אותו במשחק קופסא או סיפור או ציור הסבלנות שלו ניגמרת תוך כמה דקות. בשביל שהוא יתרכז הוא צריך קודם כל לעצור, אך הוא לא רוצה.. מזל שיש מחשב. קראנו שזה לא מומלץ. מה עוד אפשר ?

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"לא מומלץ"
(ילד בן 4.5 שלא יודע לעצור ולהאט)
יש ילדים כאלה שמתיחסים לישיבה בכסא כמו לפעילות מסוכנת. הם לא מבינים למה ללכת אם אפשר לרוץ (הם ראו את זה במחשב). הם חושבים שכמה שעושים יותר מהר מצליחים יותר מהר. כשהם לא מצליחים הם מתנחמים שאם הם לא עשו טוב לפחות הם עשו מהר. קשה לחיות לצידם.
לפני שאני ממשיכה ב"מה לעשות" חשוב שגם אתם תעצרו רגע ותשאלו את עצמכם מה יכולה להיות הסיבה? האם מישהו מכם דומה לו? האם החיים שלכם מתנהלים בקצב מהיר עם עודף משימות? האם הוא לחוץ ממשהו ופורק זאת בעודף פעילות? האם הוא מוצף בעודף גרויים? האם הוא לא ישן מספיק? ומה עוד?
אם הוא מתיחס למשחקים שקטים כמו לפעילות מסוכנת תתיחסו אתם לפעילויות שקטות כמו לאנטיביוטיקה, כמו לאינהלציה, כמו לצחצוח שיניים. צריך.
נסו לשבת יחד איתו , כל פעם כמה דקות. בגיל ארבע אם הוא ישב כל פעם כ 4-8 דקות (בערך דקה או שתי דקות לכל שנת גיל), דיינו. עדיף זמן איכותי וקצר מאשר לשבת זמן ארוך ומלא הפרעות קשב.
כשאתם יושבים יחד איתו במקום שקט וללא הסחות (כבו טלפונים ומכשירים אחרים!)הזכירו לו "להרגע", "לשים לב" למשחק, "להתעלם" ממסיחים, "לחכות" לתורו, "לחשוב".. תנו הוראות קצרות שמיצגות את הפעולות הקשביות שעליו לעשות. והעיקר היו רגועים , דברו לאט ובנחת כדי שהוא יספוג את השקט שלכם.
קיראו עוד כל מה שכתבנו בנושא.
כשילד רגוע ושקט נעים לשחק איתו. כשהוא תזזיתי וחסר מנוחה חשוב לשחק איתו.. בטוח שבסוף זה יהיה גם נעים.

אנונימי אמר/ה...

ההגדרות שלך מאלפות!!!!!! נס שיש אנשים חכמים עם לב גדול שרק רוצים לתת משלהם ולעזור. תבורכי.
אני עובדת עם ילד קטן בן 4.5 מבית חרדי. היות שהוא לומד בתלמוד תורה עליו כבר לרכוש את הקריאה בגיל כזה. אני מרגישה שכשאני עובדת איתו קשה לו מאוד להתמיד לשבת והוא מאוד בקלות מוסח.
האם אפשר לאפיין ילד בגיל כזה כסובל מהפרעת קשב וריכוז? מאיזה גיל אפשר לקבוע אבחנה זו?

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"אבחנה"
(ילד בן 4.5 שמתקשה להתמיד ומוסח בקלות)
אנשי מקצוע שונים יתנו את האבחנה בגילאים שונים. כדי לתת אבחנה של הפרעת קשב וריכוז הבעיה צריכה להופיע לפני הכניסה לבית ספר. אין זה אומר שקושי להפנות קשב ולהתמיד בגן מנבא הפרעה בבית ספר.
בגיל 4.5 טווח הקשב עוד יכול להיות קצר (כ-10 דקות).ילדים שלא עושים מספיק פעילות עלולים להפגין אי שקט מוטורי. גם קשיי פרידה, פחד מזרים, חרדות,מצבי רוח, לחץ ובעיות בבית ובמשפחה שלא מקבלים ביטוי והכרה יכולים לפגוע בקשב. הילד מתקשה להפנות את הקשב ממה שמטריד אותו למה שנדרש ממנו.
בעיני, בגיל הזה הכי חשובה התערבות מונעת. התערבות שתעזור לילד לפתח את הקשב. כפי שכתבנו בפוסט, כשאת יושבת עם הילד הנחי אותו בצורה חוזרת לבצע את ארבע פעולות היסוד :להפנות את הקשב, למקד אותו בגרוי המטרה, להתעלם ממסיחים,להסיט את הקשב להוראות וחזרה. כווני אותו לעבוד לאט ומדוייק, לפרקי זמן קצרים. הרבי להרגיע, לעודד, לשלב הפסקות פעילות והנאה משותפת בלמידה.
ולא לשכוח להכיר בקושי שלו להתמודד ולכבד אותו על המאמץ והכוחות הפנימיים שהוא משקיע.
ישר כוח.

Masha Goldfinger אמר/ה...

אני גם חשבתי שהילה שלי מפתחת הפרעות קשב, מלבד הצפייה בהסוד של מיה היא לא היתה מסוגלת לשבת שניה.
חברה סיפרה לי על שינוי תזונתי שהיא עשתה לבן ומאוד עזר ומאז אנחנו מקפידים מאוד על אכילה בריאה, בעיקר של פירות וירקות.
מאז המצב השתפר מאוד.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"הסוד"
(ילדה שנעזרת בשינוי תזונתי להסדרת הקשב)
יש הרבה ראיות ומידע על תזונה שמקושרת לאי שקט ומגבירה בעיות קשב וריכוז. אפשר לקרוא על כך ברשת.
מניסיוני זה עוזר במידה מוגבלת. אין תחליף לצמצום צפייה במסכים ולתרגול של קשב מתמשך ומעמיק למשימות שדורשות חשיבה וריכוז, רצוי מאוד יחד עם מישהו אחר.
הלוואי שאפשר היה להסתפק בשינוי תזונתי. עם זאת גם הוא חשוב ביותר.

אורטל אסולין אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
אנונימי אמר/ה...

לום בני בן 3.5 שנים הוא תזזתי מאוד, אינו מצליח לשבת לאורך הפעילות בגן, אינו יושב וכל הזמן נמצא בתנועה, כמו כן מכה ודוחף ולכך מצטרפות צעקות וצרחות נוראיות. הוא מציק ובכל מפגש עם חבר המפגש יסתיים כאשר הוא מכה. בכל םנייה אליו לכל דבר הוא מגלה תוקפנות תוך שימוש במילה לא!!!יחד עם זאת הוא מצליח כמעט לבד להרכיב פאזל 48 חלקים ומסוגל לראות טלוויזיה למעלה משעתיים .... האם זה מנבא לבאות?

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"נבואה"
(בן שלוש וחצי שמראה אי שקט והתנהגות אימפולסיבית)
קדימה תדאגי מהבאות, כדי שזה ייתן לך כוח לטפל בהווה.
כפי שקראת בפוסט ובפוסטים אחרים שעוסקים בקשב וריכוז, אי שקט בגיל הזה איננו פסק דין. זה יכול עוד להשתנות, ככל שהשפה תתפתח, ההבנה תשתפר, מנגנוני הקשב והוויסות במוח יבשילו. מצד שני, אם זה יימשך, הדפוסים הללו עלולים להתבסס ולהכביד עליו, עליך ועל סביבתו..
זה שהוא מרכיב פאזל קשה מראה שהוא ילד נבון , עם יכולות, שמסוגל להנות ממשחק שקט, משחק מחשבה, מאתגר במידה, ברור, חוזר על עצמו. המשחק אף עוזר לו להירגע ולפתח קשב סלקטיבי. הרבי בפעילויות שכאלה. למדי אותו חדשות. שחקי יחד אתו כמה שיותר. בשקט. בלי לרגש. בלי להתערב לו יותר מידי ולהסיח אותו.
זה שהוא רואה שעתיים טלוויזיה פירושו שהוא מקבל שעתיים של גירויים שפוגעים בקשב, מלחיצים אותו, מגבירים בו את המתח והעצבנות ואחר כך הוא פורק אותם על הסביבה. מסכים, כמו מוזיקה רועשת בחתונה, לוכדים את הקשב שלנו ומהממים אותנו, אך אינם מאפשרים קשב אמיתי, למידה או מחשבה שקטה.

דאגתך לבאות מצביעה על כך שאת אוהבת את בנך ודואגת לו. השתמשי בדאגתך ואהבתך כדי לאסוף כוח ולנסות לעזור להרגיע אותו. לטייל ולעשות אתו פעילות גופנית. לשחק אתו ולספר לו סיפורים שקטים. להוציא גירויים מיותרים בסביבה. לפנות לעצה וייעוץ, כפי שעשית כשפנית אלינו.
מי ייתן ותיהנו יחד מיחסים שלווים ורגועים.

אנונימי אמר/ה...

ביתי, בת 4, ילדה שובבה ומלאת אנרגיה . הגננת מתלוננת כי היא קפיצית למרות שהיא יודעת את כל תכני הגן הנלמדים הפוך וישר . (ילדה מאוד חכמה) יש בכלל מה לטפל בגיל כזה צעיר? יש טיפול שיכול לעזור? נורמלי לבקש מכזאת ילדה לשבת חצי שעה בריכוז ולא לצאת לשירותים או שזה מעבר ליכולות שלה .

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"קפיצית"
(בת 4 שמתקשה לשבת במקום )
כתבנו מספר פוסטים על קשב וריכוז. חפשי אותם וקראי בהם.

בגיל ארבע לא כל הילדים מסוגלים להתמיד ולהקשיב במשך חצי שעה למישהו אחר, אבל הם אמורים להיות מסוגלים להצליח לשבת חצי שעה מבלי לקום/ לקפוץ/ לזוז רוב הזמן.
האם ברור לה שחשוב לך שהיא תנסה לשבת ולהקשיב?
האם ברור לה (ולך) שהיכולת להתרכז מושפעת מהרצון והכוונה הממוקדת שלנו והתרכז? עצם ההעלאה של זה למודעות משנה את היכולות.
את יכולה לבקש ממנה לשים לב אם היא שמה לב, לשים לב אם היום היא הקשיבה בגן או הצליחה לא לצאת לשירותים ולספר לך.
והעיקר, בבית כדאי להרגיע ולכוון לעשות דברים בנחת, לאט, דבר דבר. ככה כל ארוחה, הקראת סיפור או התארגנות בבוקר הופכים לתרגול של קשב וריכוז.
ריכוז קטן לילדה ושקט ומנוחה לאמא.
כן, גם האמא חשובה.

הוסף רשומת תגובה

אתם מוזמנים להגיב ולשאול שאלות