עברנו! לחצו כאן לאתר החדש

4.2.2012

הדפסלהדפסת הפוסט

גינה לי חביבה


בילדותי גדלתי במושב. ביליתי הרבה לצידו של אבי ועזרתי לו כשעבד בשדה ובגינה. חשוב לי שגם ילדי יהיו מחוברים לאדמה ויגדלו להיות חובבי טבע. מאיזה גיל אפשר לצפות שילדים ירצו לעזור בגינה? האם כדאי להכריח אותם? כיום, כשאני אומר לבני: "איזה יום יפה! בוא נעבוד בגינה" הוא עונה: "איזה יום נהדר, הזדמנות לא לזוז מהמחשב".
קל להבין ולהזדהות עם המשאלה שלך שילדיך יהיו, אף הם, אוהבי טבע וגינון. בעבודה בגינה יש משהו מציאותי, מעשי, שימושי, מפיג מתחים ומסדיר נשימה. זריעה ושתילה, כמו תפילה קטנה, מעוררים ציפייה ותקווה. נביטה מחממת את הלב ומעוררת את הנפש כמו מבט בתינוק שנולד. גיזום וניכוש מחזקים מגמות של ריסון ואיפוק. הטבע נאיבי, צנוע ופשוט. גם בשיא הפריחה הוא אינו ראוותני או מתבלט. היופי שלו אינו מסמא ומציף אלא מרענן ומלא חן. 

עבודה בגינה שונה כל כך מכל מה שילדים בימינו מכירים. הם אינם מבינים איזה תענוג ניתן להפיק מגינה אם אין איזו מקלדת או שלט באזור. הם רגילים שהמרחק בין משאלה לסיפוק מסתכם בלחיצת כפתור. לעומת ים- המשחקים והמותגים הסובבים אותם, הגינה אינה מתחדשת כל הזמן באופן קיצוני. העבודה בה חוזרת על עצמה שוב ושוב, ובין שתילה וקטיף או זריעה ופריחה מפריד נצח. 

כדי לגשר על פער הדורות הזמן את ילדיך לשהות במחיצתך כשאתה עובד בגינה. בתחילה הם בעיקר צופים מהצד. הופכים את הגינה למרחב דמיוני ומשלבים אותה במשחקיהם. אחר כך הפוך אותם לצופים- משתתפים: הצע להם לסייע בזריעה, בהשקיה, ללמוד להשתמש במזמרה. תן להם לקטוף, לטעום וליהנות מתנובת הגינה. בהדרגה, עודד אותם להיות פרטנרים אקטיביים: לטפח ערוגה או עציצים משלהם, להיות שותפים להחלטות מה לשתול ואיפה. הסבר להם וחלוק איתם את ידיעותיך ברמה המתאימה לגילם. לבסוף, חלק להם תפקידים ותן להם אחריות. רק בלי להכריח ובלי להוכיח! 
בקשת עזרה, מתוך נכונות לקבל סירוב, מתאימה לכל גיל. בקשת עזרה משמעותית גם כשהילד בוחר לדחות אותה. היא יוצרת בעולמו אפשרות חדשה שביום מן הימים תתממש. אל תהפוך את הגינון לחובה. זכור שזהו רק תחביב ושאין דומה עשייה מאהבה לעשייה מיראה. 
מי שמטפח גינה מבין שאי אפשר לגדל מה שרוצים, איך שרוצים ואיפה שרוצים. אבטיח לא יצמח על עץ ונרקיס לא יפרח בקיץ. ככה גם ילדים. אם הבן נולד עם נטיות דומות לשלך, מה שתעשה ישפיע, והאהבה לאדמה תנבוט בבוא העת. 
בגינה ובחינוך מתקיים הכלל: מה שלא צומח נובל, מה שלא עובר גיזום צומח עקום, מה שלא פורח לא נותן פרי. אבל בעניין הזה, של אהבת הטבע- תן לטבע לעשות את שלו. 
ט"ו בשבט שמח

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

ומה לגבי מי שאין להם גינה?
האם יש חשיבות ליציאה עם ילדים לגינה ציבורית? אנחנו חוזרים הביתה מאוחר והבן(בן שבע) מוכן להדבק למחשב ולא לזוז. האם שווה להאבק איתו על זה?

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל "שווה"
(ילד בן שבע שלא יוצא לגינה)
בנוסף לכל מה שכתבנו בפוסט לשהות בחיק הטבע יש חשיבות רבה למערכת העצבים. מצטברות היום עדויות שמקשרות שהות מעטה בשטחים ירוקים עם הפרעות קשב וריכוז. פעילות גופנית בחוץ קשורה בהפרשה של חומרים מרגיעים לדם והסדרת השינה.
כמו שאמרנו בעבר ילדים רוצים את מה שהם מכירים ולאו דווקא את מה שטוב להם. יציאה משותפת להליכה, לטיול לילי, מלווה בשיחה מלב אל לב תיטיב אתכם ואיתו. שתפו אותו ברצון שלכם. נסו לשתף אותו גם בהחלטה איך ומתי לעשות זאת. קיבעו מראש ועמדו בהבטחה ותיראו שהוא מתחיל לצפות לזה. במיוחד אם בסוף הוא יקבל גם איזה קרמבו בקיוסק הסמוך.

הוסף רשומת תגובה

אתם מוזמנים להגיב ולשאול שאלות