ביתי ילדה נבונה מאוד, חברותית, עליזה, משתפת פעולה בבית ובגן. בחודשים האחרונים היא מתלוננת על כאבי בטן וגרון. הילדה בריאה לחלוטין (בדיקת רופא אישרה זאת). הגננת לא רואה משהו שיכול להפריע לה בגן. בשיחה עם הילדה על הגן היא אומרת שמאוד אוהבת את הגן, הגננת והחברות ואינה מציינת שום דבר שיכול לגרום לה פחד או חשש. חשבנו שנתינת תשומת לב, יותר מחוות של חום ואהבה יועילו אך לא ראינו שיפור. להיפך- לאחרונה היא מתלוננת על כאבים גם לפני השינה.
לא תמיד הרגש והשכל מסונכרנים. ילדים יכולים להבין בשכלם שהגננת בסדר, הגן טוב והחברים נחמדים ובליבם לחוש ההפך (כשהגננת מרימה קול, מעירה להם או כשהחבר לא עונה להם). גם הרגש והשפה עוד לא מתואמים. הם מתקשים לזהות מה מציק להם (שמשהו ששמעו הבהיל אותם, שפתאם הרגישו בדידות), לתת לזה מילה, לדבר ולדון על זה עם אחרים.
רחוקים מהוריהם הם מתגוננים מפני הרגשות שעולים בהם. הם מנסים לברוח, לשכוח, לצרוח, להסיח את הדעת ולא מצליחים. כשדאגה לשלום ההורים הופכת לכאב בטן, כשבכי שנחנק מתבטא ככאב גרון, כשמחשבות טורדניות הופכות לכאב ראש ילד אהוב מאמין שלכאב כזה מגיע אמא. מניסיונו הוא זוכר שכשאבא ואמא בסביבה הוא מבריא הכי מהר.
תשומת לב רבה, חום ואהבה הם ברשימת המומלצים. אבל הם אינם תחליף למתן ביטוי והכרה לכאב. נסו לשוחח עם ביתכם על חוויותיה ורגשותיה. אל תסתפקו בשאלות כלליות. עזרו לה לחפש בזיכרון הלא מילולי שלה מה עשוי היה לעורר בה געגועים, בושה, קנאה, דאגה, אכזבה, פחד. ספרו לה עליכם כשהייתם קטנים או על ילדים אחרים. נהלו "מחברת רגשות" בה תרשמו מה שימח אותה היום בגן ומה הכביד עליה והעציב אותה. הוסיפו ציור קטן וקשטו במדבקות. הקדישו לזה זמן מדי ערב לפני טקס ה"לילה טוב" וזה ירגיע גם את קשיי הפרידה מהיום שחלף.
זה לא או שטוב לה בגן או שרע לה. בדרך כלל זה גם וגם. אם היא תראה שאתם לא נבהלים מרגשות היא תשתף אתכם ותספר לכם אודותיהם גם אם לא תמיד יהיה לכם פיתרון ממשי.
והעיקר - היא תשתכנע בכוחו המרפא של הדיבור.
מה עוזר? - לשכוח? לברוח? לצרוח?
מה פתאום!
מה עוזר? - לדבר!
עוד באותו נושא קראו: "עוד לא די" , "בסוף תמיד חוזרים לגן" "את מי אני אוהבת" , "שינויים ופרידות"
על פחדים קראו: "הצילו זבוב"
עוד על טמפרמנט זהיר ופחדים - "שבועות בלבן", "ראיתי את פרעה"
על טמפרמנט זהיר ורתיעה מהצקות - "מציקים לי".
על רתיעה משינויים ודברים חדשים - "שינויים ומעברים", "קשה לי", "גן חדש", "הכנה לכתה א'", "עוברים דירה", "יש לה יום הולדת"
5
תגובות
רשומות
5 תגובות:
איזה יופי של "ניתוח", ממש נהניתי לקרוא. אגב, מה עושים עם "חלומות ביעותים" של ילדה מדהימה בת 5. יש לה "חלומות רעות", כדבריה, ולפעמים היא אף מתעוררת בבכי... החלומות הם בעיקר על כך שהיא נופלת לבור וכד'.
ל"חלומות רעות"
(חלומות של ילדה בת 5)
באמת הגיע הזמן שנכתוב על חלומות. אולי השאלה שלך תהיה הגורם לכך.
האם יש סיבה לכך שהיא חולמת על נפילה לבור, דווקא? האם קרה משהו כזה? האם זה משהו ששמעה בסיפור או ראתה בסרט? נסי לשאול אותה. כשם שחשוב לנו שהיא תישן היטב חשוב לנו להבין מה עובר לה בראש.
ובאשר לחלומות: ערב ערב, לפני טקס הלילה טוב או הסיפור, שבי איתה ובקשי ממנה לספר חלום שחלמה, או חלום שחוששת לחלום. הסבירי לה שהחלום, ממש כמו הציור, הוא רק כאילו ולא באמת. אחר כך קשקשו על הציור וקירעו אותו וזירקו לפח או לשירותים תוך כדי שאתן אומרות לו לא להופיע בלילה. מין משחק כזה שיעזור לבתך לראות שאת מבינה לליבה אבל לא מודאגת נורא כמוה.
שימי לה בובה אהובה במיטה והבטיחי לה שאם היא תחלום היא יכולה לקרוא לך ואת תבואי ותזכירי לה שזה באמת מפחיד אבל לא אמיתי.
ככה היא תרגיש מובנת ותדע שאמא תמיד זמינה. ועם אמא שכזו אפילו מבורות עמוקים אפשר לצאת בשלום.
חיזרי אלינו וספרי לנו מה קורה.
זה באמת עובד?
אנונימי אמר/ה...
שלום, בלילות האחרונים אנו נתקלים בתופעה חדשה אצל בננו בן השלוש וחצי.
לפני מס' ימים לאחר שנפרדנו בלילה טוב נשיקה והרבה צחוקים בני קרא לי ואמר שכואב לו בכף הרגל ובאצבעות
הוא בכה ונרדם לאחר שעיסיתי לו את כף הרגל לאחר כשעה התעורר בבכי והתלונן על כאבים באותו מקום לאחר שעיסיתי לא את כף הרגל נרדם. בבוקר שלמחרת ולאורך כל היום לא התלונן כלל על כאבים . הוא התרוצץ בגינה אך בפרידה במיטה שוב החל לבכות ואמר שכואבת לו הרגל. הסיפור חוזר על עצמו בכל פעם בווריאציה שונה , פעם זו הרגל שכואבת ופעם הבטן כואבת. מעליזות עליצות ושמחה הוא עובר לבכי והתפתלויות. איננו יודעים מהי צורת ההתמודדות הנכונה
איננו רוצים להתעלם מכך שהוא טוען שכואב לו, אך מצד שני די ברור לנו שזו מניפולציה.
אשמח לקבל כלים להתמודדות נכונה עם סיטואציה כזאת.
תודה , שרון
ל"נתקלים"
(ילד בן 3.5 שמתלונן על כאבים רק בלילה)
מזל טוב! יש סיכוי סביר שהכול תוצאה של מודעות גופנית לתחושות הגוף השונות שמתפתחת, מבלי שהתפתחה עדיין האבחנה איזה תחושה היא בריאה ונורמטיבית ואיזה היא סימן למחלה או בעיה. יש לנו במוח אזור (אינסולה) שאחראי לזהות כל מיני תחושות מהרקמות של הגוף. ככל שהחיבור בין האזור הזה למוח החושב מתבסס אנחנו נעשים יותר ויותר מודעים לתחושות הגוף. בלילה כשכל הפעילות נפסקת הרגישות גוברת. גם לכם קורה, בוודאי, שרק כשאתם נשכבים לישון אתם חשים בכל מיני שרירים תפוסים, תחושות בבטן ועוד.
בגיל הזה הרבה ילדים מתחילים לפתח רגישות לפס שבגרב או לגומי במכנסים מאותה סיבה. חשוב לעזור להם להבין שרוב המיחושים הם סימן שהגוף בריא ועובד כמו שצריך. ככל שדואגים פחות סף הרגישות עולה והמוח לומד לא לשים לב למיחושים.("יש! הגוף כואב לי כי הצלחתי לעשות היום אימון גופני!".. ופתאום הכאב כבר ללא מטריד).
עזרו לו להבין שבאמת כואב לו אבל זה כאב טוב. ככה הגוף אומר שהוא עבד היום קשה. עשו לו קצת מסג', תנו לו בובה לחבק שתעזור לו להסיח את דעתו. הבטיחו לו שהוא יתרגל וזה יעבור..
זה יכול לקחת זמן מה, אבל בסוף זה באמת עובר. הם פשוט גדלים!
הוסף רשומת תגובה
אתם מוזמנים להגיב ולשאול שאלות