ל"אמא בהפרעה" גם אם עברו הרבה שנים מאז הייתי אם לילדים קטנים אני יכולה להזכר שאמרתי, אז, שבחופש העבודה יותר קשה מאשר בעבודה. קצת חופש לאחד הוא, לפעמים, הרבה עבודה לשני. אני זוכרת שכדי לשרוד את החופש ולהפיק ממנו את המיטב הייתי מבריקה ומצחצחת את מעט הנימוקים בעדו שוב ושוב. הייתי מזכירה לעצמי שכל עוד הם תלויים בנו אין ברירה אלא לעזור להם במה שהם לא יכולים לעשות בעצמם. ולפעמים אפילו בשביל לא לעשות כלום אנחנו זקוקים לסיוע! תחשבי על זה שהנה החגים נגמרו, ושפעם אולי עוד תתגעגעי לזמנים האלה.. שנת עבודה פוריה בלי "הפרעות".
כנראה שהחופש שלכן נתן לי קצת שהות לשאול מה שרציתי מזמן... דבר ראשון תודות גדולות על הבלוגים המענינים, המעשיים... זה נותן הרגשה טובה ובטוחה שמישהו שאני סומכת עליו מדבר על הדברים הפשוטים של היומיום ומוכן לענות על החריגות הקטנות (?) שבו. באמת תודות!! רציתי לשאול, יש לי בן בגיל שנה וחודש, כשהיה בגיל 9 חודשים נפל מגובה נמוך, (ספה) הוא אבד את נשימתו לשבריר שניה אך נעשה חוור והקיא פעמיים אחר כך ולכן היינו איתו למשך לילה בבקורת ומעקב. חשוב לציין שבבקורת הזו לא ערכו לתינוק שום בדיקה קשה או כואבת או חודרנית, פשוט באו כל כמה שעות ועקבו על העיניים וכו' ואם ישן אפילו לא העירו אותו וחיכו לבוקר בו שוחרר בקלות. מאז כל פעם כשהתינוק נופל הוא נבהל מאוד מאוד למרות שאנחנו מנסים להראות רגועים, הוא מאבד נשימה מחוויר ושפתיו מכחילות. אני לוקחת אותו על הידיים בטון מרגיע ולאט הוא נרגע. השאלה שלי האם יכול להיות שיש באמת קשר בין הדברים (הנפילה והתגובות כיום) למרות הגיל? ואם כן מה עושים? אני חייבת להודות שבעבר כשהיה נופל הייתי מאוד נבהלת ויוצאת איתו החוצה לאוויר וכו' ורק בעלי הרגוע היה מצליח להרגיע את התינוק ואמו. תודה רבה
שלום, ותודה על השאלה, הדאגה קטנה, השאלה קטנה אבל מראה על הבנה גדולה. ברמות הלא מתורבתות של המוח "מה שמופיע יחד מופעל יחד" . אם מנענעים חפץ ושומעים צליל, כל פעם שנרשרש נצפה לשמוע אותו צליל. בגיל 9 חודשים הזיכרון הלא מודע הזה בשיאו. בדרך כלל אם ילד נופל וניבהל, ואחר כך זה לא קורה שוב הזיכרון הזה דועך. זה יכול לקחת כמה חודשים. כמובן שבהלה שלכם עם כל נפילה משחזרת את החיבור הלא רצוי הזה . בשלב זה אין כל סיבה לדאגה. ניתן להתנות נפילה עם מסר של הרגעה ("אופס, נפלת", "לא נורא" , "מי חמוד"). אפשר גם להשתעשע בהפלה של מגדל קוביות ולשחק ב"נופלים וקמים" כמו בריקוד עוגה עוגה "לשבת לקום". אין כמו הנאה ספונטנית ושעשוע להסיר דאגות ממערכת העצבים של האמא ושל הילד. מקוות שזה מועיל, שרי וגוני.
בבלוג ננסה לשפוך אור על דילמות ובעיות של הורים וילדים תוך הצצה לעולמם הפנימי. ננסה לקצר את הדרך להבנה של מערכת יחסים מופלאה זו. זוהי גם הדרך שלנו להתחבר ולחלוק זיכרונות, חוויות, תובנות ואמיתות ולהעבירן מאם לבת ומבת לאם. ובעיקר נשתדל להנות. להנות עוד קצת ולהצליח לחייך על הכול.
לשם כך אספנו סיפורים, שאלות של הורים וכמובן תשובות שלנו.
נשמח אם תשתפו אותנו בסיפורים משלכם, ברגעים מכל הסוגים, בקישורים מעניינים וכמובן בשאלות.
שליחת סיפורים ושאלות לאתר מתירה ומאפשרת לנו לערוך, לפרסם ולענות עליהם כמיטב הבנתנו.
איננו יכולות להבטיח לענות או לפרסם את הכול. ותשובותינו אינן מחליפות ייעוץ מקצועי, אם נחוץ.
אנחנו מזמינות אתכם להיכנס, לקרא, להגיב ולשלוח את הלינק לכולם (שייהנו גם).להיכנס לבלוג בגלל ה"צי-פור" ולחזור אליו בגלל העצות.
להדפסת הפוסט
רשומות
6 תגובות:
התבלבלתן-
סוכות שמח ו"קצת" חופש.
אמא בהפרעה( אחרי שלושה חודשים של חופש)
ל"אמא בהפרעה"
גם אם עברו הרבה שנים מאז הייתי אם לילדים קטנים אני יכולה להזכר שאמרתי, אז, שבחופש העבודה יותר קשה מאשר בעבודה. קצת חופש לאחד הוא, לפעמים, הרבה עבודה לשני. אני זוכרת שכדי לשרוד את החופש ולהפיק ממנו את המיטב הייתי מבריקה ומצחצחת את מעט הנימוקים בעדו שוב ושוב. הייתי מזכירה לעצמי שכל עוד הם תלויים בנו אין ברירה אלא לעזור להם במה שהם לא יכולים לעשות בעצמם. ולפעמים אפילו בשביל לא לעשות כלום אנחנו זקוקים לסיוע!
תחשבי על זה שהנה החגים נגמרו, ושפעם אולי עוד תתגעגעי לזמנים האלה..
שנת עבודה פוריה בלי "הפרעות".
תודה על ברכת שנה טובה.
איזה כיף של אתר, מעניין, מרחיב אופקים , צבעוני בעין איורים משעשעים , מושקע מאוד, בקיצור חבל שאין לי ילד קטן
אולי איישם בנכד...
שלום גוני ושרי
כנראה שהחופש שלכן נתן לי קצת שהות לשאול מה שרציתי מזמן...
דבר ראשון תודות גדולות על הבלוגים המענינים, המעשיים... זה נותן הרגשה טובה ובטוחה שמישהו שאני סומכת עליו מדבר על הדברים הפשוטים של היומיום ומוכן לענות על החריגות הקטנות (?) שבו. באמת תודות!!
רציתי לשאול, יש לי בן בגיל שנה וחודש, כשהיה בגיל 9 חודשים נפל מגובה נמוך, (ספה) הוא אבד את נשימתו לשבריר שניה אך נעשה חוור והקיא פעמיים אחר כך ולכן היינו איתו למשך לילה בבקורת ומעקב. חשוב לציין שבבקורת הזו לא ערכו לתינוק שום בדיקה קשה או כואבת או חודרנית, פשוט באו כל כמה שעות ועקבו על העיניים וכו' ואם ישן אפילו לא העירו אותו וחיכו לבוקר בו שוחרר בקלות. מאז כל פעם כשהתינוק נופל הוא נבהל מאוד מאוד למרות שאנחנו מנסים להראות רגועים, הוא מאבד נשימה מחוויר ושפתיו מכחילות. אני לוקחת אותו על הידיים בטון מרגיע ולאט הוא נרגע. השאלה שלי האם יכול להיות שיש באמת קשר בין הדברים (הנפילה והתגובות כיום) למרות הגיל? ואם כן מה עושים?
אני חייבת להודות שבעבר כשהיה נופל הייתי מאוד נבהלת ויוצאת איתו החוצה לאוויר וכו' ורק בעלי הרגוע היה מצליח להרגיע את התינוק ואמו.
תודה רבה
שלום, ותודה על השאלה,
הדאגה קטנה, השאלה קטנה אבל מראה על הבנה גדולה.
ברמות הלא מתורבתות של המוח "מה שמופיע יחד מופעל יחד" . אם מנענעים חפץ ושומעים צליל, כל פעם שנרשרש נצפה לשמוע אותו צליל. בגיל 9 חודשים הזיכרון הלא מודע הזה בשיאו. בדרך כלל אם ילד נופל וניבהל, ואחר כך זה לא קורה שוב הזיכרון הזה דועך. זה יכול לקחת כמה חודשים. כמובן שבהלה שלכם עם כל נפילה משחזרת את החיבור הלא רצוי הזה .
בשלב זה אין כל סיבה לדאגה. ניתן להתנות נפילה עם מסר של הרגעה ("אופס, נפלת", "לא נורא" , "מי חמוד"). אפשר גם להשתעשע בהפלה של מגדל קוביות ולשחק ב"נופלים וקמים" כמו בריקוד עוגה עוגה "לשבת לקום".
אין כמו הנאה ספונטנית ושעשוע להסיר דאגות ממערכת העצבים של האמא ושל הילד.
מקוות שזה מועיל,
שרי וגוני.
תודה על התשובה המהירה והמרגיעה. ממש אהבתי את השמוש במשחק משחרר כמו שכתבת, זה חמוד מאוד ופשוט עובד.
תודה.
הוסף רשומת תגובה
אתם מוזמנים להגיב ולשאול שאלות