tag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post7992397662222860404..comments2022-04-10T05:46:51.827+03:00Comments on ילדים זה לא צחוק: ביכורי ילדינו/ אני ידעתי קודםילדים זה לא צחוקhttp://www.blogger.com/profile/16297099451814092878noreply@blogger.comBlogger20125tag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-62482781180000002352014-06-05T22:10:01.170+03:002014-06-05T22:10:01.170+03:00איזה מקסים! ראוי שנצ-פר אותו.
בזמן הקרוב זה לא יתא...איזה מקסים! ראוי שנצ-פר אותו.<br />בזמן הקרוב זה לא יתאפשר . אבל אולי יותר מאוחר.<br />המשיכו לשלוח לנו את החכמות של בנכם. הלב שמתרחב - גם זו סגולה לאריכות ימים.ילדים זה לא צחוקhttps://www.blogger.com/profile/07544844453022486984noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-21807342413449777652014-06-04T22:00:22.281+03:002014-06-04T22:00:22.281+03:00סגולה לאריכות ימים
ילדינו בן ה5 נהנה מאוד להיות ער...סגולה לאריכות ימים<br />ילדינו בן ה5 נהנה מאוד להיות ער מאוחר בליל החג וללכת לבית הכנסת אחרי סעודת הערב. כשחזר - עדין לא התחשק לו ללכת לישון [כבר היה אחרי חצות] והוא רצה ללכת לישון כמו אבא- יותר מאוחר.<br />הסברנו לו שילד צריך לישון יותר מאבא, הוא עדין גדל הרבה -עם קצת הסבר קונקרטי שבשינה הוא גדל. <br />והוא בשלו- בכל זאת אינו רוצה לישון. [בדרך כלל הרצון להיות גדול מעורר בו עודף מוטיבציה]. למה? כי הוא לא רוצה להיות זקן ולמות. ככה הוא לא יגדל וגם לא ימות. <br />Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-50247992476625706132012-07-16T18:51:22.321+03:002012-07-16T18:51:22.321+03:00גוני, שלום ותודה,
את רואה, לא עלה בדעתי שאפשר פשוט...גוני, שלום ותודה,<br />את רואה, לא עלה בדעתי שאפשר פשוט להגיד 'לא' וזה מספיק לעכשיו.<br />זה לא שהייתי מוטרדת מזה כיום. אבל רציתי שלא יתפתח לכיוונים שליליים. ופתאום אני קולטת שגם אם רק נכוון כרגע מעשית ונעצור את ההתנהגות הילד לומד מזה ומתעצב.<br />וההבנה לא חייבת לבוא לידי ביטוי כרגע.Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-64322884905689065772012-07-16T13:56:20.353+03:002012-07-16T13:56:20.353+03:00ל"אמא גדולה"
(בן 3+ שרוצה להיות גדול על ...ל"אמא גדולה"<br />(בן 3+ שרוצה להיות גדול על קטנים ממנו)<br />אמא יקרה. את מוטרדת מהתנהגותו הכוחנית של בנך ושוכחת שזו כוחנות של בן 3 ואיננה מנבאה שום דבר על העתיד. בנך הוא הקטן במשפחה שכולם גדולים ממנו. אולי הוא מתנהג ככה כי הוא רוצה להרגיש שייך. אולי מישהו מהאחים מתנהג אליו באופן דומה. אולי הוא משליך את מה שהוא מרגיש על אחרים . אולי זו מוטיבציה ראשונית ובריאה להיות הארי שבחבורה... את מוזמנת להוסיף עוד "אולי"ים. <br />כשאת "פוקחת את עיניו" בסיפורים ודיבורים את מפתחת אצלו אמפטיה ויכולת להבין מה השני מרגיש מעצם זה שהוא מבין מה הוא עצמו הרגיש כשהיה קטן.את גם מבהירה שתמיד יהיו אנשים גדולים מאיתנו ואנשים קטנים מאיתנו וזה לא משנה. זה יפה וטוב רק אם בנוסף תזכרי שדורסנות וכוחנות אינן התאור המתאים לבנך. בגיל 3 אנחנו נותנים דוגמא אישית ערכית ולא חינוך ערכי. זה יחכה לגיל5-6. בשלב זה אנחנו שמחים שלילד יש רצון להיות גדול וחזק ובעל ערך.. וכשהוא פוגע או מעליב אנחנו פשוט אומרים לו "לא".ילדים זה לא צחוקhttps://www.blogger.com/profile/16297099451814092878noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-44096259140047740302012-07-15T08:51:45.008+03:002012-07-15T08:51:45.008+03:00שלום גוני,
בננו הצעיר שחגג לא מזמן את יום הולדתו ה...שלום גוני,<br />בננו הצעיר שחגג לא מזמן את יום הולדתו השלישי עסוק למעלה מראש בזמן האחרון בלהיות גדול. גדול יותר והכי. יש לו מלאי של סימנים ומדדים שהוא לא פוסח מלעביר דרכם כל ילד שפוגש בסיפורים ובמציאות: יש לו חיתול? ישן במיטה או בלול? שותה חל בבכו סאו בבקבוק? <br />מה שפחות אהבתי זה לראות קצת כוחנות על הקטנים. הוא יכול לראות תינוק בגינה, אחרי כמה דקות התבוננות הוא ניגש ואומר לו: אתה תינוק! או נהנה להרוג נמלים חלשלושות.<br />יש לציין שבבית אנחנו נותנים לו הרגשה שהוא גדול והוא באמת אוהב להתנסות בדברים חדשים ולעשות לבד ומאוד אוהב את זה. אבל ילד קטן ממנו אין [וגם לא נראה שאנחנו הולכים לספק לו את העניין הזה...]<br />ניסתי לקרב אותו אל החלשים על ידי תמונות שלו כשהיה קטן וסיפורים או סיפור על הנמלה שהולכת לילדים שלה להביא להם אוכל. זה בפירוש פותח לו את העיניים במבט אחר מזה המנסה להיות הכי. ודבר נוסף- למרות שאני לא בטוחה שמבין- להעביר לו את היחסיות של הגדול על ידי משחק לשוני: ממי את היותר גדול וממי יותר קטן? ממי אבא יותר גדול וממי יותר קטן? כך על הרבה אנשים. [והוא נהנה וצוחק להגיד לי שסבתא גדולה יותר ממני, הכי ממני] <br />אני ממש לא יודעת אם אני עוזרת לו אבל חשוב לי שלצד תחושת הגדילה והערך לא יפתח דורסנות וכוחניות. מה טוב לעשות והאם זה בכלל הגיל המתאים?<br />אשמח לשמוע ממישהו יותר 'גדול' ולהבין...Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-65231419470780999202011-07-18T01:46:07.044+03:002011-07-18T01:46:07.044+03:00תודה גוני על התשובה.
אני חושבת שהמלל של בני הקטן ב...תודה גוני על התשובה.<br />אני חושבת שהמלל של בני הקטן בלבל אותי. <br />מצד אחד נבהלתי כי זה מלל שאמר לי על משהו לא טוב ורגוע בחוויה הורית. אגרסבי. <br />מצד שני התקשורת שלנו כהורים עם בני כל כך רחוקה מזה שזה לא הצליח להפחיד אותי שכך הוא רואה אותנו.<br />נשארתי אם 'מה זה?' גדול. לא מוגדר.<br />אנסה עכשיו כשאני יותר רגועה לראות מה איתו. ואם צריך להתערב. <br />ההרגעה שלך עזרה לי להיזכר שלא נורא אם פוגשים את הכעס בחיים. וכנראה- גם את הבלבול. <br />הרבה מאוד תודהAnonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-11447578033231666702011-07-17T22:40:09.458+03:002011-07-17T22:40:09.458+03:00ל"רגע לא מצחיק"
(ילד רך שממחיז הורים שכו...ל"רגע לא מצחיק"<br />(ילד רך שממחיז הורים שכועסים וחובטים בבנם)<br />למה נבהלת כל כך?<br />האם את סבורה שהמשחק מייצג את האופן שבנך חווה אותכם?<br />האם את חוששת שזה סימן שאולי מישהו מרביץ לו?<br />האם את דואגת שמא הילד מפתח פחדים בעיקבות הסיפור?<br />האם את לא מרוצה מההשפעה של הפוזות העצבניות שהוא ראה בשבת?<br />רגשות, מחשבות וזיכרונות אינם דבר סטטי. גם אם הילד התבלבל מהסיפור והוא מפרש את המילים לחומרה זה עוד לא אומר שעברה עליו חוויה קשה ומזיקה. התפקיד של המשחק הוא לנסות ולתרגם את מה ששמע, לשחק שוב ושוב עד שהחשש מהמילה "כעס" יתפוגג.<br />אולי דווקא בגלל שהוא לא חווה כעס המילה פחות מובנת ויותר מטרידה.<br />באופן כללי, אם המשחק הזה לא חוזר על עצמו לאורך זמן, שוב ושוב, אין לך מה לדאוג. אם את רוצה את יכולה להצטרף אליו למשחק, לשחק בבובה שכועסת על מישהו אחר, ואחר כך להרגיע ולהסביר: "הכעס עובר והצחוק חוזר, ואמא תמיד אוהבת". אולי גם בנך זקוק לתיזכורת שרגשות משתנים ושהרגשות הטובים עמידים הרבה יותר .<br />אין מה לדאוג.<br />מה דעתך?ילדים זה לא צחוקnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-44596931712903447832011-07-17T16:28:11.099+03:002011-07-17T16:28:11.099+03:00חזרתי גוני,
עכשיו אני הולכת לשתף אותך ברגע לא מחיי...חזרתי גוני,<br />עכשיו אני הולכת לשתף אותך ברגע לא מחייך כלל.<br />הילדון שסיפרתי עליו משחק הבוקר עם 'האוטו מכבי האש'ובובות פלימוביל. הוא משחזר חלקים של סיפור על ילד - אלחנן- שהדליק גפרור ופרצה שריפה, קראו למכבי אש וכו'. אני רואה אותו מעמיד 4 בובות ובאמצע עוד אחת. הוא אומר לי: 'זה אלחנן'. ואחר כך לוקח את בובה אמא וחובט בה באלחנן. 'היא<br />דורכת עליו'. <br />נבהלתי! מה זה? הילד מטופל בידיים אוהבות. הו אלא מכיר מכות. אני בהחלט שמה גבולות מאוד ברורים בכמה נושאים אבל זה לא הולך להיות במכות. <br />לא די זה בצהרים אנחנו שומעים אותו משחק שוב: 'אבא כועס!'[שוב עם מכבי האש כמובן].<br />מה זה? נכון, בסיפור כעסו על אלחנן אבל סיפרנו אותו די הרבה וזה מלל וביטייו חדשים. <br />הייתי רוצה לחשוב שזה עיבוד לכמה פוזות יותר עצבניות שראה בשבת בין האורחים שהיו לילדיהם. אבל אני לא רוצה לעצום עיניים. <br />מה את אומרת על כזה דבר?Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-80286257899444456302011-07-11T19:24:43.347+03:002011-07-11T19:24:43.347+03:00ל"רגע מצחיק"
כמה נחמד מצידך לשתף אותנו ב...ל"רגע מצחיק"<br />כמה נחמד מצידך לשתף אותנו בריגעי החיוך המשפחתי שלכם. <br />קיוויתי שהרבה קוראים ישמחו להזדמנות להתחלק עם אחרים בפנינים של ילדיהם ובדרך זו להעמיק את הזכרון ואת נמשמעות שלהם. מסתבר שאנשים עמוסים, עסוקים, מתביישים, חוששים, אולי לארואים את ההומור והחן שבצירופים הילדותיים הללו או לא מאמינים שגם אחרים יכולים להנות מהרוח הטובה הזו.<br />לכן תודה כפולה.<br />כשקוראים מה שכתבת ניפתח הלב , אולי כמו שליבו של בנך התרחב כשראה כמה אתם נהנים מחוכמתו.ילדים זה לא צחוקnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-23766519246153858442011-07-10T00:50:12.316+03:002011-07-10T00:50:12.316+03:00מה חשבת? שלא יבוא לי לספר על הילד שלי?
הנה רגע מצח...מה חשבת? שלא יבוא לי לספר על הילד שלי?<br />הנה רגע מצחיק שלנו:<br />[הילד היה השבוע אצל הרופאה וגם התלווה לביקור של אחיו אצל רופא השיניים.]<br />לא זוכרת באיזה הקשר בעלי אומר לילד במשחק כזה לפתוח את הפה- הוא פותח. 'תפתח את האוזן' -הוא פותח עם הידיים. 'תפתח את האף'- הילדון מנסה ואומר:'אי אפשר. זה נעול!'<br />בבוקר אנחנו מנסים לחזור על הבדיחה. מבקשים ממנו לפתוח את האף. הוא מפתיע שוב: 'לא, זה רק בכאילו' ומריח עמוק את האויר מסביב. <br />לא בא לפתוח את הפה ולאכול אותו?Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-41992669634260665622011-07-03T22:17:50.194+03:002011-07-03T22:17:50.194+03:00ל"גוף שלישי"
(ילד בן 2.2 שמדבר אל עצמו ב...ל"גוף שלישי"<br />(ילד בן 2.2 שמדבר אל עצמו בגוף שלישי).<br />קודם כל ברור שבנך מלולי ומקסים. כמו כן ברור שאתם מרבים לדבר אליו ועליו וגם אתם משתמשים לפעמים בכינויי גוף, אני, אתה, ולפעמים פונים אליו בשמו "יהודה הולך עכשיו למקלחת". יתכן שהוא עדין לא פיתח אבחנה ברורה מתי להשתמש בשמו ומתי לומר אני. יתכן והוא הפנים את הקול שלכם שמגיב על מה שהוא עושה והוא מהדהד אותו לעצמו כדי לשננו, לזכרו ולהתבשם בו.<br />כך או כך זה מעורר חיוך והתפעלות. ואם בא לך כתבו לנו מחוכמותיו ואולי נצ-פר אותן.ילדים זה לא צחוקnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-85081437197039513082011-07-02T21:20:41.735+03:002011-07-02T21:20:41.735+03:00שלום גוני,
אצל בני בן 2.2 קיימת תופעה מצחיקה. הוא ...שלום גוני,<br />אצל בני בן 2.2 קיימת תופעה מצחיקה. הוא מדבר על עצמו בגוף שלישי מאוד הרבה. זה אל שהו אל איודע להגיד נחרץ: אני רוצה....או אני לא רוצה....<br />אבל בכל מיני פוזות הוא מדבר על עצמו. כשעושה משהו חדש או אסור: נותן עשב לכבשה או שופך אוכל מהכיסא הוא שואל במנגינה שובה: 'מה יהודה עשה?'או 'איפה יהודה [כשהאו מתחבא]?' או אומר על עצמו: 'יהודה קם'. 'יהודה עושה שטויות'. לוקח את הספר ואומר: 'עכשיו יהודה מספר'. <br />אני לא מזהה סגנון עקבי שבו הוא משתמש בשמו ולא באני, אבל הוא עושה את זה הרבה. <br />זה תואם גיל? מוזר? למה זה קשור?Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-57079666568891906922011-06-20T21:47:49.233+03:002011-06-20T21:47:49.233+03:00ל"לטעמי"
(המשך התכתבות קודמת)
ההחלטה שלך...ל"לטעמי"<br />(המשך התכתבות קודמת)<br />ההחלטה שלך לא לקחת חסות על היחסים בין הבעל לבת מעוררת כבוד. ביחסים כל אחד אחראי במאה אחוז על החמישים אחוז שלו. ככה את מאפשרת להם לבנות את היחסים שלהם כפי שמתאים להם, וכפי שמתאים לעשות בגיל של בתך.<br />מקווה שהפעם זה יותר ברור.ילדים זה לא צחוקnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-62901853976012190832011-06-15T12:03:01.296+03:002011-06-15T12:03:01.296+03:00תודה גוני על תשובתך.
הסרוב שלי לתווך בא ממקום קצת ...תודה גוני על תשובתך.<br />הסרוב שלי לתווך בא ממקום קצת אחר: אני אוחזת שלא כדאי שאקח חסות על היחסים בינהם. זה מפריע להם לפתח את הדבר לבד. אם אני, שנתפסת בעינהם, יותר זמינה לשיחה אעשה את התיווך למה שיתאמצו במגע ישיר. זו החמצה של קשרים.<br />אני מאמינה שגם בעלי וגם הבת ילמדו יותר להתקרב כשידרשו לזה. <br />אני לא מדברת על אבא מתעלל חלילה. בסדר, פחות בתחום התקשורתי. יש לו הרבה דברים שהוא מספק ואני פחות. הנחתי שככה זה בבתים הלא מושלמים. ועצם לקיחת האחריות שלי גם מעצבנת במידה מסויימת את בעלי. <br />את חושבת שהתפקיד ההורי שלי כרגע ליצור להם אבא יותר טוב? משום מה נדמה לי שגם אם כן אני יכולה לתרום חלקית לענין. בשיחה, חשיבה משותפת, אבל אני לא יכולה להיות אחראית על האבא. וגם לא נשמע לי בריא יותר מזה. <br />אשמח מאוד לתשובתך. התבלבלתי קצת. <br />כי כמובן שדיברתי עם בעלי ותארתי לו את העניין. נזהרתי גם על כבודו כבן אדם. וכמ המילים אמרתי לבת שמסבירות לה למה כדאי לדבר עם אבא.Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-33207075124867107082011-06-14T22:02:07.088+03:002011-06-14T22:02:07.088+03:00ל"לטעמי"
(אמא למתבגרת שיש לה חילוקי דעות...ל"לטעמי"<br />(אמא למתבגרת שיש לה חילוקי דעות עם האבא).<br />בגיל ההתבגרות אחד ההישגים החשובים והצורך של המתבגרים הוא שיתיחסו אליהם בגובה העיניים, כמו בוגר אל בוגר. ממה שכתבת, באופן כללי, ניראה שבתך מתקשה לקבל יחס כזה מאביה ומתלוננת על כך בפניך. נהגי כפי שהיית נוהגת עם חברה טובה. הקשיבי לה ועזרי לה להבין מה מפריע לה, מבלי לגנות את הבעל. עזרי לה לחשוב על כמה אפשרויות מדוע הוא מגיב כפי שהוא מגיב וכיצד היא יכולה לדבר איתו, והיא תחליט אם לדבר איתו או לא.<br />הסרוב שלך לתווך בינהם נובע מהבנה שלהתיחס אליה כמו לגדולה פרושו לתת לה לטפל ביחסים עם האב בכוחות עצמה, כמו גדולה!<br />מצד שני, קורה לא פעם שאחד ההורים מקדים ומבין את הצורך של המתבגר שלא יתיחסו אליו בזילזול, כמו לילד קטן. במקרה כזה תפקידך לעזור לבן זוגך להבין מה הצרכים של הבת. <br />הורות זה תפקיד שכל הזמן משתנה, לפי הגיל של הילד. הורים עוזרים זה לזה לקרוא ולהבין את הילד ולהשתנות בהתאם.<br />תקראי לזה "עזר כנגד", או אולי דווקא "עזר בעד".<br />נשמח אם תעדכני אותנו.ילדים זה לא צחוקnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-85923910741260190882011-06-14T21:37:45.914+03:002011-06-14T21:37:45.914+03:00ל"לומדת הרבה"
(אמא לילדה מחוננת שמאתגרת ...ל"לומדת הרבה"<br />(אמא לילדה מחוננת שמאתגרת אותה).<br />הפעם אין לי משהו להוסיף לך. למרות שאני יודעת כמה קשה לבחור למי לפנות לעצה איננו מיעדות את הבלוג לסוג כזה של יעוץ. אולי הגננת שהמליצה לכם לעשות איבחון ולקבל יעוץ והדרכה יכולה גם להפנות אותכם הלאה.<br />ילדים מחוננים הם מתנה גדולה אבל גם אתגר גדול להוריהם. לפעמים כשרון גדול בתחום מסויים בא על חשבון הבנה של משהו אחר, כמו יחסים חברתיים. לפעמים הם מסיקים מסקנות מופרזות (1+1=10).. ולפעמים הקושי להתמודד איתם מכביד גם על הזוגיות.<br />המשיכו לחפש יעוץ מתאים.<br />גם מי שזוכה בפייס זקוק ליועץ השקעות.<br />בהצלחה.ילדים זה לא צחוקnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-55366334262222156872011-06-12T19:17:22.889+03:002011-06-12T19:17:22.889+03:00שלום גוני,
השאלה שלא לא קשורה לנושא המרכזי אבל לפח...שלום גוני,<br />השאלה שלא לא קשורה לנושא המרכזי אבל לפחות לשאלה הקודמת.<br />בשיחה קרובה עם ביתי בת החמש עשרה היא סיפרה לי על תגובות מסוימות אצל בעלי, אביה, שמציקות לה מאוד. אין הכוונה למשהו שהוא מגיב אליה חלילה. אלא ביחס של לגלוג לחברה, לנורמות מסוימות, או אולי אפשר לקרוא לכמה ערכים מקובלים. <br />אני מרגישה שזה לא נכון שאני אדבר איתה על כך. וטוב יותר שתדבר איתו על מה שמציק לה וממש מפחיד אותה. [לא נשמע לי לבנות קשר על תיווך ולקחת אחריות על האבא]. <br />אבל היא הורידה את הרעיון מהפרק.<br />אני, אגב, חושבת שהדיבורים האלו לא בריאים ויכולים לבלבל. אבל אני לא אמא של בעלי והוא לא ילד, למרות שהוא יכול להסכים איתי בשיחה זה לא ימחק מהר לטעמי.<br />מה נכון לעשות או איך עלי להגיב?Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-84652046181763961682011-06-12T03:38:28.239+03:002011-06-12T03:38:28.239+03:00גוני שלום!
אני לומדת כאן הרבה. יש לי ילדה בת חמש...גוני שלום! <br />אני לומדת כאן הרבה. יש לי ילדה בת חמש שהגננת שלה שלחה אותנו לעשות לה איבחון- לבדוק האם היא מחוננת. היא באמת חכמה וחריפה ביותר. הגננת עוד אמרה שכשם שהורים צריכים ללמוד איך להתמודד עם ילדים מחינוך מיוחד כך גם צריכים ממש ללמוד איך להתמודד עם ילדים מחוננים במיוחד , והציעה לנו ללכת לקורס שילמד אותנו להתמודד עם האתגרים שהילדה מזמנת לנו. אם כן שתי שאלות: האם ידוע לך על קורס כזה? ושאלה שנייה האם את גם מטפלת זוגית? (יש לנו הרבה שוני וחוסר הסכמה בנושאי חינוך הילדים בבית). תודה רבה .Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-64908632279713208952011-06-08T20:53:59.571+03:002011-06-08T20:53:59.571+03:00לאמא של גילי
תודה על תגובתך. כמה נחמד ומוסיף לשמוע...לאמא של גילי<br />תודה על תגובתך. כמה נחמד ומוסיף לשמוע את הדוגמאות היחודיות של כל ילד. (הלואי והיה אפשר לצ-פר את כולם). כל תגובה חושפת עוד טפח מעולמם הפנימי.<br />כמו שקשה לה להשלים, או אפילו להבין, שהיא לא כל-יודעת כך זה בלתי ניתפס שאמא אינה כל- מבינה. הרבה ילדים סבורים שאם אמא היתה באמת, באמת רוצה היא היתה יודעת! או לפחות מחפשת באינטרנט.ילדים זה לא צחוקhttps://www.blogger.com/profile/16297099451814092878noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-396022161897148052011-06-06T21:03:34.393+03:002011-06-06T21:03:34.393+03:00הפוסט כתוב כל כך יפה וכ כך רלוונטי...כשאני אומרת ל...הפוסט כתוב כל כך יפה וכ כך רלוונטי...כשאני אומרת לגילי (בת 4) שאני לא יודעת<br />, היא לפעמים עונה לי - אז היא עונה לי - "אז תחפשי באינטרנט..."Anonymousnoreply@blogger.com