tag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post6323490584585835408..comments2022-04-10T05:46:51.827+03:00Comments on ילדים זה לא צחוק: גיל שנתיים הנוראילדים זה לא צחוקhttp://www.blogger.com/profile/16297099451814092878noreply@blogger.comBlogger58125tag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-49377241080845007232017-06-25T20:11:36.483+03:002017-06-25T20:11:36.483+03:00ל"צבוטותי"
(בן 2.2 שעושה מה שבא לו, צועק...ל"צבוטותי"<br />(בן 2.2 שעושה מה שבא לו, צועק וצובט)<br />אמאלה, תרגעי.<br />הכול בסדר עם הילד. הוא עדיין ילד מאוד טוב וממושמע. הוא רק לא יודע איך להמשיך להיות ילד טוב כשהמוח שלו השתדרג למנוע הרבה יותר חזק, רצונות יותר חזקים לפני שהותקנו בו הברקסים. אצל בני אדם, להבדיל ממכוניות הברקסים הם דבר נילמד ונירכש. גם כשהוא מבין את הכלל שאת אומרת ( לאכול, לא לקום מהשולחן, לא להרביץ, לשים במקום, לא לגעת...) הוא עוד לא יודע איך לעצור את עצמו ואיך לבלום את היד שמתרוממת. הוא צריך שתאמיני בכוונה הטובה שלו להיות ילד טוב ותעזרי לו להיות כזה.<br />כלל ראשון: אמרי לו מה כן לעשות ולא מה לא. (אתה יושב יפה ולא קם. כל הכבוד!).<br />כלל שני: שבחי , גם אם הוא לא מצליח. (מי שומר על הידיים. בבית שלנו לא מרביצים. ילד טוב. מיום ליום תצליח).<br />כלל שלישי: הכירי ברצון שלו או ברגש, לפני שאת מגבילה או אוסרת (אתה רוצה איקס. אתה כועס, לא רוצה איקס.)<br />כלל רביעי: הציעי פתרון או תחליף.<br />כלל חמישי: לא לכעוס ולהרים קול. זה רק מחמיר את המצב.<br /><br />תראי כמה זה לא פשוט לך , אפילו שאת מבינה, ללמוד להגיב בדרך שלא טבעית לך. עכשיו תביני כמה זה לא פשוט לו. זה לוקח זמן והרבה סבלנות.<br />נראה לי מאוד חשוב שילך למסגרת טובה. ככה יהיה מישהו שיעזור לך ללמד אותו כיצד לנהוג.<br />קראי את כל מה שכתבנו בנושא, כולל כל השאלות של הורים ותשובות שלי. זה יעזור לך להפנים את צורת החשיבה והתגובה.ילדים זה לא צחוקhttps://www.blogger.com/profile/07544844453022486984noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-69252612859920687242017-06-20T02:02:52.787+03:002017-06-20T02:02:52.787+03:00היי הילד שלי בן שנתיים וחודשיים הוא בתקופה האחרונה...היי הילד שלי בן שנתיים וחודשיים הוא בתקופה האחרונה לא מקשיב לי בכלל אני כבר ממש יוצאת מדעתי הוא היה ילד מאוד טוב וממושמע אנחנו חיים עם עוד משפחה ואצל חמי אולי הסביבה גורמת לו לא להקשיב הוא בכלל לא אוכל עושה מה שבא לו הוא גם לא במסגרת כרגע ילדתי לפני 4 חודשים בשהות שלי בבית חולים הוא כבר הרגיש משהו ומאז באמת הוא ניהייה ממש ילד אחר אשמח עם תעייצי לי מה לעשות הילד פשוט התחיל לצעוף עליי ואפילו לצבוט בתודה מראש ונדהAnonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-71536592800623671552017-04-03T22:14:46.519+03:002017-04-03T22:14:46.519+03:00ל"דחופה"
(בת שנתיים שמתעוררת לעתים תכופו...ל"דחופה"<br />(בת שנתיים שמתעוררת לעתים תכופות ובוכה המון)<br /><br />הלוואי והייתה לי היכולת לעזור לכם, לנחש ממרחק מה יכולה להיות הסיבה למה שקורה לבתכם, מבלי לדעת עוד המון פרטים.<br /><br />לא רק שינויים בשגרה עלולים לגרום לאי שקט שכזה. מה שלנו ניראה דבר פעוט יכול להיות מאיים עבורה. פעם הכרתי ילד שהגיב כמוה בעקבות מסיבת פורים: הרעש, התחפושות, הבלונים שהתפוצצו עוררו בו פחד גדול שחילחל לחלומות בלילה והטריד את שנתו ואת נפשו. ילד אחר הגיב ככה לנביחות של כלב ולרעש של מכסחת דשא. חשיפה לפחד בגיל הזה מציפה במיוחד בגלל שאזורים שמגיבים לפחד מתפתחים במוח לפני שאזורים שאמורים להרגיע פחד ניכנסו לפעולה.<br />האם היה מצב שמשהו הבהיל אותה? שהיא בכתה?<br />האם יתכן שהיא התחילה לחלום בלילה?<br />האם מבחינה רפואית הכול בסדר?<br /><br />בכל מיקרה תפקידכם להרגיע: "אמא פה. הכול בסדר. אולי חלמת חלום. זה לא באמת. בואי נירגע". או, "מה יעזור? אולי מוצץ? אולי בקבוק? תיכף הבכי יעבור והצחוק יחזור".<br />הדבר הכי מרגיע זה אמא רגועה שבטוחה שהכול יעבור.<br />לוקח זמן עד שתחושת הפחד שנקשרה לשינה תדעך ושתחושת השלווה שקשורה לשינה תחזור.<br /><br />אודה לך אם תחזרי ותספרי לי מה קורה.<br /> <br />ילדים זה לא צחוקhttps://www.blogger.com/profile/07544844453022486984noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-35156864960799910102017-03-28T22:09:02.112+03:002017-03-28T22:09:02.112+03:00היי, מבקשת עזרה דחופה! ביתי בת השנתיים החייכנית וה...היי, מבקשת עזרה דחופה! ביתי בת השנתיים החייכנית והשמחה שהיתה עד לפני כשבועיים נכנסת למיטה בשמחה ונרדמת לבדה ללא כל קושי ומאמץ כנראה עוברת משהו ואני פשוט לא מצליחה להבין מה.. <br />לפני כשבועיים החלה להתעורר לעיתים תכופות(כל שעה בערך במהלך כל הלילה) בבכי תמרורים קורע לב,ומסרבת להכנס לישון בכל תוקף. במהלך היום היא חסרת שקט ובוכה המון,כנראה גם בגלל העייפות..<br /> לפני כשבוע העלתה חום גבוהה,וחוסר השקט החמיר בחוסר אונים וחוסר שינה מצטבר.. ניסינו להעביר אותה אלינו למיטה מה שגם לא צלח.. לאחרונה דיווחה לי הגננת שגם את שנת הצהריים בגן היא מסרבת לישון כבר כמה ימים.<br />אני חייבת לציין שלא נעשה שום קיצוני בשגרה היומית שלנו..<br />עזרי לי בבקשה אני עובדת עצות וכואבת את ילדתי הקטנה, מה לדעתך יכולה להיות הבעיה? Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-85067675027705849222016-09-01T21:05:27.608+03:002016-09-01T21:05:27.608+03:00ל"מנסים"
(בת2.3 שקמה שוב ושוב ושוב מהמיט...ל"מנסים"<br />(בת2.3 שקמה שוב ושוב ושוב מהמיטה)<br />מה שאתם עושים זה מצוין. המשיכו כך.<br />גם אם היא מבינה אותכם, ורוצה לעשות כדבריכם, לוקח למוח לפתח ברקסים ולעצור את התגובה האוטומטית של לקום ולרוץ להורים.<br />עכשיו, בגיל שנתיים כשהרצון מתחזק (כמו אוטו שנוסע יותר במהירות) יותר קשה לעמוד בהגבלות. וגם יותר קשה לוותר על היום שחלף ולעצום עיניים.<br />אתם יכולים לעשות עוד משהו. <br />המחיזו לה עם בובות את המצב. בובות שרוצות לקום וכל הזמן מחזירים אותן למיטה עם הסבר שכל אחד נירדם במיטה שלו לבד. גם בני משפחה/ ילדי גן/ סבא וסבתא.. ועוד.<br />בהצגה , וגם במציאות ההורים יושבים מחוץ לחדר ומחזירים מיד למיטה, בלי להרבות בדיבורים. <br />כל הכבוד! איזה בובה טובה. בסוף היא לומדת להירדם במיטה שלה. אתם יכולים לחשוב יחד על רעיונות. אולי הבובה/ הבת יחבקו בובה של אמא, או תמונה של אמא, או דובי אהוב..<br /><br />לא כדאי שהיא תרוץ מרחקים. כל פעם שהיא יוצאת מהחדר וכל פעם שאתם מסבירים- מבחינתה זה פתח להתדיינות.<br />לפעמים גם מעקה פלסטיק שקונים למטרה הזו נותן מסר יותר חד משמעי שלא יורדים מהמיטה!<br /><br />בהצלחה.<br />חזרו וספרו לנו מה קורה.<br />ילדים זה לא צחוקhttps://www.blogger.com/profile/07544844453022486984noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-58639352427462257152016-08-30T14:18:32.907+03:002016-08-30T14:18:32.907+03:00הי גוני, ביתי בת שנתיים ושלושה חודשים. עד כה נרדמה...הי גוני, ביתי בת שנתיים ושלושה חודשים. עד כה נרדמה בערב לאחר אמבטיה וכמה שירים וסיפורים, אך אף פעם לא לבד בחדר. לאחרונה שמנו לב שזמן ההרדמה התארך מאוד, זקוקה שנשב איתה שעה ואף יותר והחלטנו לנסות להסביר לה להירדם לבד בחדר לאחר הטקס של השירים והסיפור. כבר שלושה לילות שאנו מנסים לצאת מהחדר ולתת לה להירדם לבד אך היא לא מסוגלת לנסות לשכב לבד במיטה אלא מידה קופצת מהמיטה ורצה אלינו. מחזירים אותה למיטה עם הסברים וחוזר חלילה. היא רצה קילומטרים הלוך ושוב ללא הפסקה ולא נשארת במיטה יותר מכמה שניות. אתמול נרדמה רק אחרי שלוש שעות של ריצה כזו!! גם במשך היום מזכירים לה בעדינות שהיא ילדה גדולה ויכולה לנסות להרדם לבד במיטה אך ללא הואיל. מה דעתך? אולי לנסות משהו אחר?רחליhttps://www.blogger.com/profile/02177335937324005878noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-10714901283671584432016-07-14T21:31:59.758+03:002016-07-14T21:31:59.758+03:00ל"אמא-כן"
(בת 1.3 שהתחילה לומר על הכול &...ל"אמא-כן"<br />(בת 1.3 שהתחילה לומר על הכול "לא")<br /><br />קודם כל, מזל טוב!<br />הבת שלך גילתה את המילה "לא".אולי בזכות המחלה היא הקדימה והחכימה והבינה שאת והיא זה לא היינו הך. שלפעמים את רוצה משהו והיא לא. לפעמים היא רוצה משהו ואת לא. החלק הראשון משעשע אותה והיא עדיין חוקרת אותו. היא מנסה ואומרת "לא" על כל מיני דברים כדי לראות מה יקרה, כדי להבין איך מילת הקסם הזו משפיעה על הסביבה. היא שמעה אותכם אומרים "לא" עשרות פעמים. עכשיו מגיע תורה לנסות.<br />היא זקוקה שלא תתבלבלו ותכוונו אותה: "בואי תגידי לא.. ועכשיו די!". " לפעמים אפשר 'לא' ולפעמים צריך /די. עכשיו צריך..". אל תתאכזבו אם זה לא עובד מיד. גם לילדה חכמה כמוה לוקח זמן ללמוד משהו חדש.<br />לגבי החלק השני- כשהיא רוצה ואת אומרת לא- היא מנסה להבין מתי "לא זה לא", ומתי "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת".<br />כשהיא מתעקשת שתניקי אותה אמרי :"את חמודה! את רוצה לינוק. עכשיו לא!". חזרי על זה כמה פעמים ואז הציעי לה לאכול משהו אחר. פרי, ירק, חתיכת גבינה..<br /><br />אחת הסיבות שלא כדאי לגרור הנקה לגילאים מאוחרים היא שאנחנו לא רוצים לנהל מאבקים על הנקה. לא מאבקים על שליטה ולא מאבקים על אכילה. ההנקה מילאה את תפקידה כאבן פינה לקשר חם, מיטיב וללא תנאי בין האם לילד. עכשיו עוברים לאוכל מוצק, ליד שולחן. וכל המאבקים על אוכל וששליטה יתנהלו שם.<br />ילדים זה לא צחוקhttps://www.blogger.com/profile/07544844453022486984noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-69977355536166425032016-07-12T13:40:01.024+03:002016-07-12T13:40:01.024+03:00ממש מרתק ומעניין.אומנם את יותר מספרת על ילדים מעל ...ממש מרתק ומעניין.אומנם את יותר מספרת על ילדים מעל גיל שנתיים, אך איך צריך להתנהג כאשר ילדה בת שנה ושלוש לאחר שהייתה חולה שבוע וכמובן שהייתה בכיינית ונודניקית לא מפסיקה בהתנהגות זו. היא עדיין לא מדברת אבל מראה עם הגוף עם הראש על הכל לא. לפני כשבוע ומהו הייתה לי ילדה שונה לחלוטין כאילו החליפו לי אותה.מוציאה אותה לטייל על הכל אומרת לא, לגבי אוכל אותו דבר הכל לא!ומבחינה אוכל אני נורא מודאכת שתוכל כי היא לא עולה ממש במשקל טוב כמו שצריך, ועדיין רוצה את הציצי וכשאני לא נותנת לה היא נורא נפגעת ובוכה ואני בסוך נכנעת מה לעשות במקרה כזה להיכנע או שלמרות הכאב להמשיך לא להביא, אך יש גם את הדאגה שהיא תוכל לפחות משהו.נורא מבולבלת מזה אשמח לקבל יעוץ.Anonymoushttps://www.blogger.com/profile/06475487702355887622noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-56879193732556282452015-12-14T19:19:22.222+02:002015-12-14T19:19:22.222+02:00ל"שינויים"
(בן 1.8 שמסרב להיכנס לאמבטיה)...ל"שינויים"<br />(בן 1.8 שמסרב להיכנס לאמבטיה)<br />אם הקושי היחיד שאתם חווים הוא בכניסה לאמבטיה, ולא בכניסה לגן,בשינה או באכילה -זכיתם. כנראה שתגובתו נובעת מהתחזקות הרצון והדרישה לאוטונומיה ("אני רוצה להחליט") שאופיינית לגיל. יתכן שריבוי השינויים שנכפו עליו חידד את הרצון לקבוע מה שיקרה. ישנם ילדים שפוחדים לחדר האמבטיה החדש, חוששים להישאר לבד, חוששים מההד והקולות השונים שבחדר הקטן הזה. <br />כתבנו הרבה על כך. קראי בפוסטים הרלוונטים ובשאלות ותשובות אחריהם.<br />בקיצור: הטרימו והודיעו לו מראש על הכוונה ללכת למקלחת. אפשרו לו לבחור בין ללכת עכשיו או עוד קצת ודי. כשהוא מסרב, תנו הכרה לרצונו (אתה רוצה עוד לשחק. לא בא לך ללכת לאמבטיה. זו אמבטיה חדשה שאתה לא מכיר..). הרגיעו (קודם אמבטיה ואחר כך נשחק עוד. אמא עוזרת ושומרת). הוסיפו ועודדו אותו ללכת (מי חמוד. מי הולך יפה. כל הכבוד).אמרו בברור "עכשיו מקלחת!". ואל תאפשרו להמשיך לשחק במשהו אחר. על התפרצות הזעם הגיבו כפי שכתבנו בעבר. בסבלנות.<br />עם קצת ניסיון והרבה סבלנות ונחת יצליח כל הורה להכניס פעוט למקלחת!!<br />ראו בזה תשלום פעוט על כל השינויים שחוללתם בחייו.ילדים זה לא צחוקhttps://www.blogger.com/profile/07544844453022486984noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-35513338913223246312015-12-07T23:40:04.054+02:002015-12-07T23:40:04.054+02:00היי גוני
תודה רבה על העצות המועילות! בני בן השנה ו...היי גוני<br />תודה רבה על העצות המועילות! בני בן השנה ושמונה חודשים חווה בשבועות האחרונים הרבה שינויים (מעבר דירה, התחלת גן ופרידה מהמטפלת) והתחיל בימים האחרונים לסרב בצעקות ובהתפתלויות ובבכי כמובן להכנס למקלחת. עד לפני שבוע הוא היה כמו דג במים... כיצד לדעתך יש להתמודד עם זה? תודה! Anonymoushttps://www.blogger.com/profile/10086577330388228928noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-46874330348787343092015-09-12T22:05:49.463+03:002015-09-12T22:05:49.463+03:00ל"הגיונית"
ההבנה שאנחנו נפרדים ושונים מה...ל"הגיונית"<br />ההבנה שאנחנו נפרדים ושונים מהורינו ושאין לנו שליטה מלאה מתי הם יהיו לידנו לתמוך ולהגן עלינו ומתי יתרחקו, ואפילו ייעלמו, צונחת על ילדים בגילאים ובנסיבות שונות. <br /> בדרך כלל, עם ראשית ההליכה הרגלים שלהם נושאות אותם רחוק מההורה. מהזוית שלהם לא ברור להם מי התרחק ממי והם נצמדים להורה לתקופת מה כמו היו הצל שלו. לפעמים התודעה צונחת עליהם בכניסה לגן חדש, או בעקבות נסיעה או העלמות ממושכת של ההורה. קורה שהם נצמדים להורה מחשש שהוא יעלם להם אחרי שהורה הלך מבלי להגיד להם, בזמן שהיו עסוקים במשהו, או שהם התעוררו בלילה וגילו שההורים יצאו לבלות. או פשוט חלמו שההורה נעלם ונבהלו.<br />אצל תאומים זה יכול לקרות יותר מאוחר כי תמיד יש להם אחד את השני. התחושה של להישאר לבד שלא מרצון ומתוך חשש נמנעת מהם, כי נוכחות האח, לפחות בתינוקות, מרגישה כמו נוכחות של מבוגר משמעותי.<br />כמו אפרוח שגילה שאמו התרחקה ממנו והוא ממהר להיצמד אליה כדי להרגיש בטחון , כך גם בתך. כמו תרנגולת טובה היי יותר זמינה בזמן הקרוב. אל תנסי להרחיק אותה ממך. ידעי אותה כשאת עומדת להיעלם למטבח/ לשירותים/ למכולת. הזמיני אותה להיות בקרבתך. הרגיעי אותה שאת לא הולכת ולא נעלמת לשום מקום. אמרי לה שגם כשהיא לא רואה אותך את אוהבת ושומרת עליה. אולי היא לא תבין כל מילה ומילה אבל היא תקלוט את הטון המרגיע.<br />כשתחושת הביטחון והקביעות שלך, גם כשאת לא מול עיניה, תתחזק היא תתן לך ללכת ולשוב כמו בעבר.<br /><br />ומה עם תחושת הביטחון שלך? האם היא חזרה?<br />בטוח שהדאגה הזו זמנית והיא תחלוף. זה רק ייקח קצת יותר זמן ומאמץ ממה שחושבים.ילדים זה לא צחוקhttps://www.blogger.com/profile/07544844453022486984noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-54482810971072625452015-09-01T21:07:45.548+03:002015-09-01T21:07:45.548+03:00היי יש לי תאומות בנות שנתיים וחצי אחת מהן פשוט לא ...היי יש לי תאומות בנות שנתיים וחצי אחת מהן פשוט לא עוזבת אותי לאחרונה לכל מקום שאני זזה היא פשוט מאחורי ממש כמו צל .. מרגיש לי שיש לה פחד ממשהו האם זה הגיוני??<br />כאשר אנחנו הולכים להתקלח היא ממש שמחה כמו תמיד !אבל ממש לקראת סוף המקלחת מתחיל הבכי כי היא מרגישה שהולכים לישון ואז מתחילות צרחות אייימים של בכי רק שאני לידה היא לא בוכה בשניה שאני זזה היא צורחת .. באופן כללי היא כל הזמן רוצה מישהי לידה מה עושים ?? Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-5294709520413188132015-02-04T17:18:58.988+02:002015-02-04T17:18:58.988+02:00ל"עזרה"
(בת שנה ושלושה שזורקת אוכל)
ממש ...ל"עזרה"<br />(בת שנה ושלושה שזורקת אוכל)<br />ממש כפי שכתבנו בפוסט ובכל התשובות לשאלות, ישנה דרך פשוטה ועקבית לעזור לה ולעזור לך.<br />זה נשמע ככה: "אנחנו לא זורקים אוכל!". "מי חמודה. מילדה טובה . מימשאירה את האוכל בצלחת. כל הכבוד!"<br />היא עדיין תעשה את זה כמה פעמים במהלך הארוחה. זה לוקח זמן ללמוד להכחיד תגובות אוטומטיות, ראשוניות ולהחליף אותן בתגובות אנושיות. העיקר שמפעם לפעם זה יקרה פחות.<br />בינתיים היא תלמד אותך, אמא, משהו לא פחות חשוב: לא לצפות ללמידה או לשינוי מיידי. למידה ושינוי אמיתיים באמת לוקחים זמן . וגם, להנות מהיצריות של הילדה. ככה נבראנו.<br /><br />ועוד רמז לבאות. ברגע שהיא תפסיק לזרוק אוכל היא תתחיל לזרוק משהו אחר. הכל בסדר. ככה זה ילדים!ילדים זה לא צחוקhttps://www.blogger.com/profile/07544844453022486984noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-57174926458634796382015-01-31T21:58:50.483+02:002015-01-31T21:58:50.483+02:00שלום גוני!
ביתי בת שנה ושלושה חודשים החלה לזרוק או...שלום גוני!<br />ביתי בת שנה ושלושה חודשים החלה לזרוק אוכל על הרצפה. אנני יודעת כיצד לנהוג. אני משתמשת במשפטים: "האוכל נשאר על השולחן" , "אנחנו לא זורקים אוכל". איך היא ממשיכה לזרוק את האוכל, ולעיתים עושה זאת כמה פעמים במהלך הארוחה. אשמח לעזרה!אמאhttps://www.blogger.com/profile/11655556708443820966noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-18524591769285184032014-11-24T20:31:25.489+02:002014-11-24T20:31:25.489+02:00לאביטל
(בן כמעט שנתיים שהתחיל להרביץ)
מברוק! או ...לאביטל<br />(בן כמעט שנתיים שהתחיל להרביץ)<br /><br />מברוק! או תבורכו!<br />קשה להאמין אבל ברוב המקרים הדחף של ילדים להרביץ הוא באמת ברכה. הוא מצביע על עוצמה וכוחות ורצון להיות דומיננטי ולהשיג את מבוקשו. האם לא היית מבקשת את כל אלה לבנך?<br /><br />אלא מה, בגיל שנתיים המנוע החזק עדיין איננו מגובה במערכת ברקסים ומערכת היגוי מספיק חזקה כדי לקחת את כל הברכה הזו למקומות טובים.<br />דווקא העובדה שהגננות ניסו "כל מיני דרכים" מסבירה מדוע "שום דבר לא עזר". צריך לנסות בהתמדה דרך אחת טובה. אחרת הוא לא מצליח להבין את השיעור. (גם אם מלמדים מתמטיקה בכל מיני דרכים רק יותר מתבלבלים). גם לא הייתי קופצת למסקנה שלילד יש בעיות ויסות. בעיני זה כמו לומר על תינוק שזוחל שיש לו בעיה מוטורית. בגיל שנתיים מערכות הוויסות רק מתחילות להתפתח. הבדלים בין ילדים שונים לגמרי לגיטימיים בגיל הזה.<br />כפי שהצעתי בפוסטים שונים התחילי בשינון חיובי. חזר ושנני בחום והתפעלות: "מי חמוד! מי מצליח להתאפק ולא להרביץ! מיום ליום אתה לומד להיות חבר טוב". אפשר לחבר מילים למנגינה כגון "בגן שלנו לא מרביצים, בגן שלנו לא חוטפים. בגן שלנו מבקשים יפה".<br />הטרימי לפני שהוא הולך לגן או לפני שאתם הולכים לחבר, באותו אופן.<br />כשהוא מרביץ הרחיקי אותו מהמקום. תני הכרה לרגש ("רצית את המשחק", "אתה כועס שהוא לקח לך את המטפלת"). חזקי רגשות חיוביים (" אתה ילד טוב. אתה מצליח להתאפק ולא להרביץ"). בקשי שיגיד שהבין ("אני צריכה שתגיד:'אמא הבנתי. אני לא ארביץ") . מספיק אם הוא רק יהנהן בראשו. לבסוף,הפני אותו לעשות משהו אחר. כל הכבוד.<br />אפילו לנו קשה לפעול בדרך חדשה שאיננו מכירים. אז תארי לך כמה זה קשה לו. זה לוקח זמן. בטוח שתצליחי.<br />חזרי וספרי לי איך זה מתקדם.ילדים זה לא צחוקhttps://www.blogger.com/profile/07544844453022486984noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-59091071368312933422014-11-20T20:17:09.075+02:002014-11-20T20:17:09.075+02:00שלום גוני! אתר מעולה!
הבן שלי בן שנה ותשעה חודשים....שלום גוני! אתר מעולה!<br />הבן שלי בן שנה ותשעה חודשים. בזמן האחרון המטפלות בגן אומרות שהוא מרביץ,חוטף משחקים,וכו.. הן ניסו כל מיני דרכים אך שום דבר לא עבד. הבן שלי מאוד קשור לאחת המטפלות שזה מגיע למצב שאם אותה מטפלת יושבת עם אחד הילדים הבן שלי מרביץ לילד ומנסה לתפוס את תשומת ליבה.<br />המטפלות די חסרות אונים. הן חושבות שאולי זוהי בעיה בוויסות.<br />יש לציין שבבית הוא ילד מלא שמחת חיים,אנרגטי וסקרן.<br />כשבאים אליו חברים הוא נותן להם במשחקים ולא מרביץ אך מצד שני כשאנחנו מתארחים אצל חברים הוא מרביץ לילד. זה מותיר בי הרבה תסכול וחוסר הבנה מאיפה נובע הצורך להרביץ? ולפעמים גם בלי שום סיבה!!<br />אשמח לתשובתך. תודה!!!!!אביטלhttps://www.blogger.com/profile/03297494111804184350noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-52279668849417740422013-12-16T21:23:44.188+02:002013-12-16T21:23:44.188+02:00ל"אימא טרייה"
(בן 8 חודשים שמתעורר כמה פ...ל"אימא טרייה"<br />(בן 8 חודשים שמתעורר כמה פעמים בלילה)<br />ילדים מתעוררים כמה פעמים בלילה כי הם יוצאים ממעגל שינה אחד ונכנסים למעגל חדש (שינה קלה, יותר עמוקה, עמוקה.. וחוזר חלילה). לא כתבת לנו איך את מרדימה אותו. תינוק שלא נרדם בכוחות עצמו בראשית הלילה מצפה שיעזרו לו בהרדמות גם באמצע הלילה. לא כי הוא מפונק או ילד רע, אלא כי הוא לא יודע איך נרדמים לבד.<br />כבר כתבנו על כך בפוסטים על שינה ובעשרות השאלות והתגובות. היכנסי לפוסט "אימא,תרדימי" וקראי. (מופיע בשולי הבלוג במועדפים).<br />בגיל8-9 חודשים הוא גיל מצוין להתחיל. התחילו ללמד אותו בהשכבה ולא באמצע הלילה. (טקס קצר, השכבה, לתת לבכות חמש דקות, לחזור ולהשכיב תוך מסר ברור:"עכשיו לישון! אתה חמוד! שוכב יפה וישן!",ושוב לצאת מהחדר..) אל תיבהלי מהבכי. אל תחששי אם הוא לא לומד מיד. ואל תתאכזבי אם צינון או מחלה יביאו לנסיגה זמנית.<br /> ככה זה ילדים. לומדים לאט, אבל לומדים! בטוח שגם בנך ילמד.<br />קראי גם פוסטים קודמים בנושא הבכי.ילדים זה לא צחוקhttps://www.blogger.com/profile/07544844453022486984noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-60742419929310549902013-12-15T11:14:51.075+02:002013-12-15T11:14:51.075+02:00רציתי לשאול מאיזה גיל ניתן לתת לילד לבכות בלילה כד...רציתי לשאול מאיזה גיל ניתן לתת לילד לבכות בלילה כדי שיישן? יש לי ילד בן 8 חודשים וכ שעה וחצי-שעתיים הוא קם, מה אני אמורה לעשות?אמא טריהhttps://www.blogger.com/profile/16821664763378439059noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-30052029912560579822013-12-04T09:01:42.854+02:002013-12-04T09:01:42.854+02:00ל"אמא בדאגה"
(בן 1.9 שבוכה בהרדמות ומתקש...ל"אמא בדאגה"<br />(בן 1.9 שבוכה בהרדמות ומתקשה ללכת לישון)<br /><br />קשה לי לעזור לך להבין מה הסיבה לשינוי בהתנהגותו של בנך. אולי הוא הגיע "לגיל המבהיל" - של התקפי הזעם. אבל אולי יש עוד שינויים בעולמו החיצוני או הפנימי:<br />האם הוא במסגרת חינוכית חדשה? יום ארוך? דמויות חדשות?<br />האם יש שינויים באופן שהוא נפרד מכם או נפגש עמכם? הליכה לישון נחווית כפרידה. כשיש קשיי פרידה הם מחלחלים גם לשעת השינה.<br />האם את או בעלך עסוקים יותר, פחות זמינים?<br />האם הוא חשוף למתחים?<br />האם הוא חשוף לסרטים שנראים תמימים אבל מפחידים אותו?<br />האם הוא החל לחלום?<br />האם קרה לו משהו מפחיד? בחלום? במציאות?<br /><br />אם הסיבה לשינוי היא שהוא היה רגיל להירדם עם מטרנה ועכשיו הוא צריך ללמוד להירדם בלעדיה תנו הכרה לקושי ("אתה רוצה מטרנה. קשה לך להירדם בלי זה.."); עודדו והרגיעו ("מי חמוד.. לא נורא.. בטוח תירדם.."), הציעו תחליף (בקבוק מים/ מוצץ..) עשו טקס הרדמה קצר (נשיקה, סיפור, שיר) , והמשיכו להרדים, כפי שעשיתם בעבר.<br />הנה עוד משהו שלא כתבת לנו ומקשה לייעץ לך - מה היה תהליך ההרדמה בעבר?<br />חזרי וקראי את הפוסטים על שינה.<br /><br />אל דאגה, עוד יהיו לילות טובים מאלה.ילדים זה לא צחוקhttps://www.blogger.com/profile/07544844453022486984noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-10141600675579373982013-12-04T08:32:34.510+02:002013-12-04T08:32:34.510+02:00ל"סמכותית יותר"
בן 2.5 שמרביץ בהתקף הזעם...ל"סמכותית יותר"<br />בן 2.5 שמרביץ בהתקף הזעם ומתקשה להירגע)<br /><br />בואי נראה מה שונה במקרה שלכם:<br />נולד לו אח. הוא מסכן יותר!<br />הוא מרביץ. הוא בעל תעוזה יותר!<br />הוא מעדיף להירגע בזרועות אביו. יש לו אבא זמין יותר!<br />כל ההבדלים שמנית אינם דברים שליליים או לא נורמטיביים. יש המון ילדים בעולם שהצרות נופלות עליהם בשלשות: גם אח חדש, גם לא נתנו לו את מבוקשו, וגם אסור לו להרביץ.. ממש לא פייר!<br />אם תקראי שוב את התגובות שלי למקרה קודם (ממש לפני התגובה שלך) תביני שאתם נותנים לו כללים ושמים לו גבולות ואילו הוא זקוק להכרה בזעם ("אתה כועס.. רצית את אמא ואמא עכשיו עם התינוק.. רצית עכשיו לקבל X ועכשיו אי אפשר.."). הוא זקוק שיעודדו אותו ("מי חמוד, אני אוהבת אותך מאוווד..") ויתנו לו הנחיות יותר ברורות, איך לתת ביטוי לזעם שעולה בו ואיך לפתור את הקונפליקט. ולא רק שיאסרו עליו את אופן הביטוי הזמין לו (כי ככה הוא נברא) - נפנוף ידיים, צעקות ומכות ("לצעוק/ לבכות/ לכעוס מותר, להרביץ אסור! בוא נצעק יחד ונוציא את הכעס מהלב.. ועכשיו די? בוא אני אעזור לך להירגע..").<br />תאמיני לו. חלק מהמצוקה וההחרפה בביטויי הזעם נובעת מהבהלה שלו ממה שקורה לו. הוא לא רק זועם עליך שהבאת לו אח אלא גם זועם על הזעם שלא נפסק. הוא מעדיף את אבא כי באורח פלא שם הזעם נגמר יותר מהר.<br />הנה עוד סיבה טובה למה כדאי היה ללדת לו אח: זה יקרב אותו לאביו!<br />התמידי ברוח הזו ותראי שהוא ירגע. היי סבלנית. הביני שהיחסים שלך עם בנך בונים לו את מערכת ההרגעה במוח, צעד אחר צעד, עצב אחר עצב.. וזה לוקח זמן. ראי בזה אתגר ולא איום.<br />בטוח שתצליחי!<br /><br />חזרי וספרי לנו.ילדים זה לא צחוקhttps://www.blogger.com/profile/07544844453022486984noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-14110953171803562292013-12-01T09:12:36.726+02:002013-12-01T09:12:36.726+02:00היי
יש לי ילד בן שנה ותשעה חודשים
עד לפני כחודש ...היי <br />יש לי ילד בן שנה ותשעה חודשים <br />עד לפני כחודש היה הולך לישון במיטה שלו לבד בשעה שבע וחצי שמונה גג<br />מזה כחודש הוא נהיה מרדן ולא רוצה לישון במיטה שלו ואפילו לא איתי במיטה <br />מאוד קשה לא להירדם והוא רק בוכה<br />ולבסוף נרדם בשעה 10<br /><br />יש לציין שאת המטרנה גם הפסיק לאכול כבר שבועיים<br />אני שואלת אם יש קשר בין הדברים<br />ובכלל מה ניתן לעשות??<br />תודה<br />אמא בדאגה....Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-84762806055757515382013-11-24T21:24:24.680+02:002013-11-24T21:24:24.680+02:00הי גוני , קראתי את התגובות שלך למקרים השונים, נראה...הי גוני , קראתי את התגובות שלך למקרים השונים, נראה לי שהמקרה שלי קצת שונה כי הוא מורכב מכמה גורמים.. יש לי שלושה ילדים: בת(5.5), בן (2.5) ותינוק חדש שהצטרף אלינו לפני כשבועיים. עוד בסוף ההריון שלי שמתי לב לשינויים התנהגותיים בקרב הבן שלי שהתמקדו בעיקר בהתקפי זעם. כאשר הדברים לא נעשים לפי רצונו ו/או לטעמו הוא מתחיל לצרוח ומתקשה מאד להרגע. לאט לאט התקפי הזעם נעשו חמורים יותר ולצרחות התווספו גם המכות- הוא מנופף בידיו באוויר כלפי מי שמרגיז אותו, ולא מהסס גם להכות, חשוב לציין שהוא בעל תעוזה ומכה גם אותי ואת אביו. אירועים אלו גברו מאז הלידה. שמתי לב שעם או בלי קשר הוא מצליח להרגע יותר עם אביו, ולעיתים הוא אף מסרב בתוקף לבוא אלי ומעדיף מראש להרגע בזרועות אביו. <br />כאשר יש את ההתקפים הללו אני מיד מדברת אליו בסמכותיות ואומרת שתגובות מסוג זה לא מקובלות אצלנו (לא צועקים), אני אומרת לו שאני אשמח לעזור לו / לתת לו את מבוקשו וכשהוא ירצה זאת שיקרא לי ויוצאת מחדרו אך במידה והוא מכה אני מעמידה אותו בפינה מסוימת, מתכופפת אליו ואומר בסוג של מנטרה שלא מרביצים בבית שלנו. בד"כ הוא משתולל בשלב זה ולא מפסיק לצעוק ולהרביץ עד שאני צריכה גם להחזיק את ידיו. לאחר שהוא נרגע (זה עשוי לקחת הרבה זמן, לעיתים אפילו יותר מחצי שעה), הוא מסוגל לבוא ולהגיד סליחה ואפילו לתת נשיקה במקום ששם ניתנה המכה. <br />אני קצת אובדת עצות; אני מרגישה שזה שלב קצת ארוך מדי, ואני לא מצליחה למגר את התופעה, ואם לא לנהוג ככה, אז איך כן?? חשוב לציין שאני ובעלי נוהגים כלפיו באותו האופן ומשתדלים לעשות זאת בעקביות. Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-49484952376158522902013-11-17T19:43:59.309+02:002013-11-17T19:43:59.309+02:00ל"כאן ועכשיו"
(בת שנתיים שרוצה הכל כאן ו...ל"כאן ועכשיו"<br />(בת שנתיים שרוצה הכל כאן ועכשיו)<br /><br />כבר כתבנו בעבר על הנושא בכמה פוסטים ועוד נכתוב..<br />ילדה בת שנתיים שמתעצבנת כשלא קורה מה שהיא רוצה או כשקורה מה שלא רוצה איננה ילדה עצבנית אלא כזו שמגיבה בהתאם לגילה, כפי שהסברנו בפוסט. היא צריכה שיעזרו לה להירגע ולא יתעלמו או יכעסו עליה. היא לא לומדת מזה איך לפתור את הבעיה.<br />כשהיא מתפוצצת נסי להישאר רגועה ולדבר בטון רגוע כדי שתרגיעי. תני הכרה לכעס (את כועסת! את רוצה נדנדה!), המשיכי למילות עידוד ("מי חמודה!, לא נורא! תכף נירגע! עוד מעט.. בסבלנות"). אם היא לא נרגעת קחי אותה על הידיים בחיבה והרחיקי מהמקום. רק המראה של הנדנדה יכול להרתיח אותה מחדש. תני מוצץ, תני לה קצת לבכות ונסי להרגיע לסירוגין. אמרי לה (ולעצמך) "אפשר לבכות. תיכף הבכי יעבור" והציעי לה משהו אחר ("אולי בינתיים נתגלש/ נאכל תפוח"). זכרי שהתקף הזעם תמיד נגמר, ומפעם לפעם הוא יגמר יותר מהר.<br />הדבר שהכי מרגיע ילדים זה אמא שלא נבהלת מהתקף הזעם וגם לא מתעלמת. והיא עוזרת ואוהבת גם כשהם כועסים.<br /><br />האם כשאת כועסת ומתעצבנת על הצעקות שלה זה סימן שאת כעסנית ועצבנית וככה זה יהיה? קרוב לוודאי שזה סימן שאת עייפה ומותשת ושלא חשבת שככה זה ילדים. ברגע שתביני ש"ככה זה, יש מה לעשות וזה יעבור" תרגעי.<br />ככה גם היא.<br />חזרי וספרי לנו.<br />ילדים זה לא צחוקhttps://www.blogger.com/profile/07544844453022486984noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-11664321011004569232013-11-13T23:47:31.409+02:002013-11-13T23:47:31.409+02:00שלום יש לי ילדה מדהימה בת שנתיים חכמה ומקסימה אבל ...שלום יש לי ילדה מדהימה בת שנתיים חכמה ומקסימה אבל יש משהו שמאוד מטריד אותי היא מאוד עצבנית היא רוצה הכל כאן ועכשיו . נגיד אנחנו בגן השעשועים ויש ילדים אחרים בנדנדה היא מקבצת אגרופים וצורחת וכל הורידים בפנים מתנפחים לה הוא שהיא לא מקבלת משהו שהיא רוצה היא צורחת בטרוף ומשתוללת הוא דופקת עם הרגליים וממש מתעצבנת וצורחת וזורקת דברים בדרך כלל הוא שאני מתעלמת מהצרחות הוא שאני כועסת הייתי שמחה לדעת איך להתמודד עם המצב הזה שהיא מאוד עצבנית והעים זה מעיד על כך שהיא ילדה עצבנית וככה זה יהיה תודה:-)Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-112530109126207752013-05-07T20:16:46.914+03:002013-05-07T20:16:46.914+03:00ל"בודקת"
(בן 2.5 שבודק מה השתנה לאחר ליד...ל"בודקת"<br />(בן 2.5 שבודק מה השתנה לאחר לידת האחות)<br />ילדים בני שנתיים הם חוקרים קטנים וחכמים גדולים. הם בודקים כל דבר ולאו דווקא רק אם אוהבים אותם. הם בודקים מה מפעיל את מה; מה מופיע אחר מה; מה תהיינה התוצאות של ההתנהגות שלהם. הם מנסים שוב ושוב, לפעמים באינטנסיביות גוברת, עד שמגיעים למסקנה. כך כשהם בודקים "מה זה?" ו"למה?", וכך גם מה תגובת ההורה לביטויים כמו "ידיים", "אני עצוב", בכי או בקשות לפני השינה.<br />יתכן ובנך מרגיש שמשהו בזמינות שלך השתנה. יתכן שהוא נזכר כמה טוב להיות אהוב, מחובק ומנושק ורוצה גם. אולי הוא גם מקנא. ואולי הוא פשוט בודק... אם תפעלו ממקום מודאג, שהוא חושב שלא אוהבים אותו, יש חשש שתגיבו בחזרה בעודף ורק תחזקו את התלונה שלו.<br />היו קצת יותר זמינים. תנו לו יחס כפי שאתם חושבים שראוי לתת. כשקשה לו תנו הכרה לרגש שלו, הרגעה והנחיה ברורה מלווה בעידוד מה עליו לעשות. ככה הוא יגיע למסקנות הנכונות במחקר הקטן שלו ויעבור לחקור את הדבר הבא.<br />קראו גם פוסטים קודמים בנושאים רלוונטים, לידת אח וכו'.<br />שיהיה במזל טוב.ילדים זה לא צחוקnoreply@blogger.com