tag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post105348098399417221..comments2022-04-10T05:46:51.827+03:00Comments on ילדים זה לא צחוק: גיל ההתבגרותילדים זה לא צחוקhttp://www.blogger.com/profile/16297099451814092878noreply@blogger.comBlogger9125tag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-19292954801752871342016-12-21T17:10:08.092+02:002016-12-21T17:10:08.092+02:00הי גוני
הרעיון של הדייט מצוין! ניסיתי כבר כמה פעמי...הי גוני<br />הרעיון של הדייט מצוין! ניסיתי כבר כמה פעמים עם המתבגרות שלי ומדהים איך הן נפתחו ושיתפו וסיפרו כבר באוטו בדרך לדייט... הן באמת כל כך עסוקות לפעמים נדמה שיותר ממני וכשאני רודפת אחריהן ואנחנו קובעות דייט מראש הן מחכות לזה והפגישות נהדרות.<br />תודה:)<br />דנהAnonymoushttps://www.blogger.com/profile/16087918029806235204noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-26291650572800210032013-02-11T20:54:58.307+02:002013-02-11T20:54:58.307+02:00ל"בסיכון"
(ילדה בת 14 שמבריזה מבית ספר ו...ל"בסיכון"<br />(ילדה בת 14 שמבריזה מבית ספר ושוברת את הכללים)<br />אשרי התלמידות שהמורה שלהן רגישה לצרכים הרגשיים והחברתיים ולא רק הלימודיים.<br />כל מתבגר שמח לראות שאכפת ממנו, שמעריכים אותו, מבינים ורוצים בכנות בטובתו. אפילו כאלה שמבריזים.<br />נסי לדבר אתה בזמן שגם מתאים לה. שתפי אותה במחשבותיך. עזרי לה להבין את עצמה, לראות שמה שקורה לה הוא טבעי ומובן בגילה, אך עדיין עלול לקלקל לה. היא לא ילדה רעה. היא מתבגרת שההורמונים שלה שולחים אותה לחפש ריגושים, להסתכן, לדחות שיגרה משעממת ולהפסיק להיות ילדה צייתנית.<br />אם תהיי אמתית ולא ביקורתית היא תשתף אתך פעולה. שאלי אותה מה ואיך את יכולה לעזור. הקשיבי היטב למה שהיא אומרת. זה יעזור לך לעזור לה בדרך הכי מועילה.<br />חזרי וספרי לנו.ילדים זה לא צחוקnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-15990413108735551052013-02-06T19:42:33.839+02:002013-02-06T19:42:33.839+02:00שלום ותודה על פתיחת הנושא,
אני מורה בחטיבה, ילדות ...שלום ותודה על פתיחת הנושא,<br />אני מורה בחטיבה, ילדות בנות 14. <br />יש בכיתתי תלמידה שמטרידה אותי מאוד. היא לא מוכנה להיות 'חלק' מהכיתה. כאילו היא זרה. במסיבות היא מבריזה. ואם היה שייך יותר מזה- גם. <br />תביני, היא לא מפריעה בכיתה. אני רק שואלת את עצמי כמה היא בסיכון והאם אני כמורה יכולה לעשות משהו שיעזור לה. היא תהיה איתי בסדר אבל לא תיתן לי לנהל איתה שיחה טיפה יותר אישית. היא מחפשת חברה במקומות אחרים. לצערי אני רואה שהיא 'מתמגנטת' לילדות שנפלטות מכיתות אחרות והמשותף לכולן זה לשבת על גדר בית הספר, לצחוק על ילדות אחרות. לנסות לצאת משיעורים. לשבור עוד כמה כללים.<br />אני מבינה שהיא חייבת חברה, ונראה שמצאה אותה עם ילדות כאלו, אבל אני גם מרגישה משהו לא טוב בחברה הזו. במלכד. <br />אשמח מאוד אם תעזרי לי. Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-71795690536974701252013-01-29T21:11:51.242+02:002013-01-29T21:11:51.242+02:00ל"צייתנית"
(מתבגרת צייתנית שהולכת ומתרחק...ל"צייתנית"<br />(מתבגרת צייתנית שהולכת ומתרחקת מההורים)<br />50% מהמתבגרים מתלוננים שההורים שלהם לא נותנים להם מספיק חבל, להתרחק. 50% אחרים מתלוננים שההורים נותנים להם יותר מידי חבל. ה50% שנשארו מרוצים!!<br />המתח בין הצורך להתרחק לבין החשש להתרחק יותר מדי הוא נחלתם של ההורים והילדים.<br />עשו מה שהייתם עושים עם חברים שלכם שהייתם רוצים לקרב. צאו יחד לקפה, לבילוי ל"יום אמא" שבו מסתובבים יחד במקומות שחביבים עליה ואולי קונים משהו יחד. הראו לה שאתם מתעניינים בעולמה רוצים בחברתה, בזמן ובדרך שגם טובה בעיניה ולא רק עסוקים בדברים השוטפים של בית ובית ספר.<br /><br />זה הגיל שבו הורים מתחילים לחזר אחרי הילדים!!<br />אם אנחנו ממשיכים לאהוב ולרצות בקשר אמתי עמם, הם חוזרים אלינו כמו גומי - כמה שניתן להם להתרחק ככה הם ישובו ויחזרו אלינו.ילדים זה לא צחוקnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-3868665260856493902013-01-29T20:51:25.059+02:002013-01-29T20:51:25.059+02:00ל"מתייחסת"
(בן 14 קטן/ גדול)
קראנו וחייכ...ל"מתייחסת"<br />(בן 14 קטן/ גדול)<br />קראנו וחייכנו. אכן, מבחינת ההתנהגות הם באמת מזכירים בני שנתיים. רק שהתגובה שלנו כפי שהצענו בגיל שנתיים כבר לא מתאימה. <br />נכון שזה לא פר? למה להם מותר להתנהג כמו בני שנתיים ולנו אסור?<br />לגבי עניין הקטן/ גדול. בדרך כלל, כשמתייחסים אליהם כמו לגדולים הם לא תמיד עומדים בציפיות ובהבטחות. גם לא בציפיות שלהם מעצמם. כשמתייחסים אליהם כמו לקטנים הם כועסים למה לא מתייחסים אליהם כמו לגדולים. אין תחליף לשיחות הבהרה בהן מנסים לחזור ולהעביר את המסר שאתם מאוד רוצים ללמוד להתייחס אליו כבוגר. לשם כך אתם זקוקים לעזרתו ושהוא יראה לכם שזה מה שהוא רוצה לעצמו. בהתנהגות ולא רק במילים.ילדים זה לא צחוקnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-15018687303351206532013-01-29T20:31:41.721+02:002013-01-29T20:31:41.721+02:00ל"קולים"
(בן 9 שבוחר להזניח את הלימודים ...ל"קולים"<br />(בן 9 שבוחר להזניח את הלימודים כי לא רוצה להיות חנון)<br />לפני שאני עונה משהו כללי אני מבקשת שתנסו לשער בעצמכם מה יכולות להיות הסיבות במקרה של הבן שלכם. לצד דברים המשותפים לכל הילדים יש מה שמאפיין כל ילד, ויש דברים בסביבה (אחים, חברים, מחשבים והסחות דעת אחרות..) ששונים מילד לילד.<br />אני מבטיחה לענות בהרחבה אחר כך.ילדים זה לא צחוקnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-52544473167730018812013-01-26T16:25:09.611+02:002013-01-26T16:25:09.611+02:00איזה גיל.. ומה עושים עם בת נוער צייתנית יפה ומצטיי...איזה גיל.. ומה עושים עם בת נוער צייתנית יפה ומצטיינת בלימודים, לכאורה הכל טוב אבל היא מתרחקת מאיתנו,מתכנסת בעצמה, מתבודדת מול המחשב וקצת מדאיגה? כיצד לפנות אליה? איך שומרים על קשר?<br /> Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-67177649322952401082013-01-24T00:52:31.998+02:002013-01-24T00:52:31.998+02:00באמת ברכות על ההתיחסות לגיל. תהיתי למה לא כוונתם ל...באמת ברכות על ההתיחסות לגיל. תהיתי למה לא כוונתם לפוסט "גיל שנתיים הנורא"...(סתם!)<br />אני מרגישה שהקשי העיקרי שלי הוא, שכשאני מתייחסת אליו(14)כמו אל גדול הוא קטן וכשמתייחסת כמו אל קטן הוא גדול. כאילו הוא בעצמו לא יודע מה בוחר להיות גדול או קטן?Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8257623538146488202.post-72346627152175178952013-01-23T17:55:26.354+02:002013-01-23T17:55:26.354+02:00שלום
ראשית תודה שאת לא מזניחה את הגדולים, באמת תהי...שלום<br />ראשית תודה שאת לא מזניחה את הגדולים, באמת תהיתי האם אפשר ל"הטריד" אותך גם עם הגילאים האלה...<br />והכן, אנחנו מגלים סימני התבגרות אצל בננו בן ה9 וחצי!!! הדבר שמפריע לנו ביותר, היא ההבחנה שהוא עושה בין חנונים לבין קולים, חנון הוא בגדול תלמיד טוב ולא ספורטאי. היות והוא לא רוצה להיות חנון, אז הוא לא מזלזל בלימודים. הזלזול לא קיצוני, הוא תלמיד טוב וציוניו טובים. הוא יחסית אחראי, מכין את מעט השעורים שיש לו, מבקש עזרה בלמידה למבחנים וכו'.<br />אבל הכל נעשה בחוסר מוטיבציה, ועם המון "רוחות וצלצולים". בהזדמנויות שונות הוא אומר שהוא לא חכם. אנחנו יודעים את יכולותיו הגבוהות, והזלזול הזה בלימודים ובעצמו, מעורר אצלנו אכזבה וכעס. מה לדעתך המשמעות של הבחירה הזו, ומה עושים? Unknownhttps://www.blogger.com/profile/04898687055241299373noreply@blogger.com